1. על פי הנטען בעובדות כתב האישום, החליט הנאשם ביום 7.5.2006, בשעה 11:00 לערך, לשדוד את המתלוננת, ר.ב, ילידת 1926, שהלכה ברחוב יצחק אבינו, בבאר שבע, כשתיקה תלוי על כתפה. הנאשם התקרב למתלוננת מאחור, משך את ידה בכוח, ועיקמה, עד שהמתלוננת נפלה על הרצפה, ואז חטף את תיקה של המתלוננת שהכיל 800 ש"ח במזומן, ומסמכים. למתלוננת נגרמו חבלות גוף רבות, ושטפי דם בגופה, ראשה, ועינה השמאלית. שיניה התותבות נשברו, ונגרמו לה חבלות בפיה, והיא הועברה לטיפול בבית חולים. לאחר מעשה נמלט הנאשם לעבר "פיצוציה"
במרכז גילת הסמוך (להלן:
הפיצוציה), ואמר למוכרת, אורלי ביטון (להלן:
אורלי), שתמסור הודעת שקר לשוטרים שדלקו אחריו, כי הוא עובד במקום.
בשהייתו במקום המתואר לעיל, הפר הנאשם הוראה שניתנה בבית משפט השלום בבאר שבע (בש 7375/06) מיום 17.4.2006, לפיה ישהה ב"מעצר בית", בבית ביתו, ברחוב הרב הרצוג, בבאר שבע (להלן:
ההוראה החוקית). הנאשם הפר ההוראה החוקית גם ביום 24.4.2006, בו לא שהה בבית הבת, יחד עימה.
2. נוכח האמור מיוחסות לנאשם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: החוק), הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק (
אישום ראשון), והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק (פרט
אישום שני, 2 עבירות).
3. הנאשם כפר בביצוע השוד. לדבריו, שהה בזמן השוד, ב"פיצוציה". הנאשם מודה בהפרת ההוראה החוקית, בשתי הזדמנויות, ובכללן, ביום השוד.
4. הודעתה של המתלוננת לגבי נסיבות השוד, הוגשה בהסכמה. מההודעה, ת/5, שנגבתה ביום 8.5.2006, עולה, כי יצאה מסניף בנק לאומי ב
"מרכז הנגב", לאחר שמשכה 700 ש"ח, אותם הניחה בתיקה. בעת שחצתה כביש בדרכה לביתה, הגיח השודד מאחוריה, עיקם את ידה מאחור, הפילה על הכביש, ונטל את תיקה. היא פונתה באמבולנס לבית החולים סורוקה. העדה הצביעה בפני החוקר על שטף דם ונפיחות בעינה הימנית, וסיפרה כי התוקף שבר את כל שיניה התותבות, וכי פיה זב דם. לדבריה, איננה יכולה לנוע, וסובלת מכאובים בכל גופה. העדה לא הבחינה בפני השודד. ממכתב שחרור מבית החולים, עולה, כי נגרמו למתלוננת המטומות באיזור המצח והעיניים, קרע ברירית ודימום בחלל הפה, וכאבים לאורך יד שמאל.
5. עד התביעה לסרי ארז, בן 24, המתגורר סמוך למרכז גילת (להלן:
לסרי) העיד כי נהג ברכבו לכיוון מרכז גילת, כשאימו, עדת התביעה לסרי דניס (להלן:
דניס), יושבת לצידו. הוא הבחין "באשה זקנה", נושאת תיק על כתפה, שיצאה מהבנק וחצתה את הכביש. בשלב זה הבחין באדם שהלך אחרי האשה,
"דחף אותה אחורה, משך לה את התיק, היא התנגדה איתו, דיברה מרוקאית, התחילה לצעוק, הוא הביא לה אגרוף, חטף את התיק וברח...אני זוכר הכל, זה כמו טראומה כביכול, זה מול הפרצוף שלי...ויותר כאב לי על הזקנה שהייתה זרוקה, שהוא זרק אותה ממש בכביש, והוא נתן לה אגרוף ופתח לה את כל השיניים התותבות, וזרק אותם לכביש. והיא התחילה לבכות..."(ע' 13 לפר' מיום 29.3.2007), ובעמ 15:
"היא התמוטטה על הרצפה, וכולה זרם לה דם מהפנים, כל הפנים שלה ומהפה ממש" (בעניין זה, עדותה של דניס, עמ' 38 לפר') העד עצר את רכבו, העביר את האשה למדרכה, וביקש מאימו כי תטפל בה, והחל לרוץ בעקבות השודד, אבל זה חמק ממנו בריצה לכיוון מרכז גילת הסמוך (עדותה של דניס, עמ' 38-39 לפר'). העד הודיע לשוטרת שהגיעה למקום, על בריחת השודד לעבר מרכז גילת, הסמוך למקום, ומסר את תיאור בגדיו של השודד: מכנסי ג'ינס, וחולצה לבנה שעליה "
סימנים עגולים כחולים" באיזור הכתפיים ( ע' 14, 19). העד נכנס חזרה לרכבו, ונסע עימו למרכז גילת. לאחר דקות ספורות, איתר את השודד שעמד בכניסה ל"פיצוציה" והביט בו "
מבוהל". הוא תפס אותו בחולצתו, והוציא אותו החוצה, והטיח בפני הנאשם "
מה עשית לזקנה, גמרת לה על הפנים". בלשים שהגיעו מיד לאחר מכן, משכו אותו לאחור, והוא דיווח להם כי זהו חוטף התיק (15, 20).
