הכרעת דין בתיק פ 6358/04

כתב האישום מייחס לנאשמת עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין ואי נקיטת אמצעי זהירות בחיה לפי סעיף 338(6) לחוק דנן.

על פי הנטען בעובדות עובדות כתב האישום, בתאריך 10.9.03 בשעה  11:00 או בסמוך לכך, ברחוב טבנקין 19 בהרצליה, בפתח דירתה של שלי קפלן (להלן: "המתלוננת"), תקפה הנאשמת את המתלוננת בכך שהכתה אותה בכל חלקי גופה ודחפה אותה.

עוד נטען, כי באותן נסיבות, התרשלה הנאשמת שלא נקטה אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתה, בכך שכלבה יצא מביתה ללא רצועה ומחסום, נכנס לדירת המתלוננת, נשך אותה וגרם לה לשתי שריטות מדממות באמה הימנית ושתי נשיכות מדממות ברגליה.

אין חולק, כי המתלוננת והנאשמת מתגוררות בדירות שכנות בבניין משותף ברח' טבנקין בהרצליה. בין השתיים קיימת מערכת יחסים עכורה, על רקע נוהגה של הנאשמת להניח שקיות אשפה בחדר המדרגות לפני דלת הכניסה לדירתה, ועל רקע תלונות בלתי פוסקות מצד המתלוננת המסרבת להשלים עם נוהג זה ולהבליג על מה שהיא רואה כמטרד. המתלוננת הלינה לא אחת  גם על כך, שהנאשמת נוהגת להשאיר את דלת דירתה פתוחה ולאפשר לכלבה לצאת לחדר המדרגות ולעשות שם את צרכיו.  

אין גם חולק, כי ביום האירוע, התפתחה בין השתיים מריבה, לאחר שהמתלוננת, בתגובה למה שהיא ראתה כהתעלמות מבקשותיה לפנות את האשפה שהצטברה ליד דלתה של הנאשמת  וסירובה לפתוח את דלת למשמע צלצוליה, היא שפכה את תכולת אחת משקיות האשפה ליד פתח דלת הנאשמת. אין גם חולק, כי בעקבות אותו מעשה, התפתח עימות פיזי שבמהלכו המתלוננת גם ננשכה על ידי כלבה של הנאשמת ונגרמו לה חבלות.

המחלוקת מתמקדת באשר לנסיבות האירוע והשתלשלותו, כאשר כל אחת מהשתיים מפנה אצבע מאשימה כלפי השנייה כמי שאחראית לקרות האירוע  ותוצאותיו.

ראיות התביעה :

1.     המתלוננת העידה, כי ביום האירוע, בעת שיצאה מדירתה בשעות הבוקר לשיעור התעמלות, היא  ראתה שליד דלת דירתה של הנאשמת הצטברו מספר שקיות אשפה, אשפה שנאגרה לאורך  שלושה ימים. בחוזרה הביתה, היא נוכחה לדעת  שהאשפה טרם סולקה ואז, מחמת שלא יכלה להבליג יותר, היא החלה מצלצלת בפעמון דלתה של הנאשמת בתקווה שזו תפתח את הדלת ותואיל לטפל באשפה. דא עקא, שהנאשמת, במפגיע, לא פתחה את הדלת, למרות, שאליבא המתלוננת, היא יכלה לראות את עינה מציצה מבעד לעינית הדלת. לדברי המתלוננת, חמתה בערה בה לנוכח התעלמות הנאשמת, ואז, בחמת זעם, היא פיזרה את תכולת אחת משקיות האשפה ליד דלתה של הנאשמת ונכנסה לדירתה שלה. לא חלפו יותר ממספר שניות והמתלוננת שמעה, לדבריה, חפצים נזרקים ופוגעים בדלת דירתה. היא הבינה שמדובר באותו זבל שקודם לכן היא שפכה ליד דלתה של הנאשמת. בפותחה את הדלת, התנפלה עליה הנאשמת והחלה להכותה, תוך שהיא דוחפת אותה פנימה לתוך דירתה. הנאשמת צעקה  שהיא תעשה מה שברצונה וכי המתלוננת לא תאמר לה היכן להניח את שקיות הזבל שלה.  לדברי המתלוננת, תוך כדי שהנאשמת מכה אותה, הגיע לפתע כלבה של הנאשמת, שעט פנימה לדירתה והחל נושך אותה ברגליה ושורט אותה בידיה. לדברי המתלוננת, הנאשמת לא חדלה מתקיפתה, גם לאחר שהכלב החל לנשכה, ובשארית כוחותיה היא הצליחה להדפה אל מחוץ לדירתה ולטרוק את הדלת. המתלוננת העידה, כי חשה ברע לאחר התקיפה וכי מכנסיה היו מגואלות בדם באזור הירך הימנית, מקום בו ננשכה על ידי הכלב. כמו כן, סיפרה, כי נשיכת הכלב בירכה גרמה לה לשטף דם פנימי ולסימן כחול שמסביבו סימני שיניים ונותרה ברגלה צלקת מהנשיכה, כן נגרמו לה מהכלב סימני שריטה ביד.

