הכרעת דין בתיק פ 7112/04

1.   כתב האישום

הנאשמת פעלה במינהל מקרקעי ישראל (להלן המינהל) כ"מאעכרית" להשגת אישורים וזירוז הליכים עבור אנשים ששכרו שרותיה וע"פ יפויי כוח שקיבלה מהם.

בין לקוחותיה היה עופר מיכאלי (להלן עופר או מיכאלי), שפנה אליה במחצית שנת 2002, בעניין קבלת היתר בניה לבית דו-משפחתי בהרצליה, בית בבעלות המינהל ובחכירת משפחתו של עופר. עופר מסר לנאשמת בקשה להיתר בניה (להלן הבקשה), ועל פי הנטען, הנאשמת זייפה אותה ע"י הטבעת חותמת הנחזית להיות של המינהל והנושאת תאריך 25.6.02 וחותמות נוספות הנחזות להיות חותמותיהן של פקידות מורשות חתימה במינהל, וכן זייפה חתימותיהן על החותמות.

לפי נוהלי העבודה במנהל, החותמות והחתימות מעידות כי החוכרים, מבקשי ההיתר, שילמו את דמי ההיתר ולמינהל אין התנגדות לבקשה, בכפוף לתאום עם רשויות התכנון.

דמי ההיתר שהיה על עופר לשלם היו בסך 559,210 ש"ח ובעקבות הזיוף לא שולמו. שכר הטרחה שקבלה הנאשמת היה 2000 דולר.

2.  הנאשמת מואשמת בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר וכופרת במיוחס לה, כולל קבלת תמורה כספית מעופר.

פרשת התביעה 

3.  אין חולק כי על עותק הבקשה שהונח בועדת התכנון והבניה, הוטבעו חותמות והתנוססו חתימות, כפי שיפורט בהמשך, המעידות על תשלום דמי ההיתר שמעולם לא שולמו. מעשה הזיוף מיוחס לנאשמת על יסוד ראיות נסיבתיות הכוללות עדויות של אנשי המינהל ועדותו של עופר. לאחר בחינת הראיות והגרסאות של עופר והנאשמת, החלטתי שאין די בראיות שהוצגו להרשעת הנאשמת בזיוף.

4.  להלן תמצית עדויותיהם של אנשי המינהל:

חן מרגלית

א.    מנהלת  מחלקת החוזים במחוז ת-א. נוהל הטיפול בבקשות להיתרי בניה:      תכנית הבניה מוגשת ע"י החוכר או מיופה כוחו. תוכנית הכוללת שטחים מעבר לזכויות החכירה, מועברת לשמאי לצורך הערכת דמי ההיתר על התוספת, שהם כ-51% משווי התוספת. השומה שעורכת פקידה המטפלת בבקשה עוברת לבדיקת העדה, המאשרת את הוצאת החשבון לחוכר. התכנית נשארת במנהל עד לתשלום. לאחר התשלום, התוכנית מוחתמת בחותמות כפי שיפורט בהמשך, ונמסרת לחוכר כדי להגישה לועדת תכנון ובניה. הסכמת המינהל תקפה למשך שנה.

ב.     בעת הגשת התכנית נוהגים לבקש מספר טלפון של מגיש התכנית על מנת להודיע לו על סיום עריכת השומה והחשבון, וזאת לשם ייעול התהליך. לדברי העדה, התכנית יכולה להיות מוגשת ע"י כל אחד, אך את החשבון מקפידים למסור לחוכר או למיופה כוחו ובכלל זה למי שהתלווה לחוכר בעת הגשת התכנית ופרטיו נרשמו ע"י הפקידה, גם כשאין בידו ייפוי כוח.

ג.       לגבי פעילותה של הנאשמת במינהל אמרה גב' חן: "לא ראיתי אותה מעולם עד לפני 3 שנים, היא הסתובבה בפרוזדור אצלנו ביום אחד, ביררה וטיפלה לחוכרים, אני לא קיבלתי אותה בקבלת קהל כי אני לא מקבלת קהל אלא הפקידות, זה מקובל עלינו אבל הם צריכים ייפוי כוח מהחוכרים. או שהיא היתה מגיעה עם החוכר או מגיעה עם ייפוי כוח" (עמ' 5 ש' 14).

