הכרעת דין בתיק פ 5615/04

הנאשם הועמד לדין בעבירה של ניהול מקום למשחק אסור,  עבירה בניגוד לסעיף 228 רישא לחוק העונשין. בהתאם לאמור בכתב האישום היה הנאשם בעלים של מועדון  בשד' ירושלים 11 ת"א-יפו שם הוחזקו מכונות מזל אסורות. צילומן של מכונות אלה הינו בת/2. הנאשם אינו חולק על היותו המחזיק של המקום בו הוצבו אותן מכונות משחק ואף אינו כופר בכך כי הוא שלט במקום וניהלו, אולם הוא כופר, וזוהי טענתו היחידיה, בכך שמכונות אלו הינן מכונות של "משחק אסור", כהגדרתן בסעיף 224 לחוק העונשין. מכאן שאם תתקבל הטענה כי אותם מכונות אכן מהוות "משחק אסור" הרי ממילא תהיה החלטה זו אף בבחינת הרשעתו בעבירה של איסור החזקה או הנהלת מקום למשחקים אסורים, כהגדרת מונח זה בסעיף 224 הנ"ל.

הגדרת "משחק אסור" הינה כדלקמן:

" משחק שבו עשוי אדם לזכות כסף, בשווי כסף או בטובת הנאה לפי תוצאת המשחק והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת".

בסעיף 233 לחוק נקבעו מספר חזקות וביניהן החזקה המצויה בסע"ק (2): -

" רואים משחק בקלפים, בקוביות או במכונת משחק כמשחק שבו אדם עשוי בזכות בכסף, או שווי כסף או בטובת הנאה, כל עוד לא הוכח ההיפך".

בפי ב"כ הנאשם 2 טענות. ראשית, כי לא הוכח ששיטת המשחק במכונות הנידונות, שהיו מוצבות במקום בו החזיק הנאשם, הינן מכונות בהן  אדם עשוי לזכות בטובת הנאה כל שהיא. בענין זה אף אם מכוח החזקה שבסעיף 233 (2) , עובר נטל ההוכחה אל הנאשם, הרי, לטענתו, בהעדר כל עד מומחה בנושא מטעם התביעה ולאור הסבריו של הנאשם במהלך חקירתו הנגדית, הרי ברור שאין מדובר בקבלת טובת הנאה או בשווי כסף, כדרישת החוק בהגדרת "משחק אסור". ושנית, כי התביעה נכשלה בהוכחת האלמנט הנוסף בהגדרת "משחק אסור" והיא כי תוצאות המשחק במכונות הנידונות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה וביכולת המשחק.

נראה לי כי אין כל מקום לקבלת טענות אלה.

בהתאם לאמור ברע"פ 9140/99 , רומנו ואח' נגד מד"י, פד"י נד (4)  349 , הרי גם כאשר המשחק במכונות כדוגמת המכונות הנידונות בתיק זה זוכה בנקודות משחק בלבד, ולא בכסף או בכל טובת הנאה אחרת, עדיין מדובר בטובת הנאה אסורה.

המשחק רוכש מספר נקודות תמורת כסף. הוא משחק במכונות והוא עשוי לזכות בנקודות נוספות. נקודות אלו הן שווה כסף. גם אם אין הוא רשאי לרכוש חזרה בכסף את אותן נקודות בהם זכה במהלך המשחק, הרי עדיין הוא זוכה בזמן נוסף למשחק, ובכך הוא קונה לעצמו טובת הנאה. הרי, האמור בפסק הדין הנ"ל - אלמלא נהנה אדם מן המשחק במכונות לא היה משלם כסף עבור המשחק, שבסופו זוכה הוא באותן נקודות.

כלומר, כאשר הודה הנאשם בחקירתו הנגדית כי במקום בו נמצאו מכונות המשחק כל אדם רשאי להכנס, לרכוש נקודות משחק, ולאחר מכן לשחק, ואם יצליח "לקבל" רצף של פירות או קלפים, יזכה בנקודות נוספות, שלמזער, יאריכו את תקופת הזמן בה הוא משחק במשחק, הרי עניננו בקבלת טובת הנאה והמשחק הופך ל"משחק אסור" כהגדרתו בחוק.

לענין הנתון הנוסף בעבירה, דהיינו כי המשחק תלוי בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת, גם אם בענין זה אין לפנינו כל חזקה המעבירה את נטל ההוכחה אל כתפי הנאשם, הרי גם בענין זה ניתן ללמוד מדברי הנאשם בחקירתו הנגדית כי מדובר במשחק מזל  של ממש ללא כל גורם של הבנה או יכולת.

