הכרעת דין בתיק פ 6966/06

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גניבת רכב, עבירה לפי סעיף    413 ב לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ועבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952.

2.         הנאשם הודה בעבירה של שהייה בלתי חוקית, אך כפר בביצוע העבירה הנוספת.

3.         כעולה מעובדות כתב האישום,  בליל ה-2/11/06 גנב הנאשם מרחוב דרזנר בתל-אביב רכב מסוג מיצובישי (להלן - "הרכב"), השייך לגב' אורית ישראלי (להלן- "המתלוננת"). בהמשך אותו היום, נתפס הנאשם כשהוא נוהג ברכב מטייבה לכיוון טול כרם וכל זאת, מבלי שיש בידו אישורי כניסה ו/או שהייה כחוק.

4.         במסגרת פרשת התביעה העידו בפניי, המתלוננת, השוטר שעצר את הנאשם וגובה ההודעה, אשר באמצעותו הוגשה הודעת הנאשם ( ת/1).

א.         המתלוננת העידה, כי בשעה 07:00, כמדי בוקר, יצאה לעבודתה והבחינה כי הרכב נעלם ממקום החניה הקבוע. היא יצרה קשר עם בתה, אשר נהגה ברכב אחרונה וזו אישרה כי הרכב חנה באותו מקום.

בהמשך היום קבלה המתלוננת שתי שיחות טלפון, משני מספרים שונים, מאדם בעל מבטא ערבי כבד, אשר ביקש לשוחח עמה על "הבעיה שלה". היא סירבה לשוחח עמו.

את ההודעה בדבר איתור הרכב קבלה המתלוננת מהמשטרה בשעות הערב. לדבריה, הרכב שהיה במצב מעולה קודם גניבתו, חזר לידיה ללא מוט הילוכים ועם מערכת הצתה הרוסה לחלוטין. כמו-כן, הפריטים שהשאירה ברכב - מכשיר פלאפון, שני שלטים, דיבורית, רישיונות ומכשיר איזיפארק - נעלמו.

ב.         סמ"ר יוסי מרדכי העיד, כי עצר את הנאשם במחסום ג'בארה, בשעות הצהריים, בשעה שזה נהג ברכב מטייבה לכיוון טול כרם. העד הבחין ברכב, עוד בטרם הגיע למחסום ומבדיקת מסוף שערך, גילה כי זה נגנב באותו היום.

העד סיפר, כי הנאשם ישב ברכב לבדו וכאשר הורה לו לעצור ולכבות את הרכב, הנאשם משך בחוטים מתחת למתנע וכיבה את הרכב.

בעת מעצרו טען הנאשם, כי הוא התבקש להעביר את הרכב לשטחים תמורת סכום כסף מאדם בשם סעיד, וכן נתפסו עליו שני פלאפונים, תעודת זהות וארנק. מכשיר הפלאפון שנתפס צלצל מספר פעמים, המספר הנכנס נרשם בידי העד, אך השיחות לא נענו.

ג.          רס"מ דני אסקירה , אשר גבה את הודעת הנאשם, אישר כי לא נעשתה כל פעולת חקירה לצורך בדיקת הטענה אותה השמיע הנאשם.

5.         במסגרת פרשת ההגנה, עלה הנאשם על דוכן העדים ומסר את גרסתו, וכן הוגש טופס איכון מכשיר הטלפון של הנאשם ( נ/1), אשר אל תוכנו אתייחס בהמשך.

גרסת הנאשם

הנאשם נכנס לישראל בבוקר ה-2/11/06, שהה בטייבה על-מנת לחפש עבודה. בליל אותו יום לן בכפר ג'בארה, המצוי בשטחים ליד טייבה, אצל חקלאי המתגורר בכפר. במסגרת חיפושיו פגש במכולת בצהרי היום בסעיד, אותו לא הכיר הכרות מוקדמת, וקיבל ממנו את הרכב לצורך העברתו לשטחים תמורת 500 ש"ח. לדבריו, סעיד פנה אליו כאשר שמע כי הוא מחפש עבודה, מסר לו את הרכב כשהוא מונע, לקח את מספר הטלפון שלו וקבע לפגוש אותו בטול כרם, שם עתיד היה למסור לו את התמורה להעברת הרכב.

הנאשם הבחין כי מערכת ההצתה של הרכב וכן מוט ההילוכים שבורים, אך הבין מסעיד, כי הרכב מועבר לשטחים, לצורך תיקונו.

הנאשם הכחיש כי שהה אי פעם בתל-אביב וכן שלל את האפשרות, כי ידע שהרכב גנוב, שכן היה סבור כי הרכב שייך לסעיד וכי זה מעביר את הרכב לתיקון בשטחים, כאמור.

ממצאים ומסקנות

6.         ראשית אציין, כי הנאשם דבק בגרסה אחידה, אותה הציג הן בחקירתו והן בעדותו בבית-המשפט. השוני היחיד הקיים בין הודעתו לעדותו הנו מועד כניסתו לישראל. בהודעתו מסר הנאשם, כי נכנס לישראל ארבעה ימים לפני המועד הרלבנטי (ת/1 עמ' 2 שורה 26) ואילו בעדותו העיד כי נכנס באותו הבוקר לתחומי ישראל (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 3).

מצאתי את גרסתו של הנאשם כבלתי סבירה, כזו אשר אינה מתיישבת עם השכל הישר וניסיון החיים. הנאשם הציג גרסה הנעדרת כל אחיזה במציאות ולא הציג בפני בית-המשפט ולו ראיה אחת, התומכת בגרסתו.