ובאותו עניין הוסיפה: "אני יודעת מה זה מאעכר, ולפי מה שאנחנו קוראים מאעכר הנאשמת היתה מאעכרית - זה מישהו שמטפל למישהו אחר בדבר שהוא לא איש מקצוע כמו עו"ד למשל" (שם, ש' 19).

הנאשמת פעלה במנהל במשך כ-4 שנים וטיפלה בעניינים שונים כולל תכניות בניה. הנאשמת בלטה במקום, "עשתה הרבה רעש" (ש' 26), ונהגה לבוא למינהל עם חוכרים ובלעדיהם. היא טיפלה בעניינו של מיכאלי ללא יפוי כוח. ע"פ הודעת העדה, נ/1, התכנית של מיכאלי הוגשה למינהל באמצע 2001 והחוכרים חויבו בתשלום של 559,000 ש"ח.

ד.  החותמות: הדוגמאות המוטבעות על ת/1 - החותמת הגדולה משמעה שאין למינהל התנגדות עסקית לתכנית בכפוף לאישור הועדה לתכנון ובניה. חותמת זו מוטבעת לאחר התשלום. שתי החותמות הנוספות נלוות לגדולה, ראה דברי העדה בעמ' 6.

ה.     העדה לא טיפלה בתיק של מיכאלי, זה טופל ע"י הפקידה ניצי, אך המקרה זכור לה. זו היתה תכנית בעייתית, לא היה ברור האם היא מציעה יחידה דיור אחת או יותר. העדה הנחתה את ניצי להפנות את העניין לדיון בועדת התכנון והבניה (להלן הועדה), עוד לפני בדיקת זכויות החכירה והשמאות, וזאת לשם קביעה בכמה יחידות דיור מדובר. במקרים כאלה התכנית מועברת לועדה עם חותמת "שלא למתן היתר", דהיינו דיון בועדה לפני מתן היתר. טיפול מסוג זה מוגדר מתן "אישור לדיון עקרוני" וזו החותמת שב-ת/2 (עמ' 6 ש' 14). לדברי העדה, הועדה אינה דנה בתכנית מבלי שהיא חתומה בחותמת המינהל, או החותמת הגדולה - הסכמת המנהל, או החותמת "לא למתן היתר".

ו.       ביום 27.11.02 התקיימה ישיבה של הועדה, ת/3, ונודע לעדה מפי נציגת המינהל בועדה כי על התכנית מופיע אישור של המינהל. העדה בדקה בתיק המינהל ונכחה לדעת שהתכנית- ת/4 לא אושרה. התכנית שנמצאה בתיק הועדה, נשאה חותמות אישור של המינהל - ת/5, ואת חתימתה של העדה, ועל כך אמרה, "החתימה ...אינה שלי, כמו כן ישנה חותמת נושאת תאריך, אצלנו במחלקה אין חתימה עם תאריך, התאריך נכתב בכתב יד. שני המסמכים - ת/4 ו-ת/5 זהים, למעט החותמות.

ז.      בדיעבד, כשבדקה את התיק, ראתה את שמה של הנאשמת ואת מספר הטלפון שלה על התכניות כמי שיש להודיע לו כשהחשבון והאישור יהיו מוכנים. היא אינה יודעת מי הגיש את התוכנית והסיקה כי זו הנאשמת מכך ששמה נרשם על התכנית ע"י הפקידה. לדבריה, לפי נוהלי העבודה, אסור למסור כל פרט מהתיק שלא לחוכר או למיופה כוח, ראה עמ' 9 ש' 1.

ח.    משך הזמן מהגשת התכנית ועד לקבלת אישור המינהל הוא עד חודשיים. בתקופה שבה עבדו לפי לוחות שמאות ולא נזקקו להערכת שמאי, התהליך ערך ימים ספורים.

ט.    בחקירתה הנגדית הוסיפה כי אם החוכר מבקש להעביר את התכנית לדיון עקרוני בוועדה, האישור ניתן במקום, כבר בעת הגשת התכנית, ואינו כרוך בתשלום, ראה עמ' 11 ש' 10. מהתנהלות התיק היא מסיקה כי במקרה זה התבקש אישור סופי. האישור לדיון עקרוני ניתן רק ע"י העדה ובתיק לא נמצא אישור כזה.