1. הנאשם הועמד לדין בגין עבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973.
2. מכתב האישום עולה, כי בתאריך 12.12.05 החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 45.83 גרם נטו, בארבעה מקומות מסתור שונים בחצר בית ברח' הגר"א 12 בתל-אביב.
3. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען, כי הסמים שנתפסו אינם שלו וכי אינו מתגורר בכתובת האמורה. בהמשך לכך, עם תחילת המשפט העלתה ב"כ הנאשם טענה כנגד קבילות הודאותיו של הנאשם וביקשה לנהל משפט זוטא. במסגרת משפט הזוטא הוגשה, בין השאר, הודעתו של הנאשם במשטרה וכן נשמעו מרבית עדי התביעה, ובסופו קבעתי, כי לא הופעלו כלפי הנאשם אמצעים פסולים, וכי הנאשם מסר את הודאותיו, הן בזירת האירוע והן בחקירה במשטרה, מרצונו הטוב והחופשי.
פרשת התביעה
הראיה המרכזית עליה נשענת פרשת התביעה היא הודאת הנאשם, הן בזירת האירוע והן בחקירתו במשטרה (ת/2).
4.
רס"ר דוד מזרחי
(להלן - "מזרחי") גבה את הודעת הנאשם (ת/2). מזרחי העיד, כי הנאשם מסר את גרסתו בעברית, "ללא כל בעיות" (ת/1), לאחר שהוסבר לו במה הוא חשוד וציין, כי במקום שגרסתו של הנאשם לא היתה סבירה בעיניו, הוא המשיך וחקר. בעדותו התייחס מזרחי לכך, כי גרסתו של הנאשם, לפיה לא הכיר את הבחור שסיפק לו את הסם ולא ידע עליו פרטים, הינה גרסה סבירה ומקובלת בעולם הסמים וכן ציין, כי סם מסוג הרואין "שובר קריז". מזרחי אישר כי שקיות הסמים שנתפסו (ת/9) לא נשלחו לבדיקת ט.א, כמקובל, אלא רק מאוחר יותר במסגרת השלמת חקירה, וזאת לבקשת התביעה.
5.
צוער חיים חכמון (להלן - "חכמון"), ערך את החיפוש בבית ובחצר הבית (ת/4). הוא העיד, כי בתוך הבית מצא שלושה אנשים מבוהלים, הנאשם ושני שבח"ים, אשר היו לבושים כפועלים. הנאשם התלונן על כאבי בטן ועל כך, כי פיו יבש - "מרגע שהודענו לו מה בכוונתנו לעשות הוא התחיל להתלונן" (עמ' 17 לפרוטוקול). בבית לא נמצא דבר, ומשכך עבר החיפוש אל מחוץ לבית. הנאשם נכח בעת החיפוש בחצר. תחילה, נתפסה שקית במפתן הבית ולאחר מכן נתפסו שתי שקיות נוספות "ליד התנור או מכונת הכביסה". תחילה נתפסה בתנור כפפת גומי ובתוכה סמים, לגביה טען הנאשם, כי אינו יודע מה מקורה ולמי היא שייכת. לאחר מכן, נתפסה במכונת הכביסה שקית "תפוצ'יפס" ובתוכה סמים ובשלב זה הודה הנאשם כי הסמים שלו ופרץ בבכי. בעת מעצרו הודה הנאשם, כי השבח"ים אינם קשורים לסמים (ת/5). השבח"ים שעוכבו אישרו את הדברים ואחד מהם אף ציין, כי חזר ממקום עבודתו (ת/6, ת/7). חכמון העיד, כי בבית נמצאה גם בחורה שעליה נערך חיפוש ולא נמצא דבר, ועל-כן החליט, ביחד עם רס"מ יובל פלדינגר, על שחרורה.
באשר להליך החיפוש אישר חכמון, כי לא ערך דו"ח חיפוש לעניין החיפוש בחצר הבית - "דו"ח החיפוש הסתיים מבחינתי כשיצאתי מהבית" (עמ' 63 לפרוטוקול), אך התייחס אליו במסגרת דו"ח הפעולה שערך (ת/4).
6.
