הכרעת דין בתיק פ 8073/05

1.   כנגד הנאשמים  הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של ניסיון חטיפה לפי סעיף 369 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו  לפי סעיף 275 לחוק העונשין, עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף   329 (א)(2) לחוק העונשין, עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 (1) לחוק העונשין, עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א- 1961 (להלן :"פקודת התעבורה"), ובנוסף כלפי הנאשם 1 - עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 62+10 לפקודת התעבורה ועבירה של נהיגה ללא ביטוח רכב לפי סעיף 2 לפקודת הביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל-1970.

2.   עובדות כתב האישום:

הנאשמים הינם קרובי משפחה, אחמד אבו יחיא (להלן:"המתלונן") ובת אל סויסה (להלן:"בת אל") הם חברים ובני זוג, לפחות בזמנים הרלבנטיים לאירוע. בין הנאשמים למתלונן קיים סכסוך על רקע העובדה שבת אל הייתה בעבר בת זוגו של בן משפחתם, סולימאן אבו טראש, וכיום היא בת זוגו של המתלונן. הנאשמים פנו אל המתלונן, לפני האירועים שבכתב האישום, ודרשו ממנו שיפסיק להתראות עם בת אל.

במועד שאינו ידוע למאשימה, בסמוך לפני יום 17/2/05, קשרו הנאשמים קשר לפגוע במתלונן ולחטוף אותו. ביום 17/2/05,  בסמוך לשעה 22:30, במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיעו הנאשמים סמוך לביתה של בת אל, ברחוב עולי הגרדום באשקלון. כשיצא המתלונן מביתה של בת אל ונכנס לרכבו חסמו הנאשמים את דרכו באמצעות כלי רכבם, מסוג הונדה סיוויק בצבע שחור, מ"ר 9581906 (להלן :"הרכב"), שבו נהג הנאשם 1 למרות שאין לו רישיון נהיגה. הנאשמים קראו למתלונן שייגש לרכבם ומיד לאחר מכן יצאו מהרכב, פתחו את הדלת האחורית של הרכב, תפסו את המתלונן בידיו ומשכו אותו לרכבם. המתלונן אמר לנאשמים שיעזבו אותו וניסה להתחמק מאחיזתם אולם, הנאשמים המשיכו למשוך את המתלונן לרכב ודרשו ממנו שיכנס לרכב. בת אל, אשר הגיע למקום, החלה לצעוק על הנאשמים וביקשה שיניחו למתלונן. המתלונן הצליח להשתחרר מאחיזתם של הנאשמים וברח בריצה ברחוב עולי הגרדום. הנאשם 2 רדף אחרי המתלונן וניסה לבעוט בו מאחור, עד שהמתלונן התקרב לשתי ניידות משטרתיות שנסעו ברחוב. המתלונן רץ לעבר השוטרים וקרא לעזרה ואז התרחק הנאשם 2 מהמקום בריצה לעבר הרכב שבו נהג הנאשם 1.

השוטרים אמיר יונה (להלן :"יונה") ויהודה חלפון (להלן :"חלפון"), נותרו במקום עם המתלונן. השוטר אלון סימני (להלן :"סימני") והמתנדב גיא שונק (להלן :"גיא") נסעו בניידת המשטרתית אחרי הנאשם 2, הפעילו אור כחול מהבהב וכרזו לנאשם 2 שיעצור אולם,  הנאשם 2 לא עצר. הוא  הגיע לרכב, שבו נהג הנאשם 1, והתיישב במושב ליד הנהג. השוטר סימני שוב כרז לנאשמים לעצור, יצא מן הניידת כשכובע זיהוי משטרתי לראשו והתקרב לרכבם של הנאשמים. הנאשם 1 הניע את הרכב ולחץ על דוושת הגז בחוזקה עד אשר גלגלי הרכב הסתובבו במקום. הנאשמים החלו בנסיעה מהירה והסיטו את כלי רכבם לכיוונו של סימני. דריסתו של סימני נמנעה אך בשל העובדה שסימני קפץ הצידה. סימני שלף את אקדחו המשטרתי וצעק שוב לנאשמים לעצור, אולם הנאשמים לא שעו להוראת השוטר סימני והמשיכו לנסוע. השוטר סימני נאלץ לירות לעבר גלגלי הרכב בו נסעו הנאשמים. הנאשמים המשיכו לנסוע במהירות רבה ובנסיעת עקלתון על הכביש לכיוונם של השוטרים יונה וחלפון שעמדו עם המתלונן. השוטר חלפון עמד על הכביש, סמוך למדרכה, סימן וקרא לנאשמים לעצור ושלף את אקדחו המשטרתי כשהשוטר יונה עמד מאחוריו על הכביש ואף הוא מחזיק באקדח. שני השוטרים חבשו כובעי זיהוי משטרתיים. הנאשמים לא שעו להוראת השוטר חלפון ונסעו במהירות רבה לכיוונו עד שהשוטר חלפון נאלץ לקפוץ על המדרכה במהירות ובכך מנע את דריסתו על ידי הנאשמים.  הנאשמים לא האטו והמשיכו בנסיעה מהירה לכיוונו של השוטר יונה, אשר לא הספיק לקפוץ ולהתרחק מרכבם של הנאשמים, והנאשמים דרסו את השוטר יונה בכך שעלו על כף רגלו השמאלית. בשלב זה ירו השוטרים חלפון ויונה לעבר גלגלי רכבם של הנאשמים. הנאשמים המשיכו בנסיעה מהירה ופרועה ולא עצרו את הרכב למרות שהגלגלים האחוריים של הרכב נפגעו מירי השוטרים. השוטר סימני המשיך ונסע אחרי הנאשמים ברחוב בן יהודה, אז ירדו הנאשמים לשולי הכביש ונסעו במהירות רבה עד שהועפו אבנים רבות לעבר הניידת שבה נהג סימני. לאחר מכן, חזרו לכביש ובמהלך הנסיעה בלמו מספר רב של פעמים בפתאומיות, באופן אשר אילץ את השוטר סימני לבלום בלימות חירום, כדי שלא יתנגש ברכבם של נאשמים. הנאשמים המשיכו בנסיעה מהירה ברחוב בן יהודה שהוא רחוב דו סטרי ובעל נתיב אחד לכל כיוון, כשסימני דולק אחריהם ונסעו נסיעת עקלתון בין שני הנתיבים בכביש. הנאשמים סטו לנתיב הנגדי, למרות שבנתיב הנגדי מולם נסע כלי רכב מסחרי, ואז הנאשמים סטו מהכביש וירדו לשולי הכביש סמוך לגדר, עצרו את רכבם ויצאו ממנו כשהם נמלטים רגלית עד שהגיעו לגדר.