הנאשם מבהיר (ראה עמ' 11 לפרוטוקול) כי מול פני השחקן, על המכונה, קיים צג ובו  כפתורים והשחקן לוחץ על שלושת הכפתורים לפי שיקוליו וכדברי הנאשם - "אין לו שליטה פיזית על איזה צירופים התקבלו. אין לו שליטה לגבי הצירופים שיתנו נקודות או לא. אני מסכים שיש פה גם מזל כדי לקבל צירוף שמזכה בנקודות".  כלומר, אין מדובר בהשגת צירוף זוכה, בגין הבנת המשחק או יכולתו המיוחדת של השחקן. להודאה זו של הנאשם מצטרפת עדותו של עד התביעה רס"ר אורי נווה, אשר מעיד על נסיונו בעבודתו במשטרה, בטיפול במכונות דומות שם, למד כי מדובר בזכיה במזל או גורל בלבד, במכונות נשוא ענייננו. לדבריו, הוא שיחק לא אחת במכונות דומות והוא אף ניסה לבצע ניסוי במכונות שהיו במקום אולם הנאשם או בן משפחתו שהיה עמו במקום סירבו לאפשר לו לשחק במכונות דהיינו להזרים נקודות למכונה, כפי שהם אמורים לעשות בעבור כל שחקן הרוכש נקודות בכספו הוא. גם בהתנהגות זו משקל לחובת גרסת הנאשם.

יש אף לציין כי הנאשם עצמו הודה כי הנראה בצילומים נשוא מוצג ת/2 הם אכן המכונות שנתפסו בחנות שבשליטתו ובניהולו , במועד המצויין בכתב האישום, בכך תוקן מחדל התביעה שבאי זימון צלם התמונות הנידונות למסירת עדות במשפט.

בית המשפט אף דוחה את טענת הנאשם כאילו רכישת נקודות למשחק, ע"י השחקן המשחק במכונות הנידונות, הינה לתקופה מוגבלת של 30 דקות. על פי גרסה זו, שחקן הרוכש נקודות רשאי לשחק במשך תקופה של 30 דקות, ולאחר מכן גם אם לזכותו נקודות נוספות, שהצטברו כזכיה במשחק , הוא חייב להפסיק במשחקו. גרסה זו אינה סבירה, ומכל מקום ענייננו ב"עדות כבושה". הנאשם כלל לא הזכיר נושא זה באימרתו במשטרה (ת/3) , על אף שנחקר בנושא זה והתבקש לנמק את טענתו כי אין מדובר במשחקים אסורים. הנאשם אף מספר כי הגבלה זו היתה מצויינת בשלטים שהיו מוצבים על קירות המקום, אולם שלטים שכאלה אינם נראים בצילומים ת/2, עד התביעה רס"ר אורי נווה שהיה במקום ותפס  את המכונות אינו זוכר ואינו מציין בעדותו שלטים שכאלה ובא כוח הנאשם אף נמנע מלחקור את העד, בחקירתו הנגדית, על קיומם של שלטים כאלה, ומחדל זה משמש לחובת הנאשם.

ב"כ הנאשם אף טוען כי היה על התביעה, על מנת להוכיח את טענתה בדבר האיסור שבמשחק במכונות הנידונות, להשמיע עדות של עד מומחה, כפי שנעשה במקרים רבים אחרים. עד זה היה אמור לבצע ניסוי במכונות, לבדוק את כל הקשור בהם, ולבסס בעדותו את המסקנה כי משחקים אלה הינם משחקי מזל ואין מדובר במשחק של הבנה או ידע ויכולת. גם טענה זו אינה מקובלת עליי כאשר התביעה רשאית לנסות ולהוכיח את ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם גם בעזרת עדים אחרים, כולל הודאתו של הנאשם עצמו, ולאו דווקא באמצעות עד מומחה שכזה. במקרה שבפנינו היה זה הנאשם עצמו אשר הבהיר כי במשחקים אלה אין למשחק כל אפשרות ממשית, באמצעות כשרון או יכולת, להשפיע על הצירופים שיתקבלו במכונה. במילים אחרות, ענייננו בצירופים שמתקבלים במיקריות. אם הנאשם העיד כך על המכונות שבשליטתו, שהשימוש בהן הינו מקור פרנסתו, די בכך כדי להרים את נטל ההוכחה, מעל לכל ספק סביר, לגבי יסוד זה שבעבירה.

בנסיבות אלו אני קובע כי המכונות שנתפסו בחנות שבשליטת הנאשם בתאריך נשוא כתב האישום הינם מכונות של "משחק אסור",  ומכאן שהנני מרשיע את הנאשם בעבירה בניגוד לסעיף 228 רישא לחוק העונשין, דהיינו החזקה וניהול מקום למשחקים אסורים.

ניתן היום ט' בטבת, תשס"ה (21 בדצמבר) , בנוכחות התובע ובא כוחו.