גיא אלוני ברזילי, מתנדב בימ"ר יפתח, העיד במסגרת משפט הזוטא. הוא הגיע לזירת האירוע, כאשר זה היה בעיצומו. הוא שמר על הנאשם בחוץ, שעה שצוות הבילוש ערך את החיפוש בבית. מעדותו עולה, כי הוא איפשר לנאשם לראות את החיפוש שנערך בחצר הבית, באזור הסככה. לדבריו, הנאשם "נראה מפוחד" (עמ' 10 לפרוטוקול) והחל לבכות שעה שהראו לו את השקית שנתפסה.
7.
רס"ב אלי סוויסה
(להלן - "סוויסה"), רכז מודיעין, הגיע עם צוות הבילוש לבית. בדירה היו הנאשם, שניים נוספים ובחורה. בחיפוש בתוך הבית לא נמצא דבר וכך גם בחיפוש שבוצע על גופם של הנוכחים. לדבריו, שני השב"חים שהיו במקום נראו כמו "שני אנשים רגילים שבאו מהעבודה והיו מלוכלכים מעבודה" (עמ' 12 לפרוטוקול). סוויסה ציין, כי האווירה במהלך החיפוש, ככלל, היתה רגועה, עד הרגע שבו נתפסו הסמים, שאז החל הנאשם לבכות. סוויסה ציין, כי זכר שהנאשם בכה, אך אינו זוכר האם זה היה בשלב שבו נתפסה שקית הסמים הראשונה או השנייה. באשר לסמים שנתפסו העיד סוויסה, כי מדובר במנות הנמכרות בלוד במחיר של כ-100 ש"ח, ובת"א - במחיר שנע בין 150 - 130 ש"ח. הוא ציין, כי יש משתמשים המחלקים את המנה הזו למספר מנות.
8.
רס"מ יובל פלדינגר (להלן - "פלדינגר"), ראש חוליית בילוש העיד, כי עד לרגע תפיסת הסמים הנאשם היה רגוע, ואילו לאחר מכן פרץ בבכי. בתחילה הכחיש הנאשם שהסמים שלו "ולפתע התחיל לבכות ואמר שהוא חולה לב... כי יקבל מאסר של 10 שנים ויש לו משפחה" (עמ' 15). פלדינגר העיד, כי עמד בפתח הבית עם השב"חים המעוכבים ומשם ראה את החיפוש. כאשר חכמון תפס את הסמים הוא ניגש אליו והראה לו אותם, והנאשם, שישב במרחק מטר וחצי ממנו והבחין בכך, התחיל לבכות ופנה אליו, כי ידע שהוא ראש הצוות. פלדינגר הדגיש, כי הנאשם בכה כבר לאחר שנתפסה שקית הסמים הראשונה וציין, כי בין תפיסת השקית הראשונה לזו השנייה חלפה כחצי דקה.
9.
רפ"ק רונן אביאל (להלן - "אביאל"), רמ"ח במרחב יפתח, העיד כי אינו זוכר את התיק וסבור כי לא ביצע בו כל פעולת חקירה. אשר על-כן השיב לשאלות ב"כ הנאשם ברמת המדיניות המקובלת במחלק. לדבריו, הצורך לחקור מעורבים נוספים לאחר שחשוד הודה בביצוע העבירה מתעורר שעה שקיים חשש כי הודאתו לוקה באמינותה או באמיתותה. אביאל אישר כי ציין במזכר (נ/1) שהשב"חים עוכבו לחקירה, אך שוחררו בלא שנחקרו. מבלי להתייחס למקרה נשוא כתב האישום, הוא העלה השערה, לפיה החשד נגד אותם שב"חים הוזם, ועל-כן שוחררו ללא חקירה. מאוחר יותר, לפי בקשת התביעה וכחלק מהשלמת החקירה, זומנו אותם שב"חים לחקירה, אך לא אותרו.
