1. כתב האישום
התביעה מייחסת לנאשם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + 335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן עבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.
הנאשם היה בן זוגה של ל.ג. (להלן: "המתלוננת") ולשניים ילדה משותפת שבעת האירוע היתה כבת כשנה. עובר לאירועים נשוא כתב האישום נפרדו בני הזוג והתגוררו בדירות שונות.
ב-21/12/07, בשעות הערב, הגיעה המתלוננת לדירתו של הנאשם ושהתה עם הנאשם בדירתו. לאחר חצות הלילה, התפתח בין בני הזוג ויכוח במהלכו נטלה המתלוננת את בתם ויצאה מהדירה לחדר המדרגות. הנאשם דלק אחרי המתלוננת ובעודה אוחזת בבתה הכה אותה בחוזקה בפניה וגרם לה שבר בלסת והיא נדרשה לעבור ניתוח לתיקונו.
עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר שהמתלוננת הגישה תלונה במשטרה, התקשר אליה הנאשם ביום 23/12/07 ודרש ממנה כי תבטל תלונתה במשטרה, שאם לא כן, הוא יטען במשטרה כי היא גרמה לחבלותיה בעצמה ובנוסף יוודא כי ילדיה ילקחו ממנה.
2. תגובת הנאשם
הנאשם כפר במיוחס לו. בהשיבו לכתב האישום, לא כפר בכך שהמתלוננת באה לדירתו ולקחה משם את ילדתם המשותפת, אך גרס כי לא דלק אחריה ולא הכה אותה. הנאשם לא כפר בכך שלמתלוננת נגרם שבר כמפורט בכתב האישום, אך לדבריו היתה המתלוננת שיכורה. היא הגיעה לביתו כשאיפור כבד על פניה, וככל הנראה, החבלה נגרמה טרם שהגיעה לדירתו.
הנאשם הודה, כי התקשר למתלוננת לאחר שהגישה תלונה במשטרה, אך גרס כי לא
דרש ממנה לבטל התלונה. לטענתו, הוא
ביקש לבטל התלונה, בשל היותה שיקרית.
3. ראיות התביעה
א.
עדות המתלוננת
המתלוננת העידה, כי היתה בת זוגו של הנאשם מאז חודש אפריל 2005. יש לה 3 בנות, מהן אחת משותפת לה ולנאשם. גם לפני האירוע, נשוא כתב האישום, פרצו ביניהם מריבות והיו מקרים שהנאשם הכה אותה. פעמיים אף התלוננה במשטרה.
בחודש נובמבר 2007, גירש אותה הנאשם מדירתה והיא שכרה דירה. ביום האירוע, לקח הנאשם את בתם, לדירתו, לאחר שאמר למתלוננת שהם יכולים להשלים ולצורך כך עליהם לדבר. בשעות הערב הגיעה המתלוננת לביתו של הנאשם, כמסוכם ביניהם, על מנת לדבר והשניים סעדו במשותף עם שכנם אולג. אחרי זמן מה עזב אותם השכן אולג והמתלוננת והנאשם החלו לריב, שכן היא הבינה שהנאשם קרא לה לא כדי להשלים, אלא כדי לשכנע אותה שתבטל את תביעת המזונות שהגישה נגדו.
הנאשם, לדבריה, הורה לה לצאת מהבית ולהשאיר אצלו את ילדתם. לאחר מכן יצא למרפסת על מנת לעשן. או אז, נטלה המתלוננת את ילדתם ורצה לחדר המדרגות. הנאשם דלק אחריה ובעומדה על המפלס שמחבר בין גרמי המדרגות ובעת שהחזיקה את הילדה על זרועה השמאלית, הכה אותה הנאשם על לחי ימין, נטל את ילדתם וחזר לדירתו.
המכה היתה מאד חזקה ולפיכך היא התיישבה על המדרגות. אח"כ ניגשה לדלת דירתו של הנאשם. הדלת היתה נעולה והמתלוננת איימה על הנאשם כי אם לא יחזיר לה את הילדה, היא תזמין משטרה. הנאשם לא נענה לדרישתה ואז פנתה לשכן בבקשה להתקשר טלפונית למשטרה. לבסוף, טילפנה למשטרה מדירתה של שכנה וכשהנאשם ראה שהגיעה משטרה הוא נמלט מדירתו, לא לפני שהחזיר לה את ילדתם. המשטרה הציעה לה לקחתה לבית חולים, אך היא סירבה, שכן לא היה לה עם מי להשאיר את הילדה. למחרת, לקראת הערב, כאב לה הראש והיו לה בחילות ולפיכך פנתה לבית החולים. בבית החולים אבחנו אצלה שני שברים בעצמות הפנים והיא עברה ניתוח.
בהיותה בבית החולים, התקשר אליה הנאשם ואמר "
שאני צריכה למשוך את התלונה אחרת הוא יעשה כך שיקחו ממני את הילדים ושהוא יגיד במשטרה שאני נפלתי שהוא לא הכה אותי..." (עמ' 8 ש' 17, 18).
המתלוננת הכחישה את טענת הנאשם כי רק אמר לה שהוא מבקש כי תבטל התלונה, שכן מדובר בתלונת שקר.
בחקירה נגדית הכחישה המתלוננת כי היתה שתויה וגרסה כי שתתה יחד עם הנאשם רק 70-50 גרם וויסקי.
המתלוננת הסבירה בחקירתה הנגדית, כי היא מניחה שהמכה שקיבלה מהנאשם היתה מכת אגרוף, שכן מסטירה לא היה נגרם לה שבר. עוד הסבירה, כי הלכה לביה"ח רק כ-16 שעות לאחר האירוע, שכן לא היה לה עם מי להשאיר את ילדתה התינוקת.
משנשאלה המתלוננת ע"י הסניגור האם הנאשם נהג להרביץ גם לילדיה השיבה, כי רק פעם אחת עשה זאת. משהופנתה ע"י הסניגור להודעתה במשטרה (ת/11) שם אמרה כי הנאשם הרביץ לילדים בהזדמנויות שונות, השיבה כי במשטרה לא הבינו אותה ועמדה על כך שהנאשם הרביץ לילדים רק פעם אחת.
ב.
השוטר חן אלחדס
השוטר אלחדס הוזעק בליל האירוע למקום עקב תלונת המתלוננת. הוא הגיע למקום והמתלוננת דיווחה לו כי בן זוגה ברח כשראה את ניידת המשטרה. המתלוננת סיפרה, כי קיבלה מהנאשם סטירה בצד הימני של הפנים. על פניה, בצד ימין, נראה סימן "
קצת כחול" (ת/1, עמ' 2). בעדותו חיווה דעתו, כי המדובר ב"
סימן כתוצאה ממכה כלשהי" (עמ' 19, ש' 9).
ג.
העדה נרמיאן נג'מי