המתלוננת אמרה עם זאת, שכלבה של הנאשמת מעולם, לאורך כל הפעמים שפגשה בו בחדר המדרגות , לא פגע בה והיא אף פעם לא חששה מפניו.

הוצגו תמונות המתלוננת מיום האירוע- ראה ת/3, וכן הוגשה תעודה רפואית- ראה ת/4.  

לשאלות ב"כ הנאשמת, שללה המתלוננת את האפשרות שהאירוע כולו התרחש בפתח דירתה של הנאשמת. 

2.         העיד השוטר ון סטרטן יובל, אשר הוזעק למקום האירוע על פי קריאת המתלוננת. הלה ערך דו"ח פעולה שבו פרט בין השאר את טענות הצדדים - ראה ת/1 וכן ערך דו"ח עיכוב -ת/2.

השוטר ון סטרטן רשם בדו"ח הפעולה, מפי המתלוננת, כי היא, בתגובה לכך שהנאשמת השליכה חזרה את הזבל אל עבר דלתה הסגורה, יצאה מדירתה, התדפקה על דלת הנאשמת ואז זו פתחה את הדלת, הוציאה החוצה את כלבה שהחל נושך את המתלוננת ואף דחפה אותה.

בחקירתו הנגדית, הבהיר כי אינו זוכר במדויק את האירוע וכי לא ראה סימנים מיוחדים על גבי המתלוננת מעבר למה שנרשם בדו"ח. כמו כן, הבהיר כי בהגיעו המתלוננת והנאשמת היו כל אחת בביתה היא.

ראיות ההגנה :

1.                   הנאשמת הודתה שאכן היא נוהגת להוציא שקיות אשפה מחוץ לדירתה, אך אלה לדבריה, אינן שקיות המכילות זבל אלא ניירות ובקבוקים ריקים המיועדים למחזור, שאותם היא נוהגת לשפוך אחת לכמה ימים  בפח אשפה מיוחד המרוחק מביתה.

הנאשמת גם אישרה, כי לא אחת נותרת דלת דירתה פתוחה, באופן שמאפשר לכלבה לצאת בגפו לחדר המדרגות. עם זאת, לדברי הנאשמת, בעוד שמצב זה אינו מפריע לאיש מהשכנים, הרי שהמתלוננת אינה פוסקת מלהתלונן ומלהשרות אווירה כעסנית ונרגנת בבית.

אשר ליום האירוע, כבר בשעה 8:00 לראשונה, החלה המתלוננת לצלצל בדלת דירתה צלצולים רצופים וממושכים, מבלי להסיר את אצבעה מעל הפעמון לאורך דקות. לדברי הנאשמת היא התעלמה מהצלצולים, אולם הם התחדשו בשעה מאוחרת יותר ולוו גם בבעיטות והשלכת חפצים שונים לעבר דלתה. לדברי הנאשמת, למשמע החפצים הנזרקים על דלתה, היא פתחה את הדלת ואז "התעופפה" המתלוננת אל תוך דירתה, כהתבטאותה, תוך שהיא בועטת בשקית עיתונים שהייתה מונחת בכניסה לבית. לדברי הנאשמת, בעת שהמתלוננת נכנסה לדירתה, היא הושיטה ידיה קדימה כדי להדפה החוצה, וכלבה, שהיה מאחוריה, החל לנבוח. לדברי הנאשמת, היא ניסתה להפריד בין הכלב הנובח למתלוננת והצליחה להוציאה מחוץ לדירה וסגרה את הדלת. לאחר מכן, שבה הנאשמת לעבודתה עד אשר בשעה מאוחרת יותר הופיעו שוטרים בדלת ביתה וביקשו אותה להתלוות אליהם.

הנאשמת הסבירה, כי כלל לא הבינה שהיא נלקחת לחקירה וגם מיהרה מאוד בשל לחץ בעבודה, ולכן יצאה מהבית בחטף, זו גם הסיבה שמסרה בהודעתה גרסה קצרה ומתומצתת מאוד. לדברי הנאשמת, לאחר זמן מה קיבלה מכתב מהמשטרה על סגירת התיק מחוסר עניין לציבור - ראה נ/3,  אולם לאחר זמן נודע לה כי התיק נפתח מחדש.