הכרעת דין בתיק פ 6988/04

א. פתח-דבר

הנאשם הנשוי לדודתה של הקטינה ל.א.(להלן:" ליאור") ילידת 4.2.87, מואשם בכך שבתאריך 9.4.03 עשה בה מעשים מגונים: חיבק אותה, נישק את לחייה, ליטף את גבה ואחז בשדה, וזאת שלא בהסכמתה, ולשם גירוי וסיפוק מיני.

חקירת המשטרה החלה בתלונת הקטינה ואמה במועד מעשה העבירה הנטען (9.4.04), ולאחר חקירת הנאשם וגביית שתי אמרות מפיו בתאריכים 9.4.04 ו- 10.4.04, הוא שוחרר בערבויות בתחנת המשטרה, ולא הובא בפני שופט.

בתום איסוף חומר החקירה, נסגר תיק המשטרה ללא הגשת כתב-אישום, וזאת לאחר שאביה של הקטינה הודיע לנציגת הפרקליטות כי אינו רוצה שבתו תעיד בבית המשפט.

משנודע לקטינה ואמה על סגירת התיק ממכתב שקיבלו מהפרקליטות, פנתה האם למשטרה בטרונייה על כך, והוסבר לה כי היא רשאית להגיש ערר. בתאריך 28.6.04 הגישה האם ערר ליועץ המשפטי לממשלה, אליו צירפה מכתב שכתבה הקטינה  לסבה שנפטר - ת/3 - שלדברי האם מתאר את מצוקת בתה כתוצאה מהאירוע שעברה, ולאחר בחינת החומר מחדש, הורה היוה"מ על הגשת כתב-אישום בתיק דנן.

ב. גדר המחלוקת

אין מחלוקת, כי הנאשם נשוי לדודתה של ליאור, פגש בה בתאריך 9.4.03, בשובה לביתה מהמכולת, בשעות הבוקר, והוא נכנס עמה לביתה.

הנאשם הודה, כי שאל את ליאור אם הוריה נמצאים בבית, חיבק אותה, וכן ביקש ממנה לחבקו, ואף נישק אותה על לחייה, אך לדבריו, התנהגות זו שכללה חיבוק ונשיקה על הלחי היתה התנהגות מקובלת ביניהם עקב קירבתם המשפחתית, והמעשים לא נעשו לצורך גירוי או סיפוק מיני.

הנאשם הכחיש, כי ליטף את המתלוננת בגבה, אך לדבריו, יתכן וטפח על גבה, והיא פירשה זאת כליטוף.

הוא הכחיש, כי אחז בשדה או נגע בחזה באופן אקראי.

בא-כוחו התייחס לאפשרות כזו בסיכומיו, כטענה חילופית.

יש להניח, כי אילו התבטאו מעשיו של הנאשם רק בחיבוק ונשיקה, לא היה בא לעולם כתב-האישום נגד הנאשם.

ב"כ הנאשם היה מודע לכך שאם יקבע בית המשפט כי מרשו לפת את שדה של ליאור - לא יוכל הנאשם לטעון, כי לא עשה כן לשם גירוי וסיפוק מיני (ראה דבריו בסיכומים עמ' 91 שורות 4-1).

ג. התשתית הראייתית עליה מתבססת התביעה:

1.         עדותה של ליאור - המתלוננת הקטינה, שהיתה בת 16 וחודשיים בעת האירוע נשוא כתב-האישום, ובת 18 ושבוע ימים במועד מתן עדותה.

מדברי העדה עלה, כי האירוע אירע במהלך חופשת הפסח במהלכה לא התקיימו לימודים בבית הספר התיכון בו היא לומדת, היא שבה מהמכולת בסמוך לשעה 11:00, והבחינה בנאשם היוצא ממכוניתו. כשהתקרבה, ראתה שהוא נוקש על דלת הבית.

בינה ובין הנאשם התנהלה שיחה קצרה מחוץ לבית, שכללה חילופי ברכות, (עמ' 38 שורה 14), וכשפתחה את דלת הבית בפני הנאשם, הם נכנסו למטבח (הסמוך לכניסה לבית, במרחק של כ- 1.5 מ"ר ממנה).

לדבריה, היא נשאלה על ידי הנאשם אם אביה או אמה נמצאים בבית, ומשהשיבה בשלילה, הוא בירר אם היא בבית בגפה, וכשהשיבה על כך בחיוב, בקש את מס הפלאפון של אביה.

אין מחלוקת, כי ליאור הציעה לנאשם לשתות קפה, אך הלה השיב בשלילה, והיא מסרה לו את מס' הפלאפון של אביה, והנאשם רשם את המספר על דף שמצא בכיס חולצתו. המחלוקת בין הצדדים מתחילה בשלב שלאחר מכן, לפיו לטענת התביעה, הנאשם התקרב אל ליאור, ובקש ממנה כי תחבק אותו, היא נעתרה לו ו"נתנה לו חיבוק", ואז הוא החל להתנשף.