הכרעת דין בתיק פ 5604/03

1.         נגד הנאשם, שוטר בתחנת אילת, הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף  382 (א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק הנ"ל. נטען בו, כי נקרא במסגרת תפקידו, יחד עם שני שוטרים (להלן: "שוטרי התגבור"), לטפל בתלונה שהוגשה כנגד המתלונן יוסי אבני (להלן: "המתלונן"). בסיום הטיפול, נלקח המתלונן לתחנת המשטרה באילת, כשהוא כבול בידיו. בהגיעם לתחנה הורה לו הנאשם להכנס לחדר, בעט בגבו, הפילו ארצה ובעת ששכב על הרצפה, המשיך להכותו בצוותא-חדא עם שוטר נוסף, שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: "השוטר").  הוא הוסיף להכות בו גם לאחר שהשוטר עזב את החדר. כתוצאה מהמתואר לעיל, נגרמו למתלונן כתמי דם, שפשופים בגב העליון והאמצעי ובכתף שמאל ונפיחות באמה הימנית.

2.         האירוע שהחל  כאמור בדירת המתלונן, ונמשך בחדר במכולה המשמשת את יחידת הסיור (להלן: "המכולה"), הסתיים בחדר המיון בבית החולים "יוספטל". החבלות שנגרמו למתלונן פורטו בראיות כדלקמן: חוקר המשטרה אהרון גיל ציין בהודעת המתלונן במשטרה (ת/2) מתאריך 10.7.03: "כלו סימנים אדומים, ידיים, גב, כתף". בתעודה רפואית שנערכה בתאריך 10.7.03, בבית החולים "יוספטל" (ת/5א) נכתב: "חבלות מפוזרים ... חבלה במרפק,  בזרוע".  ד"ר ועקנין שמעון מאילת הפנה את המתלונן למחרת לחדר מיון (ת/5ב) וכתב: "בבדיקה של היום יש כתמי דם בגב העליון והאמצעי, בכתף שמאל, ביד ימין עם נפיחות של האמה הימין, בצוואר, רגל ימין, כאבים במפרקי הלסת עם קושי לפתוח את הפה. כאבים בלחיצה על הצוואר עם הגבלה בתנועות. כאבים בלחיצה על הגב התחתון עם הגבלה בתנועות. כאבים בלחיצה על הצלעות צד ימין". בתעודה רפואית נוספת שנערכה בו ביום בבית החולים "מאיר" (ת/5(ג)(ד)) נכתב: "רגישות מעל לסת תחתונה, סימני חבלה בגב, בכתפיים, ברגליים, פצעי שפשוף מרובים בברכיים".  בתצלומים (ת/4) נראות חבלות רבות ובמיוחד בגב.

3.         יריעת המחלוקת שבתיק מתמקדת בשאלה, האם החבלות דלעיל נגרמו למתלונן במהלך  המעצר בדירתו, או בעת שהנאשם היכה אותו, לטענתו, לאחר שהביאו למכולה.  

מטעם המאשימה  העידו המתלונן, שוטרי התגבור אימן עזאם (להלן: "עזאם") ושחר אבגי (להלן: "אבגי") ושחר בן-עמי. הנאשם לא העיד עדי הגנה מטעמו.