6. העד נחקר לגבי השלב בו ראה את פניו של השודד, והבהיר כי תחילה היה גבו של השודד מופנה לעברו,
ואולם "...כשהוא הפיל אותה הוא כבר לא היה עם הגב אלי...הוא הביא לה אגרוף, והוא הסתכל, הוא ראה שיש אנשים סביבו..." העד ירד מרכבו מיד שהבחין בעימות, וניצב מול פני השודד. בעת השוד היה במרחק של 2-3 מ' מהשודד, והבחין בפניו בבירור במשך שניות ספורות,
"...אני זוכר אותו בפנים, ממש בפנים, זה בחור שמול הפנים שלי, כאילו אני באוטו, ורואה אותו כשהוא נותן לבחורה את האגרוף...ובורח...ממש הפרצוף שלו כשנכנסתי ראיתי אותו עומד מול הכניסה של הקיוסק, ישר אמרתי זה הוא, זה הבחור שהיה, ברח לי מהידיים, זה עבר עניין של שניה אחת, שלוש, ארבע דקות אפילו לא" (ע' 16, ע' 17, שורות 24- 25, ע' 18, שורות 10-17).
לדברי העד הכיר את הנאשם בפניו עוד לפני אירוע השוד, ואולם אינו יודע את שמו: "
ראיתי אותו מדי פעם במרכז גילת...כשרק אני קונה סיגריות אני רואה אותו, פחות או יותר, יושב פעם פה, יושב פעם פה, יושב בפיצוציה, עם כל הנרקומנים שנמצאים, חוץ מזה כלום, לא מכיר אותו אישית...יום לפני ראיתי אותו גם...הוא פנה לאנשים שמה רצה למכור להם פלאפון גנוב, והוא פנה אליי במקרה ואמר לי, קח תקנה פלאפון גנוב, אמרתי לו, תעוף לי מהעיניים בכלל" (ע' 26). בחקירתו הנגדית טען כי סיפר זאת בחקירתו במשטרה, ואינו יודע מדוע לא נרשמו הדברים בהודעה (27). עוד הבהיר כי אין לו כל ספק כי השודד הינו אותו אדם שנתפס בפתח הפיצוציה.
7. דניס, אימו של ארז, מסרה כי לא הבחינה בביצוע השוד, ורק לאחר שהרכב עצר לפתע, ובנה ירד מהרכב כדי לעזור למתלוננת, הבחינה במתלוננת הפצועה. העדה תארה את פציעתה של המתלוננת ומידת הזעזוע שנגרם לה עקב הפגיעה במתלוננת, וכן את המרדף שניהל בנה לכיוון מרכז גילת.
8. הבלשים אבי ועקנין, וולטר קוגן, ונאור ביטון, ממשטרת באר שבע, קיבלו דיווח על אירוע השוד, ועל אדם החשוד בביצוע השוד, הבורח לכיוון מרכז גילת. על פי דוח, ת/7, שערך קוגן, התקבל הדיווח בשעה 11:12 דקות. ועקנין מעריך כי הדיווח התקבל באותה שעה, ואולם אין הוא יודע את השעה לאשורה (ע' 9-10 לפר'). יצויין כי ההגנה הגישה מזכר, נ/3, לפיו לא נרשם הדיווח ביומן אירועי סיור של משטרת באר שבע.
