הכרעת דין בתיק פ 7075/06

בוריס רויטמן

הנאשם הודה בעובדות כתב אישום אשר תוקן בגדרו של הסדר טיעון, לפיו מלבד התיקון, התביעה הסכימה להפנייתו לקבלת תסקיר שרות מבחן בטרם הרשעה, אך הצהירה כי עמדתה היא להרשעה ללא קשר להמלצת התסקיר.

כתב האישום:

כתב האישום הוגש נגד 5 נאשמים וכולל 3 אישומים שעניינם קשירת קשר בין הנאשמים וזיופי מסמכים, לשם קבלת הלוואות משכנתא מבנקים במרמה. מדובר בסכומים של מאות אלפי שקלים.

הנאשם רויטמן קשור לאישום השלישי בלבד שזו תמציתו:

נאשמים 1 ו-2 היו בעליה של דירה עליה רבצו משכנתא של כ- 900,000 ש"ח ועיקול ללא הגבלת סכום (להלן הדירה). באוגוסט 2005, הם קשרו קשר עם הנאשמים 4 ו-5 לפיו ייחתם עם נאשם 5 הסכם פיקטיבי למכירת הדירה כדי לאפשר לנאשמים לקבל במרמה משכנתא על הדירה. להסכם הפיקטיבי צורפו, על דעת נאשם 5, מסמכים שזוייפו ע"י נאשם 4. המסמכים נוגעים למצבו הכספי של נאשם 5 וכן זוייף תצהיר של אשתו.  נאשם 5 פנה לבנק ירושלים בת-א והגיש בקשה למשכנתא בסך 615,000 ש"ח שאליה מצורפים ההסכם והמסמכים הנ"ל.

ערנותו של פקיד הבנק הביאה לחשיפת התרמית.

יצויין כי נאשמים 3 ו- 4 הודו אף הם, עניינו של נאשם 4 טרם הסתיים ואילו משפטו של נאשם 3 הסתיים ללא הרשעה וזאת בהתחשב בנסיבות הקשורות אליו, כולל נסיבות אישיות קשות כמפורט בתסקיר שהוגש לגביו. התביעה הסכימה להמלצת שרות המבחן שלא להרשיע את נאשם 3 ומבקשת לאבחן בין שני הנאשמים. עתירתה לגבי נאשם 5 היא להרשעה ולעונש מאסר של 6 חודשים אשר יכול וירוצה בעבודת שרות.

התסקיר

יליד 1972, נשוי ואב לשניים. בשנים האחרונות עובד כמנהל חשבונות, במקום העבודה הנוכחי עובד מ- 2006. אביו סובל שנים רבות מנכות קשה ולפי האמור בתסקיר, הדבר השפיע לשלילה על התבגרותו של הנאשם. הוא עצמו נפגע ברגלו במהלך שרותו הצבאי והוכר כנכה בשיעור של 10%.

הנאשם הביע חרטה על המעשה, אך מדבריו בפני קצין המבחן נראה שלא הודה בו באופן מלא - ראה עמ' 2 פיסקה שנייה.

בתסקיר נאמר כי שרות המבחן התלבט באשר להמלצה; מחד גיסא זיהה אצל הנאשם "טשטוש מסוים בין המותר והאסור" וביצוע העבירה נקשר לרצונו להרשים את בני משפחתו ע"י עשיית רווחים כספיים, ומאידך גיסא, לאור עברו הפלילי הנקי, ניהול אורח חיים נורמטיבי והחשש מפני פיטורין, ממליץ שרות המבחן על אי הרשעה והטלת של"צ.

ההגנה עותרת לקבל את המלצת שרות המבחן. הנאשם הציג את חוזה העבודה האישי לפיו מועסק היום בחברת "קריסטל", בו נאמר כי לפני תחילת העבודה עליו להציג תעודת יושר וכן "כי קיומו של רישום פלילי מגביל את האפשרות לעסוק בתפקיד".

דיון

התביעה מפנה בסוגיית אי ההרשעה לע.פ 2513/96 מ.י נ' שמש שם קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור המדינה על אי הרשעת נאשם שהורשע בסחר בסמים. ביהמ"ש אמר בין היתר: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבימ"ש להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן". וכן: "הרשעה בדין היא מעשה מהותי שיש לו השלכות ברורות על הגדרתו של מי שעבר עבירה פלילית כבעל הרשעה קודמת. הימנעות מהרשעה שמטרתה לחסוך מן הנאשם את התיוג של עבריין עשויה להיות מוצדקת רק במקרים חריגים."

ההגנה מפנה לשני פסקי דין: ע.פ 71272/02 מחוזי ת-א מ.י נ' עמרן וע.פ 1231/01 מחוזי י-ם מ.י נ' פלדה בהם נדחה ערעור המדינה על החלטות הערכאה הראשונה להימנע מהרשעה. בשני המקרים ביהמ"ש מצא כי קיימות נסיבות אישיות חריגות ונסיבות מיוחדות הקשורות בעבירות עצמן, המצדיקות אי הרשעת הנאשמים.

הנסיבות והקריטריונים המנויים בשתי ההחלטות הנ"ל, אינם מתקיימים, ברובם, בעניינו של הנאשם שבפני.

כידוע, ע"פ ההלכה הפסוקה, ביהמ"ש ינקוט בחלופת אי הרשעה "רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרת העבירה", (בר"ע 432/85 רומנו נ' מ.י). שיקומו של נאשם הינו אך אחד משיקולי הענישה ונבחן אל מול מהות העבירה ונסיבותיה ושיקולים כלליים של הרתעת הרבים ויישום מדיניות הענישה אחידה בעבירות בהן מדובר. "הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים..." ע"פ 2083/96 כתב נ' מ.י פ"ד נב(3) 337; ראה גם ע"פ 2669/00 מ.י נ' פלוני פ"ד נד(3) 685.