הכרעת דין בתיק פ 8079/05

1.         לנאשמים מיוחסות בכתב האישום עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"), סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 (2) בצירוף סעיף 29 לחוק, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק, החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) ו- (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973 ועבירה של חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413 ה לחוק.

2.         על פי המיוחס בכתב האישום, ביום 28.2.05, בשעה 15:00 לערך, נסעו הנאשמים ברח' רמב"ם באזור ב' בעיר אשדוד ברכב מסוג יונדאי, כשהם מחזיקים ברשותם 42 טבליות סם מסוכן מסוג MDMA, שלא לצריכה עצמית. בצומת שדרות בני ברית - שדרות משה סנה, עקף את רכבם של הנאשמים רכב משטרתי שכור שבו ישבו הבלשים ברדין ואברון. השוטר אברון יצא מרכבו וסימן בידו לנאשמים לעצור. בתגובה האיצו הנאשמים מהירות נסיעתם ונסעו לכיוונו של השוטר אברון, עד שזה נאלץ לקפוץ חזרה לתוך הרכב. הנאשמים פגעו בדלת הנוסע של רכב השוטרים שנותרה פתוחה, פנו ימינה לשדרות משה סנה,  והמשיכו בנסיעה פרועה עד שכמעט והתנגשו ברכב שנסע לפניהם.

הנאשמים המשיכו ופנו ימינה לרח' שמעון בן שטח, ועקפו רכב שנסע לפניהם באופן שסיכן את הרכב, כך שנהגו נאלץ לסטות במהירות ימינה על מנת למנוע התנגשות ברכב הנאשמים.  כאשר הגיעו הנאשמים, במהלך נסיעתם המהירה, לכיכר "אלתא" (המכונה כך על שום קרבתה למפעל בשם זה) לא נתנו זכות קדימה לרכב שנסע בכיכר,  ונהגו נאלץ לבלום בפתאומיות כדי למנוע התנגשות.

בהמשך פנו הנאשמים ימינה לרח' חנה סנש, ובהמשך לרחוב  חטיבת הנגב, תוך שהם ממשיכים בנסיעתם הפרועה והמהירה, ואילצו מספר הולכי רגל בשתי הזדמנויות, לרוץ ולקפוץ לשולי הכביש על מנת שלא להידרס מרכבם של הנאשמים.  סופו של דבר שרכב של הנאשמים נעצר בדרך ללא מוצא, והנאשמים זרקו את שקית הסם מהרכב.

3.         הנאשמים כפרו באשמות. נאשם 1 טען כי אותו יום עסק בחלוקת סחורה שהוחזקה ברכב המסחרי, והגיע לאשדוד לביקור אצל אימו, כשנאשם 2, מתלווה אליו. שני הנאשמים  טענו כי הסם המסוכן אינו שייך להם, וכי לא אירעו שום אירועים חריגים או מסכנים בדרך הנהיגה. ההגנה לא כפרה כי בשקית שנתפסה, כפי שיובהר להן, היה סם מסוכן, כנטען בכתב האישום. 

ראיות התביעה

4.         בעקבות מידע שהתקבל לעניין התבצעותה הצפויה של עסקה בסמים מסוכנים, מוקמה תצפית משטרתית, ביום 28.2.2005, בשעת צהריים, מול חניית המוסד לביטוח לאומי, ברחוב רמב"ם, במרכז ב', באשדוד. מדוח תצפית, ת/10 שנערך על ידי התצפיתן, השוטר חי עוזר, (ע"ת 4) עולה, כי רכב מסחרי כסוף מסוג יונדאי בעל מ.ר 9637656, עמד בחנייה במקום, ואדם לבוש בגדים כהים, יצא ממושב הנוסע בתא הנהג, וחזר למקומו ברכב. ליד הרכב עמד אדם שלא זוהה (להלן: "איש הקשר"), שהלך וחזר, ולאחר מכן פנה לעבר החלק הדרומי של הבניין, והתקרב לאדם נוסף שעמד במקום (להלן: "האדם הנוסף").  איש הקשר חזר לרכב, פתח את הדלת הקדמית בצד הנוסע,  הכניס ידו לרכב, והלך פעם נוספת לעבר האדם הנוסף שהמתין בחלק הדרומי. לאחר מכן חזר פעם נוספת לרכב, כאשר "ידו הימנית קמוצה", כמנוסח בת/10, ופתח את הדלת הקדמית בצד הנוסע, והכניס שוב את ידו לתוך הרכב, ועזב את המקום. העד מציין כי כל אותה עת הפנו  איש הקשר והאדם הנוסף שהמתין בחלק הדרומי, מבטיהם לצדדים, "ימינה ושמאלה".

בת/10 נרשם כי "הרכב המסחרי קאיה" עזב את המקום, ופנה מזרחה, והתצפיתן העביר דיווח על כך לבלשים, עדי התביעה בוריס ברדין ורן אברון, שהמתינו באיזור ברכב משטרתי מוסווה מסוג יונדאי גטס.