אקדים את המאוחר ואציין, כי בחרתי לבסס את ממצאי ומסקנותי על  גרסת הנאשם, ככל שנתמכה במסמכים רפואיים ובשוטרי התגבור. המדובר בטירונים, שהתגייסו למשטרה אך חודשים מספר לפני האירוע, הגיעו למשטרת אילת במסגרת קורס לימודים, ובמהלכו נמצאו תחת פיקוד הנאשם. שניהם כאחד הותירו בי רושם טוב ומהימן. עדותם היתה שוטפת, קוהרנטית, אמינה ומשכנעת. הם לא הפריזו מחד, לא המעיטו מאידך, והיטיבו לתאר  את התסכול והמבוכה שחשו באירוע. "עזאם: לא נכנסתי פנימה כי הייתי שוטר חדש ולא ידעתי מה לעשות. הייתי שוטר מתלמד ... נכון ששאלתי את אבגי מה בן עושה לו והוא השיב: "אנחנו לא מתערבים, אנחנו בקורס ובתגבור" עזאם הוסיף ואמר  בבית המשפט בכנות: "העדות לא נעימה לי".  אבגי: "אמרתי לו (לעזאם - ד.מ.) שאנחנו רק בקורס ואנחנו לא צריכים להסתבך".  מדובר, איפוא, בעדים אובייקטיבים, שלא נמצאה להם כל סיבה שבעולם להתגולל על הנאשם ולטפול עליו אשם-שוא.

שלב המעצר

4.         הנאשם העיד, כי המתלונן התנגד למעצר, קילל אותו, השתולל תוך נפילה על הרצפה, בעיטות ברגליים ומכות בידיים ואף היכה בו בכתפו ובאמצעות האזיק. רק לאחר שהתעייף, הצליח בעזרת שוטרי התגבור לכבול אותו. גרסה דומה בעיקרה היתה בפי  שוטרי התגבור.  המתלונן הודה, כי התנגד למעצר,  היכה את הנאשם וקרע את חולצתו, אך לטעמו, השוטרים פלשו לקניינו ופרטיותו ולכן מצא לנכון להגן על עצמו.

מכל מקום, שוטרי התגבור, שבכל מהלך האירועים נמצאו זה לצד זה (עמ' 26 שורה 10, עמ' 30 שורה 33) העידו, כי מרגע שהמתלונן נכבל, חדל השימוש בכח (עמ' 24א שורה 2, עמ' 28 שורה 7).  הם הוסיפו והעידו, כי  בשלב שלאחר המעצר, בעת שהובא לתחנה, ישבו בניידת משני צדיו ואז לא היו חבלות על גופו (עמ' 24א שורות 30-32,  עמ' 28 שורות 35-36). גם המתלונן שלל את האפשרות כי הסימנים נגרמו כתוצאה מהמאבק בשלב המעצר (עמ' 16 שורות 15-16). לכן ומהמקובץ לעיל, מתבקשת המסקנה ההגיונית היחידה, כי החבלות נגרמו לו במהלך האירוע במכולה, שיתואר להלן. 

האירוע במכולה

5.         לגרסת המתלונן, בכניסתו למכולה הנאשם היכה בו בגבו, הפילו על הרצפה והחל להכותו במשך 10 - 5 דקות בבעיטות ובאגרופים, מבלי שיהיה מסוגל להתגונן. בשלב מסויים הצטרף אליו קצין משטרה "עם זקן צרפתי", שאף הוא היכה אותו (עמ' 7 שורות 26-28, עמ' 8 שורות 6-7, 15-17, עמ' 15 שורות 8-12, 15-16 ו - 26-27).  עדותו על התקיפה בכניסה למכולה תואמת את גרסת שוטרי התגבור. עזאם העיד: "הנאשם הכניס אותו לקרוואן ותוך כדי כך בעט בו, לא זוכר באיזה חלק של הגוף". אבגי העיד: "כשהמתלונן הוכנס ע"י הנאשם לקרוואן ראיתי את המתלונן על הרצפה והנאשם מאחוריו ושמעתי חבטה".

6.         המתלונן הוסיף והעיד, כי: "למיטב זכרוני לאחר שנכנסנו למכולה, הוא סגר את הדלת ואמר לשוטרים האחרים לא להכנס".  הדברים אומתו ע"י עזאם: "אני ואבגי נשארנו בחוץ כי הנאשם אמר לנו לא להכנס לקרוואן ... למיטב זכרוני הנאשם סגר את הדלת".  אבגי:  "הנאשם ביקש ממני לא להכנס לקרוואן ולהשאר בחוץ. אין לי מושג מדוע".