על פי עדותו של ועקנין נמסר בדיווח כי החשוד לובש ג'ינס עם חולצה לבנה ו"
פסים כחולים", ואילו קוגן מעיד כי נאמר בדיווח על "
בעל ג'ינס כחול וחולצה לבנה עם כחול באיזור הכתף" (ת/7), הנמלט לעבר מרכז גילת. מעדות קוגן עולה, כי תחילה הגיעו השוטרים למרכז הנגב, שם הבחין במתלוננת המוטלת במקום, וניידת משטרה לידה. צוות הסיור פנה למרכז גילת, והחל לערוך סריקות בחנויות במרכז גילת. בכניסה ל"פיצוציה"- 4-5 דקות לאחר הדיווח, על פי הערכתו של קוגן - הבחינו השוטרים באדם, שזוהה כנאשם, העונה לתיאור שהתקבל. לבד מהנאשם הייתה במקום, המוכרת אורטל. בעניין זה אומר קוגן, בת/7: "
לפתע הבחנתי....בחשוד העונה לתיאור המדוייק, בעל ג'ינס כחול, וחולצה עם שני כתמים כחולים בכתפיים..." בחקירתו הנגדית התבקש קוגן להבהיר את פשר הסתירה לכאורה, העולה לענין הדיווח הנוגע לתיאור חולצתו של הנאשם. העד חזר והבהיר בחקירתו בעניין זה, כי הדיווח התייחס "לשני כתמים כחולים", וכי אינו יודע מדוע ועקנין העיד אחרת. (ע' 7,8,10 לפר').
ועקנין העיד כי הבחין שהנאשם
"מתנשף, קצת הזיע..." (ע' 8 לפר'), ואילו קוגן מציין בת/7, כי
הנאשם
"נראה מאד לחוץ, מזיע ומתנשף, כמו לאחר ריצה..."(ת/7, ע' 12 לפר'). גם אורטל ציינה כי הנאשם הגיע מתנשף לפיצוציה (ע' 34, 37).
הנאשם טען בפני השוטרים כי הוא נמצא בפיצוציה מזה מספר שעות, והוא עובד במקום. אורטל הכחישה מיד את טענת הנאשם, ואמרה שהגיע למקום לפני דקות ספורות. לאחר שיחת הבירור הראשונית עם הנאשם שארכה מספר שניות, ובעת שהיו בדרכם אל מחוץ לפיצוציה, הגיע לסרי למקום בריצה, והטיח בנאשם כי גנב את התיק והיכה את המתלוננת. קוגן העיד כי לסרי ניסה אף להכות את הנאשם, קיללו, וצעק" "
זה הוא גנב את הארנק, אני ראיתי אותו, אני רודף אחריו מהמקום...אני ראיתי אותו נותן מכה לזקנה במרכז הנגב, לקח ממנה את הארנק ובורח לכאן" (ת/7). ועקנין מציין כי לסרי היה "
נסער, והוא התנהג בצורה כזו" (ע' 8, 11).
9. הנאשם נעצר ובחיפוש עליו לא נמצא דבר. מדוח מעצר, ת/3, שערך השוטר נאור ביטון, בשעה 11:30, עולה, כי הנאשם אמר בתגובה לאישומו בחשד לביצוע השוד, "
אני הייתי בחנות שעתיים".
10. על פי עדותה של אורטל הנאשם הגיע לפיצוציה, מתנשף כאמור, הצביע לעבר הבלשים שהיו במרחק של מספר מטרים מהמקום, ואמר לה, "
אם את רואה שם את הבילוש, אז תגידי להם שאני עובד אצלך". לאחר כ"חצי דקה" הגיעו הבלשים למקום ועצרו את הנאשם. העדה מציינת כי הנאשם לא שהה כלל ב"פיצוציה" לפני הגעת הבלשים, ומעולם לא עבד בה (ע' 32,33 לפר'). לסרי הגיע למקום "אחרי שניה", והיא הבחינה כי הוא והנאשם "התקוטטו", והבלשים הפרידו ביניהם (ע' 35). עוד ציינה כי הנאשם נהג להגיע לעיתים לפיצוציה, והיא "תפסה" אותו בגניבות פעוטות בחנות. עוד ציינה כי במועד הנ"ל לא היו מותקנות מצלמות אבטחה בפיצוציה.
