הכרעת דין בתיק פ 6979/05

ביום 12.6 הודעתי על זיכויו של הנאשם, להלן הכרעת הדין ונימוקיה.

רקע ועובדות כתב האישום

ביום 16.12.05 בשעות הלילה הגיעו הנאשם והמתלונן תומר זקון (להלן המתלונן או תומר), כל אחד בנפרד, לבילוי במועדון הלילה RI0 (להלן המועדון). המתלונן הגיע בחברת בת זוגו מיטל וחברו שניר. לדברי הנאשם הוא הגיע בגפו, פגש בכניסה שני זוגות עמם נכנס למועדון ויחד ישבו ליד הבר. במועדון בילו באותו זמן כמה מאות אנשים. המתלונן מספר כי רקד עם חברתו על רחבת הריקודים ובשעה 02.15 לערך, התיישב על כסא פנוי ליד הבר בסמוך לנאשם. כפי שהתברר מפי עדי ההגנה, על הכסא המדובר, ישבו אילן גליקרוב ובת זוגו ליאת מבני חבורתו של הנאשם. הנאשם העיר למתלונן כי המקום אינו פנוי, בין השניים התפתח דין ודברים. אילן חזר לבר והמתלונן קם ופינה לו את הכסא. כעבור זמן מה, בשעה 02.30 לערך, המתלונן וחבריו עמדו לצאת מהמועדון ואז,  לפי הנטען, הנאשם קילל את המתלונן ותקף אותו ע"י כך שניפץ שני בקבוקי זכוכית על ראשו.

כתוצאה מהתקיפה תומר נפצע, נגרמו לו חתכים בראש ובכתף שהצריכו תפירה וכן המטומה קרקפתית. הוא פונה לביה"ח לקבלת טיפול.

אין חולק על כך שהמתלונן נפצע כמתואר לעיל, אם כי לטענת ההגנה התקיפה התרחשה בדרך שונה מזו המתוארת בכתב האישום.

כתב האישום מציין שאורחת נוספת במועדון נפצעה והכוונה לנירית ורדי שהעידה כעדת הגנה. העדה נפצעה מרסיסי זכוכית ונזקקה לטיפול רפואי. מלבדה נפצעו משברי הזכוכית עוד 3 אנשים, ככל הנראה באורח קל, והם שניר, אילן גליקרוב ובת זוגו ליאת.

הנאשם כופר בעבירה המיוחסת לו, פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. לגרסתו, המתלונן אכן התיישב לידו, הוא העיר לו כי הכסא תפוס, התפתח ביניהם דין ודברים והמתלונן דיבר אליו באופן מתגרה. המתלונן קם מהכסא והתרחק, אך חזר והתקרב פיזית לנאשם, התגרה ואיים והנאשם הדף אותו מעליו. לדברי הנאשם, בעקבות התקרית קם ויצא מהמועדון ולא הבחין בשום דבר יוצא דופן ואף לא בכך שהמתלונן נפצע.

המחלוקת העיקרית בתיק היא שאלת זיהויו של הנאשם כמי שתקף ופצע את המתלונן. הזיהוי מתבסס על עדויותיהם של המתלונן וחברתו וההגנה טוענת כי השניים טעו בזיהוי התוקף. ההגנה חוזרת ומדגישה בסיכומיה כי "הנאשם אינו חולק על מהימנות מרבית עדותם של המתלונן ומיטל ועל העובדה כי המתלונן הותקף", ומוסיפה כי העדים נתפסו לטעותם בתום לב.

פרשת תביעה

עדות המתלונן תומר זקון:

א.    נוהג לבלות במועדון, באותו ערב בא לשם עם מיטל ושניר. בסביבות השעה 02.00, התפנה כסא ליד הבר והוא התיישב. הנאשם פנה אליו בנימה מאיימת ואמר: "עוף מפה חבר שלי יושב פה" (עמ' 2 ש' 10). המתלונן השיב לו שיפנה את המקום כשיבוא החבר. לאחר כמה דקות, החבר חזר והמתלונן קם. אותו בחור הציע לו להמשיך לשבת,  אך המתלונן השיב שאינו רוצה כי הנאשם מדבר אליו "לא יפה". אין חולק כי הבחור בו מדובר הוא אילן גליקרוב.

ב.     המתלונן הלך לרקוד עם מיטל אך הבחין במבטים המאיימים שנעץ בו הנאשם. הוא וחברתו חשבו שהתנהגותו חריגה והחליטו לצאת מהמועדון, שניר הצטרף אליהם. כל אותו הזמן הנאשם המשיך להסתכל על המתלונן בצורה מוזרה ומאיימת.