פרשת ההגנה
10. בבית-המשפט, במסגרת משפט הזוטא, מסר הנאשם גרסה שונה בתכלית מזו שמסר במשטרה, כפי שיובהר להלן:
א. הנאשם העיד, כי בהיותו בביתם של השב"חים, שהם קרובי משפחתו, נכנסו לבית 4 בלשים וערכו בו חיפוש - "לא הבנתי על מה" (עמ' 26 לפרוטוקול). הנאשם תאר את החיפוש שבוצע על גופו כברוטאלי - "התחלתי לרעוד" - וציין כי החיפוש לא העלה דבר, כמו גם החיפוש על גופם של השב"חים ושל "הנרקומנית" שהיתה בחצר. בחיפוש בחצר רק הוא היה נוכח - השב"חים הוחזקו בתוך הבית, והנרקומנית שוחררה. בחיפוש נמצאה כפפת גומי ובתוכה סמים והשוטר טען כי הם שלו. "אמרתי לו שאני לא יודע על מה הוא מדבר וזה לא שלי... כולם התנפלו עליי בחצר, אני לא מבין על מה" (עמ' 27 לפרוטוקול). בשלב זה הנאשם נאזק ואז נמצאה שקית "במבה" שתוכה היה דבר מה - "אבל אני לא יודע מה". הנאשם אמר לשוטר כי הסמים לא שלו וכי הגיע למקום על-מנת לשתות קפה עם קרוביו. קצין המודיעין סוויסה אמר לו שאם לא יודה שהסמים שלו, הוא ישים את אצבעותיו על השקית כדי שיימצאו טביעות אצבעותיו עליה. הנאשם המשיך לטעון כי הסמים אינם שלו, ובתגובה הופעלה כלפיו אלימות - "מרוב הפחד שלי, הצעקות והעייפות הודיתי שזה שלי למרות שזה לא שלי". הנאשם ציין, כי גם בחקירתו הופעל עליו לחץ להודות, ועל-כן "לא היתה לי ברירה אלא להמציא להם סיפור רק שיעזבו אותי לנפשי" (עמ' 28 לפרוטוקול).
כאמור, הדברים עלו במסגרת משפט הזוטא, שם דחיתי את גרסתו של הנאשם וקבעתי כי הודאותיו, הן בזירת האירוע והן בחקירה, ניתנו מרצונו הטוב והחופשי.
ב. במשטרה מסר הנאשם גרסה מפורטת באשר לנסיבות ביצוע העבירה (ת/2). הנאשם ציין, כי הוא גרוש ואב ל-7 ילדים, וכי המצב הכלכלי בבית בכי רע. הוא פוטר מעבודתו זמן קצר עובר לאירוע נשוא כתב האישום, והחל להסתובב באזור התחנה המרכזית הישנה, שם הכיר את השב"חים. את הסמים קיבל מבחור שניגש אליו באקראי, שעה שישב "בבינגו", והציע לו לעבוד בסמים. אותו בחור לא השאיר לו פרטים ואמר לו - "אל תדאג אני אבוא אליך ואקח ממך כסף" (עמ' 1 שורות 6-5). הבחור נתן לו שקית במבה וכפפת גומי, והוא החביא אותן בחצר ביתם של השב"חים, ללא ידיעתם. משך שלושה ימים הסתובב בגן בתחנה המרכזית הישנה ולא מכר את הסמים - "כי אני לא מבין בזה" (עמ' 1 שורה 9).
הבחור הורה לו למכור כל שקית ב-100 ש"ח, כשמתוכם הוא ירוויח 70 ש"ח. הנאשם מסר תיאור של הבחור - גבוה, בעל שיער ארוך עם משקפי שמש "שפה כמו בדואי, אבל דיבר אתי עברית" (עמ' 2 שורה 17). הבחור אמר לו, כי מדובר בסם "כמו חשיש זה שובר קריז של נרקומנים" (עמ' 2 שורה 22). הנאשם הדגיש, כי הוא אינו צרכן סמים, אך לקח את החומר "בגלל שאני צריך כסף והוא אמר לי שזה רווח קל" (עמ' 2 שורה 32).
את הסמים החביא בחצר נטושה בבית משותף, שם זרוקים מקררים. שקית אחת טמן באחד המקררים, את האחרת החביא בתנור שהיה זרוק במקום, ועל יד המקרר היו עוד כמה מנות זרוקות. הנאשם לא ידע להשיב כמה מנות היו בסה"כ. הנאשם הדגיש, כי לא מכר את הסמים, אלא החביא אותם בחצר שעה שהסתובב באותו גן על-מנת ללמוד את מלאכת מכירת הסם.
ג. לציין, כי הנאשם לא ידע לספק הסבר משכנע לשוני בין הגרסאות ולגרסה המפורטת אותה מסר במשטרה. הוא טען שוב ושוב, כי השוטרים לא הותירו לו ברירה אחרת, אלא לבדות את הגרסה מליבו.