הכרעת דין בתיק פ 6513/00

(לגבי הנאשם מס' 2)

כתב האישום המקורי הוגש כנגד הנאשמת מס' 1 (להלן: "החברה") והנאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם"), מי שנטען כי במועדים הרלוונטים היה מנהל פעיל בחברה.

בכתב האישום פורט כי הנאשמת מס' 1 הינה חברה העוסקת בעבודות עפר וסלילת כבישים ובמסגרת בדיקת חשבונות שנערכה אצל החברה, בין השנים 1998-1999, התגלה כי בדוחות שהגישה החברה לא נכללו כל עסקאותיה של הנאשמת וכן לא דווח על מסך ערך מוסף המגיע מהן וכל זאת, כנטען, על מנת להתחמק מתשלום מס בסך של 858,734 ש"ח.

כן נטען כי החברה ניכתה ביודעין ובמטרה להתחמק מתשלומי מס תשומות יתר, וזאת באמצעות הנאשם, תשומות ביתר בסך של 1,339,485 ש"ח.

העבירות שיוחסו לחברה בגין מערכת עובדתית זו הן מעשים של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדוייקת בלא הסבר סביר או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס וניכוי מס תשומות בלי שיש לה לגביו מסמך, בניגוד לקביעות הסעיפים 117 (א) (3), 117 (ב) (1), 117 (ב) (4) ו- 117 (ב) (5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975.

לנאשם יוחסו העבירות המפורטות דלעיל בגין היותו מנהלה הפעיל של החברה, וזאת תוך התייחסות  לסעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975.

בישיבת בית המשפט מיום 17.3.02 שהתקיימה בפני  כב' השופט א. שאנן כפרו הנאשמים במעשים המיוחסים להם בכתב האישום.

התיק הועבר לשמיעתו בפני.

בישיבת בית המשפט מיום 20.3.03, הוגש כתב אישום מתוקן שכותרתו "כתב אישום מתוקן 1".

בפריט האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן נטען כי בחודשים 12/98 ו-6/99 נערכה אצל החברה ביקורת חשבונות ונתגלה כי בדו"חות שהגישה החברה לא נכללו כל עסקאותיה של החברה וכן לא דווח על מסך ערך מוסף בסך של 858,442 ש"ח  המגיע מהן וכל זאת, כנטען, על מנת להתחמק מתשלום מס.

בפריט האישום השני שבכתב האישום המתוקן נטען כי החברה, באמצעות הנאשם, ניכתה במהלך השנים 1998-1999 תשומות ביתר וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס תשומות ביתר בסך של 1,320,698 ש"ח ובלא שיש לה לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975.

העבירות שיוחסו לחברה בכתב האישום המתוקן, בגין מערכת עובדות זו, הן מעשים של מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור בשני מקרים, ניכוי ביודעין מס תשומות בלי שיש לה לגביו מסמך, כאמור בסעיף 38 לחוק, בארבעה מקרים וניכוי מס תשומות בלי שיש לה לגביו מסמך, כאמור בסעיף 38, לחוק במטרה להתחמק מתשלום מס בחמישה מקרים, כל זאת בניגוד לקביעות הסעיפים 117 (ב) (1), 117 (ב) (4) ו- 117 (ב) (5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975.

לנאשם יוחסו בכתב האישום המתוקן העבירות המפורטות דלעיל בגין היותו מנהלה הפעיל של הנאשמת מס' 1, לפי קביעות הסעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975.

בישיבת בית המשפט מיום 20.3.03 דחיתי את טענתו של ב"כ הנאשמים כי יש לבטל את כתב האישום המתוקן מכיוון שלא קיבל את האישור הנדרש.

בישיבת בית המשפט מיום 26.6.03 הודיע ב"כ הנאשמים כי הוא אינו מייצג את החברה וזאת מכיוון שייפוי הכוח שבידו נחתם על ידי אדם שלא היה מוסמך לכך.

בישיבת ההקראה מיום 13.7.03 טען ב"כ הנאשם כי הנאשם כופר במעשים המיוחסים לו, כי לא היה מנהלה של החברה, כי "המנהל בחברה היה בשעתו האב, מר סלים מקלדה ז"ל, הוא היה מנהל החברה, אשר נפטר בחודש מרץ 2002" (עמ' 22 לפרוט') וכי תפקידו שלו, של הנאשם, בחברה היה בתחום הביצועי בלבד.

בישיבת בית המשפט מיום 25.9.03 הופיע בשמה של החברה עו"ד אליאס, נאמן החברה, שטען כי הוא מייצג את החברה בתיק זה.

בישיבת בית המשפט מיום 9.11.03 כפרה החברה בעובדות כתב האישום ובמעשים המיוחסים לה.

בישיבה מיום 18.11.03 חזרה בה החברה מכפירתה ובמסגרתו של הסדר טיעון הודתה בכל העובדות הנטענות לגביה בכתב האישום.