בחקירתו הבהיר השוטר עוזר כי היה מצוייד במשקפת, והתצפית מוקמה במרחק של 70 מ' מחלקו האחורי של הרכב המסחרי, ולא ניתן היה לראות את המתרחש בתוך הרכב. הוא  זיהה את סוג הרכב על פי מראהו, והוא מניח כי התבלבל בשל דמיונם של סוגי הרכב, ולפיכך ציין פעם אחת בדוח כי מדובר ברכב מסוג יונדאי, ולאחר מכן מסוג קאיה. לדבריו התמקד יותר בזיהוי מספר הרכב, ובצבע הרכב (ע' 46). העד אינו זוכר אם ערך רישום מיידי של המספר במכשיר הטלפון הנייד שלו, והוא מניח ששידרו מייד לבלשים, ולאחר מכן רשם אותו בדו"ח. הדוח נערך על ידו עם חזרתו לתחנת המשטרה, לאחר מעצרם של נוסעי הרכב, ובעת שהרכב היה כבר בשטח  התחנה, אולם שלל אפשרות כי זיהה לראשונה את מספרו של הרכב רק עם הגעתו לתחנה(ע' 44).

5.         השוטר ברדין, ע"ת 1, נהג ברכב המשטרתי כשלידו השוטר רן אברון, ע"ת 3. ברדין העיד כי קיבל דיווח מהתצפיתן על יציאתו של רכב המסחרי מרחוב רמב"ם, והחל לנסוע בעקבות הרכב  בו ישבו שני הנאשמים. במקביל הזעיק ניידת סיור, ודיווח על מהלכי הנסיעה בקשר המשטרתי.

העד אינו זוכר אם קיבל את מספר הרכב מהתצפיתן, ואם הסתמך על מספר הרכב או על תיאורו, ואולם ציין כי הגם שהמתין לרכב זמן לא קצר, ויצאו רכבים נוספים, הרי שמרחוב רמב"ם, "שזה רחוב לא גדול", יצא רק רכב מסחרי אחד, יונדאי בצבע כסוף, והעד בטוח במאה אחוז, כי מדובר באותו רכב שתיאורו תאם את דיווח התצפיתן (ע' 9,1). אברון ציין בעניין זה כי הדיווח הגיע לברדין, ואולם זכור לו כי בדיווח נמסרו  סוג הרכב -  למיטב זכרונו מדובר ביונדאי ,  וכן צויין צבעו של הרכב וכי נמצאים בו שני נוסעים, הגם שפרט זה לא הוזכר על ידו בהודעתו המשטרתית. העד אינו  זוכר אם בדיווח נמסר גם מספר הרכב (ע' 27).  גם בהודעתו של אברון מצויין סוג הרכב "קאיה", והעד טען כי היה בסערת רגשות עקב האירוע, וייתכן שטעה בציון סוג הרכב, והחוקר הוא שהפנה תשומת ליבו לכך.

6.         לדברי השוטרים, הרכב המסחרי עצר תחילה בצומת ז'בוטינסקי - בני ברית (להלן: "הצומת הראשון"), לפני רמזור אדום, כשהוא עומד בנתיב הימני,  והרכב המשטרתי מצוי במקביל לו, מעט מאחור. על פי עדות ברדין הרכב המסחרי נע לאחור, כמטר וחצי, וזאת, להתרשמותו של ברדין, כדי שנהגו יוכל לבחון מי נמצא ברכב המשטרתי. ברדין שלל בחקירתו אפשרות כי הרכב המסחרי נסע לאחור כיוון שחצה את קו העצירה בצומת, וכי "לא הייתה לו סיבה לנסוע אחורה" (ע' 16). 

ברדין העיד כי בצומת הבא, שדרות בני ברית - משה סנה (להלן: " הצומת השני"), עצר הרכב המסחרי על הנתיב הימני הקיצוני, במרחק גדול יחסית לפני אי תנועה, כדי שיתאפשר לו לבצע פניה ימינה לכיוון שד' משה סנה. על פי עדות אברון עצר הרכב המסחרי באופן שחלקו על הנתיב הימני הקיצוני, וחלקו על הנתיב הפונה ימינה לשד' משה סנה (תרשים נ/7). על פי התרשמותם של ברדין ואברון, הבינו נוסעי הרכב המסחרי בשלב זה, מדובר בשוטרים. ברדין העיד כי לפני הרכב המסחרי עמד רכב נוסף סמוך לקו העצירה בצומת.