השוטר סימני השיג את הנאשם 1 וקרא לעברו שהוא עצור. הנאשם 1 התנגד למעצרו על ידי סימני והכה את סימני באגרופים ובבעיטות, עד אשר סימני נאלץ להפעיל כוח סביר על מנת להשתלט על הנאשם 1.

הנאשם 2 התנגד למעצרו על ידי השוטרים מאיר כהן (להלן:" כהן"), קובי עטיה (להלן:" עטיה") וישראל בן גיאת (להלן:" בן גיאת"), שהגיעו למקום בניידת משטרתית מזוהה בצבעי משטרה וכשהם לבושים במדי משטרה, ותקף אותם בכך שבעט בהם והכה אותם באגרופים. השוטרים נאלצו להשתמש בכוח סביר על מנת להשתלט על הנאשם 2.

על בסיס התשתית העובדתית הנ"ל, אותה ביקשה המאשימה להוכיח, ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשמים בעבירות כמפורט לעיל.

3.   בתשובה לכתב האישום, כפרו הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם. הנאשמים כפרו בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום. הנאשמים כפרו בנהיגה הפראית באופן שמקים עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. כמו כן הכחישו באופן חד משמעי כל ניסיון חטיפה. עוד טענו הנאשמים כי השוטרים הם אלה אשר הכו אותם וכי כתוצאה ממכות השוטרים נזקקו לטיפול רפואי. עוד טענו הנאשמים כי לעניין ניסיון החטיפה המיוחס להם בכתב האישום קיימת בעיית זיהוי של המתלונן, עת הזדהה המתלונן כאדם אחר.

      בישיבה מיום 19/3/06 הודה הנאשם 2 בעבירה של סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ככל שהעניין מתייחס אליו בלבד, עת ישב לצדו של הנהג. ובסיכומי טענותיו הוסיף והבהיר כי  מודה הוא גם בעבירה של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה.

בישיבה מיום 8.11.05 טען הנאשם 1 כי הוא לא נהג בכלי הרכב.

4.   התביעה ביקשה לבסס את האישומים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום על עדויותיהם של השוטרים אשר השתתפו באירועים נשוא כתב האישום, אמרות ועדויות הנאשמים עצמם וכן עדותה של בת אל, אשר הכירה את הנאשמים היכרות מוקדמת ואשר  הייתה עדת ראיה לאירוע.

התביעה, בהגינותה כי רבה, כבר בתחילת סיכומי טענותיה הודיעה כי תבקש לזכות את הנאשמים מעבירה של ניסיון לחטיפת המתלונן, לאור אי התייצבותו של המתלונן לדיונים הרבים בבית המשפט, חרף מאמציה הרבים של המשטרה לאתרו. עם זאת, ביקשה התביעה כי בית המשפט יעשה שימוש בהוראות סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן :"חסד"פ") וירשיע את הנאשמים, שאחריותם הפלילית נתגלתה מן העובדות שהוכחו במהלך הדיונים, גם אם הן לא נטענו בכתב האישום, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות של המתלונן, עבירה לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382 (א) לחוק העונשין. טענה ב"כ המדינה כי לנאשמים ניתנה הזדמנות  סבירה להתגונן לאור עדות השוטרים והגשת אמרותיה של בת אל וכן לאור העובדה כי חלק מעובדות כתב האישום טומנות בחובן ממילא גם עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.

דיון

5.    הוכחת עובדות האירוע .

מטעם התביעה העידו השוטרים סימני, יונה, חלפון, בן גיאת, כהן וגיא שונק (להלן:" המתנדב")' אשר השתתפו בכל שלבי האירוע נשוא כתב האישום, החל מהרגע בו הבחינו במתלונן שרץ לעברם ועד ליציאתם של הנאשמים מרחוב עולי הגרדום וכלה במעצרם של השניים.

עדות אלון סימני :                                                                                                                                                                                          

עדותו של סימני, מפקד צוות הבילוש, נוגעת לכל שלבי האירוע ואף הוגשה סקיצה מטעמו בה  תיעד את כל השתלשלות העניינים (ת/2). עדותו נשמעה בשני חלקים, מאחר ותמלול עדותו מתאריך 8/11/05 נעשה באופן חלקי בלבד לעניין חקירתו הראשית, ומשלא עלה בידי חברת ההקלטות לאתר את הקלטת הרלבנטית נאלצה המאשימה להעיד אותו בשנית.

בחקירתו הראשית מיקם סימני את שלושת עמיתיו לצוות, אמיר, יונה, חלפון והמתנדב גיא ברחוב עולי הגרדום באשקלון ברכב משטרתי סמוי (מסוג סקודה) (להלן: "הרכב המשטרתי"), בו הוא נהג. (ראה עמ'  112 לפרוטוקול).