ג.      המקום היה צפוף ובדרכם החוצה נאלצו השלושה לעבור על פני הנאשם שהפטיר לעבר המתלונן: "סמרטוט, מה אתה בורח" (עמ' 3 ש' 2) וקילל. תומר פנה אליו, שאל אותו מה הסיבה להתנהגותו והנאשם המשיך לדבר אליו בטון מאיים.

ד.     תומר התקדם לעבר היציאה כשגבו לנאשם וחברו שניר הולך לפניו, וכך הוא מתאר את שארע בהמשך: "ואז הרגשתי מכה בראש, בתחילה לא הבנתי מה זה, הסתובבתי לאחור ואז הגיע הבקבוק. ראיתי את הנאשם עם בקבוק ביד, הוא שבר לי את הבקבוק על הראש באזור המצח מצד ימין, הסתובבתי ניסיתי להגן על עצמי עם הידיים שלי, הוא שבר את הבקבוק עלי, התחלתי להשפריץ דם, וניסיתי לצאת החוצה כשכל הזמן אני שומע אותו ורואה אותו אחרי כלפי היציאה." (עמ' 2 ש' 4- 9).

ה.    המתלונן יצא והתיישב בחוץ כשראשו מדמם. הנאשם יצא בעקבותיו וממרחק של כמה מטרים המשיך לצעוק ולקלל אותו. בין היתר צעק "אתה לא גמרת איתי". חברתו היתה לידו, היא היתה היסטרית, חשבה שהנאשם עומד לתקוף אותו שוב, צרחה עליו שלא יתקרב ודחפה אותו. בסמוך עמדו המאבטחים של המועדון אך לא התערבו במתרחש.

חברו שניר שיצא אחריו שאל אותו מי עשה לו את זה כי רצה לעצור את התוקף. במאמר מוסגר יצויין כי תומר וחבריו הם עובדי משרד ראש הממשלה ובידיהם תעודות שוטר המקנות להם סמכויות מעצר. שניר לא עצר את הנאשם ותומר פונה לבי"ח, טופל ושוחרר לביתו כעבור כמה שעות.

הוגשו תעודה רפואית ת/16 וצילומים של המתלונן אחרי תפירת הפצעים בראשו - לפני החבישה ואחריה - ת/1 +2. בצילומים נראים גם הפגיעה בכתף והמכנסיים המגואלים בדם.

ו.  חבריו היו עמו בבי"ח וגם המשטרה הגיעה לשם. הוא אמר לחוקרת שאינו מסוגל לדבר בגלל הפציעה בראשו, לא מסר עדות בביה"ח ונחקר בהמשך בביתו. לדבריו, במהלך מסירת גרסתו היה עדיין מבולבל ממה שעבר עליו; "הייתי עדיין בחבישה על הראש, בקושי חי, היא תחקרה אני לא מכיר את הסיטואציה הזו, אמרתי כל מיני מילים, גמגמתי...", (עמ' 8 ש' 1-3).

    פעם נוסת נחקר תחת אזהרה בחשד שאיים על הנאשם כפי שזה טען בחקירתו במשטרה.

ז.      תומר שולל מכל וכל את הטענה שהתגרה בנאשם באומרו: "העבודה שלי והמקום בו אני נמצא ומהיכן שאני מגיע בחיים לא היו לי דברים כאלה, אני לא מחפש מכות, באתי לבלות עם חברה וחבר שלי, לא התגריתי בו ולא איימתי עליו כי איני מאיים אף פעם." (עמ' 3 ש' 17- 20). בחקירתו הנגדית נחקר על דריכה מכוונת כביכול על רגלו של הנאשם, הוא שלל הטענה והסביר שמחמת הצפיפות, ביציאה מהמועדון, נגע ברגלו של הנאשם ללא כוונה. יוער שגם הנאשם אינו טוען שהמתלונן דרך עליו.המתלונן הכחיש לכל אורך עדותו, שהיה שיכור בשלב כלשהו של הבילוי במועדון. סיפר שהוא וחבריו שתו 2-3 בירות כל אחד והוא נשאר צלול לחלוטין לפני הפציעה ואחריה.

    בהתייחסו לדברי השוטרת שהגיעה לבי"ח כי היה מעורפל ומטושטש, מבהיר שאמנם  עברה עליו טראומה ובמצבו התקשה למסור עדות, אך היה בהכרה מלאה כל הזמן. אם נאמר שהדיף ריח אלכוהול, הריח נגרם מהבירה ששתה.