הכרעת דין בתיק פ 6252/05

כ ל ל י

1.         הנאשמים הועמדו לדין באשמת איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ובתקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 382 לחוק. בנוסף, יוחסה לנאשם 1 עבירה של תקיפה סתם - לפי סעיף 379 לחוק.

2.         עובדיה גאון (להלן: "עובדיה") הינו קבלן בניין במקצועו, אשר העסיק את הנאשמים, אב ובנו, כקבלני משנה לעבודות טיח, ריצוף, חיפוי וצבע בבניין שבנה ברחוב החשמונאים בבת ים (להלן: אתר הבנייה").

3.         א.         כעולה  מעובדות  כתב האישום,  בתאריך 22/8/02  בשעה  13.00 או בסמוך

לכך, ברחוב אבן גבירול 9 תל אביב, במשרדו של עבודיה, איימו הנאשמים על עובדיה, על רקע חוב כספי.

            נאשם 2  (להלן: "שמואל"), איים על עובדיה באומרו - "אני ארצח אותך, אעשה אותך נכה, שלא תוכל ללכת על הרגלים וכל הכסף שלך לא יעזור בכלום, אתה תראה מה אני אעשה לך". בה בעת, הוציא שמואל סכין באורך של כ- 15 ס"מ ואיים באמצעותה על עובדיה באומרו - "עם זה אני חותך אותך". לאחר מכן נאשם 1 (להלן: "אייל") אמר לשמואל "תעזוב אותו בשבילי, אני אטפל בו, אעשה אותו נכה".

            כמו כן בנסיבות האמורות, חברו הנאשמים יחדיו ותקפו את עובדיה בכך ששמואל תפס את עובדיה בחולצתו, הצמידו לקיר וסטר מספר פעמים בפניו ואייל דחף אותו.

ב.         בהמשך לאירוע המתואר לעיל, הגיע אייל בשעה 13.45 או בסמוך לכך לאתר הבנייה ואיים על מנהל העבודה במקום, עמירה ויטוריו (להלן: "ויטוריו") באומרו - "תלך מפה לפני שאני אהרוג אותך".

            לאחר מכן, תקף אייל את ויטוריו בכך שתפס את אוזניו, ניער אותו והצמידו לקיר בחוזקה.

פרשת התביעה

4.         העדויות היחידות, עליהן ביססה התביעה את אישומיה, היו אלה של המתלוננים.

5.         מתלונן 1 - עובדיה גאון

א.         במהלך העבודה של הנאשמים, שנמשכה כעשרה חודשים, התגלעו חילוקי דעות בינו לבין הנאשמים על רקע כספי, כאשר מצד אחד, הנאשמים טענו שעובדיה לא שילם להם לפי החוזה ומהצד השני, עובדיה  טען, כי התשלום בוצע על פי החוזה, לפי התקדמות העבודה.

ב.         באחד הימים, בסביבות השעה 11.00, הגיעו הנאשמים למשרדו ואמרו שאם לא ישלם את כספים בו ביום, " זה יהיה הסוף שלו". בשלב זה החל ביניהם ויכוח מלווה בצעקות. עובדיה מתאר, כי בעודו יושב בכיסאו, דחפו אותו הנאשמים לקיר, קודם שמואל ולאחר מכן אייל. לדבריו, במהלך הויכוח הוציא אייל אולר מכיסו ובעט ברגליו. המעשים היו מלווים באיומים כמו - "נחסל אותך, נגמור אותך"  וכדומה.   עובדיה מתאר סיטואציה, לפיה רצה להתקשר למשטרה, אך הנאשמים לא אפשרו לו לעשות כן והפכו את שולחנו. בסופו של דבר, הזעיק את המשטרה ונאמר לו שניידת בדרכה למקום. בשלב זה, הנאשמים עזבו את המשרד ועד שהגיעה המשטרה, הסתלקו מהמקום.

            עוד בטרם הסתיימה חקירתו הראשית, הצהיר עובדיה, כי בשל חלוף הזמן, הוא אינו זוכר את הפרטים כולם. בה בעת הוא המשיך ותאר, כי הנאשמים השמיעו כלפיו איומים חמורים: "יהיה פה רצח, נשבור לך את הרגליים", "כל הכסף שלך לא יספיק לבית חולים".

            כמו כן הוסיף ותאר, כי נאשם 2 הקים אותו מכיסאו ודפק על רגליו באמצעות עקבי רגליו, תוך איומי חיסול וכי נאשם 1 עשה את אותו הדבר, באומרו - "אבא אני אחליף אותך", וכלשונו - "הם התחרו ביניהם מי יפגע בי יותר" (עמ' 5 לפרוטוקול).

ג.          במסגרת חקירתו הנגדית הצהיר עובדיה, כי אחרי שהתלונן על הנאשמים במשטרה, שילם את המגיע להם וכי יש לו אסמכתא לכך, אך זו לא הוצגה בביהמ"ש. כן הוסיף ואמר, כי גם לאחר הארוע, הנאשמים המשיכו לעבוד אצלו וקיבלו על כך תמורה.

6.         מתלונן 2 - עמירה ויטוריו

א.         ויטוריו, מנהל עבודה באתר הבניה, מתאר סיטואציה לפיה, ב- 22/8/02 הגיע אליו אייל וביקש את מפתחות הבניין. הוא נתן לו את המפתחות והם המשיכו להסתובב ולדבר בבניין. בשלב כלשהו, הבחין כי אייל שם את המפתחות בכיסו והחל ללכת. ויטוריו ביקש ממנו את המפתחות, אך אייל סרב להחזירם והוסיף - "לך ממני או שאהרוג אותך". אייל המשיך ללכת וויטוריו הלך בעקבותיו, כאשר בשלב כלשהו - "באמצע המדרגות", תפס אייל את ויטוריו באוזניו, ניער אותו ודפק את ראשו בקיר. אייל ברח עם המפתחות ולאחר מרדף זרק את המפתחות לעברו של ויטוריו ועזב את המקום.

ב.         ויטוריו העיד, כי לאחר הארוע המתואר לעיל, ראו אותו פועלי הבניין שעבדו במקום ושאלו מדוע הוא בוכה, והוא סיפר להם את שקרה והוסיף, כי בכוונתו ללכת להגיש תלונה במשטרה.