בין אורטל לנאשם נערך עימות, ת/2, ביום 7.5.2006, בשעה 15:40. במהלך העימות הטיחה אורטל בנאשם כי הגיע לפיצוציה, בשעה 11:30- 11:45, ואמר לה כי
"יש שם בילוש, ואם הם ישאלו אותך אז תגידי שאני עובד בפיצוציה...אבי היה בפיצוציה דקה וחצי, שני דקות" בתגובה הגיב הנאשם,
"זה לא נכון, אני הייתי שם שעה, שעה ומשהו", ובנוסף שאל את העדה, אם ראתה אותו "
יושב עם המבוגרים בשולחן", ותגובת העד הייתה, "
לא, אני ראיתי אותך כמה דקות לפני שנעצרת".
11. הנאשם מסר ביום 7.5.2006 (שעה 14:12), אימרה, ת/1, שבה סיפר כי ישן בלילה הקודם, אצל חמותו, ברחוב רש"י, ונתקף כאבי שיניים עזים. בשעה 09:30 הלך למרפאת השיניים במרכז גילת, ולא עבר כלל דרך מרכז הנגב. הנאשם מציין כי לא קיבל לבסוף טיפול רפואי, ואף לא נרשם לקבלת הטיפול, אלא הלך לפיצוציה, וישב שם במשך שעתיים, "
סתם לנשום אוויר, אני הרבה זמן במעצר בית". הוא הבחין בבלשים המתבוננים בו, "
ואז אני קמתי לעזור לנקות את השולחנות, ואז בלש ניגש אלי לעשות חיפוש, ואז בן אדם התנפל עלי, והתחיל לצעוק אני לא יודע על מה..." לדבריו לא שדד את המתלוננת, "
אני לא חטפתי לאשה שום תיק ואני לא קמתי מהפיצוציה...אני מהבית הגעתי למרכז גילת, ולא זזתי מהפיצוציה". עוד ציין כי לסרי משקר, וכי "
יש לי עדות של...(אורטל- י.צ), שאני ישבתי שם שעתיים, וזה האליבי שלי, ואני מבקש שיבדקו את זה עם...(אורטל)". עוד טען, כי אין שחר לדברי השוטרים כי התנשף והזיע,
"מה פתאום, אני לא התנשפתי, ישבתי באתנחתא..."
12. בעדותו הבהיר הנאשם כי כאבי השיניים היו "
חזקים מאד, שלא יכולתי להתאפק, הייתי חייב לרוץ למרפאה, שזה מאד קרוב לבית חמותי, במרכז גילת..." הוא הגיע למרפאה וראה הרבה אנשים מחכים בתור, ומאחר שלא היה לו סבלנות לחכות, החליט לשבת בפיצוציה, כדי לשתות כוס קפה, עד שהתור במרפאה "יצטמצם". לפיכך, מסר באימרתו כי לא פנה לקבל טיפול רפואי. עד ציין כי בסופו של דבר פחתו הכאבים.
הוא ישב ליד אחד השולחנות מחוץ לפיצוציה,
"האמת ששלושה שבועות לא ראיתי אנשים אז התלהבתי לשתות קפה בחוץ בשמש" (ע' 53 לפר'). לאחר שהייה של "שעה וחצי- שעתיים" במקום, הבחין בבלשים המתקרבים אליו ממרחק של 30 מ' לערך, נכנס "לכיוון הפיצוציה", כיוון שחשש שהבלשים יעצרו אותו בשל אי הימצאו במעצר הבית, וביקש מאורטל שתאמר לבלשים כי הוא עובד אצלה, ועוזר לה לנקות שולחנות. בחקירתו הנגדית טען, כי סבר שאם יאמר כי הוא עובד במקום, הפרת ההוראה החוקית תתקבל באורח חיובי יותר. לסרי, שהנאשם סבר בטעות באותו מעמד, כי הינו אחד מהבלשים, החל להכותו, וצעק לו
"תחזיר את התיק, גנב..." לדבריו לא היה מעורב בשוד, ולסרי טועה בזיהויו. לא הייתה לו כל היכרות מוקדמת עם לסרי, הוא לא הציע לו רכוש גנוב יום קודם. לדבריו, ערך "בירור" משלו לגבי לסרי, והסתבר לו כי מדובר ב"ילד בעייתי" שניסה להתאבד בעבר. בחקירתו אמרו לו החוקרים כי "תפרו לו חליפה עם עניבה". הוא ביקש מאחד החוקרים, אליעזר דהאן, לבדוק את מצלמת האבטחה בפיצוציה, כדי להוכיח כי שהה במקום בעת השוד (ע' 48,49 לפר').