השוטרים החליטו בשלב זה לעצור את נוסעי הרכב המסחרי, וחסמו עם הרכב המשטרתי את נתיב נסיעתו של הרכב המסחרי, באופן שהרכב המשטרתי עקף את הרכב המסחרי, והוחנה באלכסון מול  חזית הרכב המסחרי. אברון העיד כי החסימה התבצעה בין אי התנועה לבין הרכב המסחרי. ברדין לא ידע לציין את המרחק בין הרכבים בעת החסימה, אולם ציין כי לא עמדו "צמוד". על פי עדות אברון היה המרחק בין כלי הרכב כ- 2,3 מ'. (תרשים ברדין,  נ/1, תרשים אברון, נ/8).

7.         על-פי עדות הבלשים יצא אברון מהדלת הקדמית ימנית של הרכב, בצד הסמוך לרכב המסחרי במטרה לבצע מעצר. ברדין החל אף הוא לצאת מהרכב כשהוא מניח פנס כחול על גגו של הרכב. השוטרים חבשו, בד בבד, כובעי זיהוי משטרתיים. אברון מציין כי הכובע היה מונח  בין רגליו ברכב המשטרתי, והוא חבשו על ראשו עוד לפני היציאה מהרכב ( ע' 36).  בשלב זה, החל לפתע הרכב המסחרי לנסוע לעבר הרכב המשטרתי, ועל פי עדותו של ברדין, השוטר אברון שיצא החוצה, " בקושי הספיק להיכנס חזרה לניידת" כדי לא להיפגע, ואז הרכב המסחרי " נגח" עם החלק הקדמי השמאלי, בדלת הקדמית ימנית של הרכב המשטרתי, ופנה ימינה לעבר שדרות סנה(ע' 7,8, לפר'). 

אברון העיד כי  עמד מול חזית הרכב המסחרי, וסימן בידו לנאשם 1 לעצור. הרכב החל לנוע לעברו, והוא  הבחין כי הנאשם  "לא סופר אותו ממטר", ואז קפץ חזרה לרכב המשטרתי. כך העיד בעניין זה: " למזלי  הדלת שלנו הייתה פתוחה והצלחתי להיכנס במהירות לרכב. רכב החשוד פגע בדלת של הרכב שלנו, בדלת של הנוסע, כלומר שלי, והתחיל בנסיעה ימינה, התחלנו לרדוף אחרי הרכב, כאשר הדלת שלי אי אפשר לסגור אותה מעוצת המכה שהיא קיבלה. נסענו בדלת פתוחה כשאני מחזיק את הדלת בזמן הנסיעה" (ע' 24-25,31 ). העד נשאל בחקירה נגדית אם עבר את הדלת של הרכב, והשיב, " אני זוכר שיצאתי מהרכב ועמדתי מול הרכב של החשוד, הדלת שלי הייתה פתוחה. איני זוכר אם עברתי את הדלת של הרכב. אני משער שהדלת נפתחת 90 מעלות. אינני זוכר באיזו זווית  הדלת נפתחת (ע' 36). בחקירתו  הנגדית  ציין  אברון, כי  למרות  גובהו

(1,88 מ'), וממדיו הקטנים יחסית של הרכב, הצליח להיכנס לתוכו במהירות, "עובדתית הצלחתי להיכנס לרכב, עובדה שאני יושב כאן שלם"(ע' 32).

התביעה הציגה תצלומים בהם נראים סימני פגיעה וכיפוף עמוק באיזור ציר הדלת הימנית קדמית של הרכב המשטרתי, ובשפת הדלת, וכן סימניפגעיה בפגוש הקדמי, משמאל, של הרכב המסחרי (ת/5, ת/6). הבלשים שללו אפשרות כי הרכב המשטרתי נפגע כתוצאה מפתיחת הדלת על ידי אברון, וכן את הטענה כי בעת הפגיעה, עמדו  כלי הרכב במצב המונצח בתצלומי שחזור שערכה ההגנה, נ/2, לפיהם עלה הרכב המשטרתי על אי התנועה וחסם את מסלול נסיעתו של הרכב המסחרי, שנע בשד' משה סנה, ופגע בדלת הקדמית ימנית הפתוחה של הרכב המשטרתי, ועיקמה לאחור.  

8.         על פי עדות השוטרים, עזב הרכב המסחרי את המקום והחל לנסוע בשד' סנה במהירות גבוהה, ועל פי עדות ברדין גרם לרכב שנסע לפניו  לסטות הצידה, אם כי העד אינו זוכר אם היה זה לצד ימין או שמאל. בהמשך, הרכב המסחרי, עקף רכב נוסף מצד שמאל בקטע כביש צר, ואילצו לפנות ימינה " בצורה מאד חדה" ולבלום, כדי לא לגרום לתאונה. אברון העיד כי המרדף אחר הרכב המסחרי התנהל כשהרכב נוסע במהירות מטורפת ומסכנת, הגם שאינו יודע מה היה גובה המהירות, תוך שהרכב " פשוט נצמד" לרכב אחר, " העיף אותו ימינה" תוך כדי שהוא עוקף אותו ועולה על אבן השפה מצד שמאל של הדרך. (ע' 37, 28,25)