הכרעת דין בתיק פ 7083/06

2.      במענה לאישום כפרו הנאשמים במיוחס להם. לטענתם, שהו ברחוב שוקן מכיוון שחיפשו עבודה, ובמהלך הליכתם לאורך הרחוב נעצרו לפתע על ידי שוטרים, ללא סיבה כלשהי. גרסה זו נמסרה על ידם כבר בהודעותיהם במשטרה, ת/2, ת/3.

3.      הסנגורים טענו שיש לזכות הנאשמים בשל חשש לטעות בזיהוי. לטענתם, הנאשמים עוכבו כחשודים במעשה רק היות ושהו במקום, ולא משום שזוהו כמי שפרצו לרכב. לא נמצאה טביעת אצבע הקושרת את השניים לאירוע, ולא נעשה זיהוי ודאי של השניים בדו"ח הפעולה של השוטר אשר לכאורה הבחין באירוע ההתפרצות.

4.      אין חולק לגבי עצם ההתפרצות לרכב, למרות שלא נגנב ממנו דבר. ההתפרצות עולה הן מעדותו של השוטר ויקטור חלצקי (להלן: "חלצקי") והן מהודעת בעל הרכב, ת/4. השאלה היא האם הנאשמים הם אלו שפרצו לרכב.

מכלל העדויות שנשמעו בפניי עולה אשמת הנאשמים מעבר לכל ספק סביר וזאת לאור האמור להלן:

·        מעדותו של חלצקי עולה כי הבחין בשניים כשהם מתפרצים לרכב אשר חנה בקרבת מקום, דיווח על כך לניידות אחרות ומסר זיהוי של החשודים, שאחד מהם רכוב על גבי אופניים (שורות 9-10 בעמוד 10 לפרוטוקול).

הנאשמים עונים לתיאור שמסר חלצקי, הן בפרטי הלבוש והן בהיות אחד מהם רכוב על אופניים (ראו הודעות הנאשמים, ת/2, ת/3);

·        חלצקי העיד כי שמר על קשר עין רצוף עם החשודים לאורך כל האירוע, מרגע פריצתם לרכב ועד לעיכובם על ידי השוטרים אשר הוזעקו למקום (שורות 15-16 בעמוד 11 לפרוטוקול).

לדבריו, עם הגעת השוטרים למקום, הוא ניגש אליהם, זיהה את המעוכבים כמי שפרצו לרכב וכתב דו"ח פעולה בעניין (שורות 21-22 בעמוד 11).

·        הסנגורים שמו הדגש על כך שחלצקי לא רשם בדו"ח (שלא הוגש כראיה) כי השניים שעוכבו הם אלו אשר זיהה זיהוי ודאי כמי שפרצו לרכב (שורות 24-26 בעמוד 12 לפרוטוקול), אלא רק במזכר מאוחר יותר מיום 8.6.06 (שורות 7-11, 28-30 בעמוד 14 לפרוטוקול).  אין הדבר מעיד על טעות בזיהוי, כפי שטוענים הסנגורים, מאחר והנאשמים זוהו על ידו כבר בראשית האירוע. אין במזכר המשלים שנערך כדי להמעיט מערך הזיהוי הראשוני אשר נעשה בעת האירוע ואשר על פיו זוהו ועוכבו הנאשמים.

·        מעדותו של השוטר עיזאת עזאם (להלן: "עזאם"), עולה כי הוא הגיע למקום בעקבות דיווח שקיבל באשר לשני חשודים אשר נצפו פורצים לרכב. לאחר שזיהה אותם על פי התיאור שקיבל, בעודם הולכים ברחוב שוקן, עוכבו השניים.

לדבריו, מיד כשעוכבו הגיע למקום חלצקי אשר זיהה אותם כמי שפרצו קודם לכן (עמוד 8 שורות 8-9). אמנם, עזאם סייג זאת באמרו כי אינו  בטוח בכך לחלוטין (שורה 27 בעמוד 6 לפרוטוקול), אולם, גרסה זו מתיישבת עם האמור על ידי חלצקי ועם הודעת המתלונן, ת/4, שציין כי לאחר שהגיע אל הרכב בעקבות ההודעה שקיבל, הבחין במקום בשוטרים, חלקם במדים וחלקם בלבוש אזרחי, אשר מעכבים שני אנשים (חלצקי אכן היה בלבוש אזרחי: עדות עזאם, עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 9 ו- 24-26).

·        גרסת הנאשמים כללית ביותר ואינה אמינה. כאשר נשאלו לפשר מעשיהם במקום האירוע, השיבו כי חיפשו עבודה, אך לא הצביעו על מקום מסוים אליו פנו, על אדם כלשהו עמו שוחחו, או על עבודה מסוימת אליה כוונו את מאמציהם.

5.      לאור כל האמור לעיל, אני מאמץ את גרסת חלצקי ודוחה את טענות הנאשמים.

יחד עם זאת, לא נגנב דבר מהרכב ולפיכך, נותר לפחות ספק לגבי סיבת ההתפרצות לרכב. לפיכך, הנני מרשיע את הנאשמים בעבירה של התפרצות לרכב לפי סעיף 413ו רישא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

ניתנה היום, י' בתמוז, תשס"ז (26 ביוני 2007), במעמד הצדדים.

טיעונים לעונש