            במכולה התרחש, איפוא, אירוע אלים שארך כ - 10 עד 15 דקות. אבגי: "אני ועזאם נשארנו בחוץ ושמענו צעקות בתוך הקרוואן ... הצעקות נמשכו 10 - 15 דקות". עזאם: "שאלתי את אבגי מה לעשות כי שמענו צעקות מתוך הקרוואן ... לא ראינו כלום . חשבתי מריבה ביניהם. שמעתי מישהו אומר את המילה "די"". אגב, הנאשם הודה כי בעת שהגיעו למכולה אמר לשוטרי התגבור ללכת לאכול  (עמ' 35 שורה 22).

            מהמקובץ מתבקשת המסקנה, כי הנאשם, שכאמור היה אחראי במהלך האירוע על שוטרי התגבור, הבין שנוכחותם במכולה עלולה להפריע לו בביצוע זממו.  לכן הורה להם, מבעוד מועד, שלא להכנס אליה וסגר עליו ועל המתלונן את הדלת. במילים אחרות - מעשיו תוכננו מראש.

7.         את מצבו העגום של המתלונן תארו שוטרי התגבור, שנכנסו למכולה  רק לאחר שהנאשם סיים להכותו. אבגי העיד: "כעבור 10-15 דקות נכנסנו לקרוואן, ראיתי את המתלונן שוכב על הרצפה כשהגוף שלו אדום".  עזאם העיד: " לאחר ארוחת הערב נכנסתי לקרוואן וראיתי את המתלונן יושב על הרצפה ישיבה מזרחית. היו עליו סימני חבלות בכתפיים, הוא היה כבול כשידיו מאחורי גבו והוא היה ללא חולצה". טענת הנאשם, כי שוטר נוסף (קצין עטור "זקן צרפתי") לקח חלק בתקיפה, מקבלת אף היא תימוכין בדברי אבגי: "לאחר כמה דקות נכנס לקרוואן שוטר נוסף שבתחילת המשמרת העביר חלק מהתדרוך והנחתי שהוא אחראי על היחידה".   אין מדובר, איפוא, בשוטר מן השורה. 

            שוטרי התגבור לא ידעו את נפשם נוכח אירוע האלימות, שהתרחש בחלקו לנגד עיניהם ובחלקו למשמע אוזניהם. על כך עמדתי  בסעיף 3 לעיל.  זאת ועוד: אבגי העיד: "עזאם הלך לחלון וחזר אלי ושאל אותי מה קורה. אמרתי לו שאנחנו רק בקורס ואנחנו לא צריכים להסתבך ... אני אמרתי לעזאם שאנחנו לא צריכים להתערב כי חשבתי שאולי יש מכות בפנים ומה שאנחנו לא רואים אנחנו לא יודעים".  לעזאם היה ברור, חרף הצעקות שבקעו מהמכולה, כי לנאשם לא נשקפת כל סכנה מהמתלונן: "אם הייתי מתרשם שהנאשם נמצא בסכנה בקרוואן, הייתי מזעיק שוטרים לעזרתו או נכנס פנימה". אבגי: "לשאלתך, מדוע לא חשבתי שהנאשם זקוק לעזרה, שאם היה זקוק - היה פותח את הדלת וקורא לנו". 

            מהראיות דלעיל, עולה כי הנאשם היכה והמתלונן הוכה ולכן המאשימה הוכיחה את האשמה מעבר לכל ספק סביר.

8.         הן בחקירתו במח"ש והן בעדותו בבית המשפט שלל הנאשם מכל וכל את הטענה כי היכה את המתלונן בכניסה למכולה ובתוכה.  לדבריו, נקט נגדו כח סביר רק בשלב המעצר וחדל לאחר שאזק אותו. הוא הכחיש כי מהמכולה בקעו צעקות בפרק הזמן שנמצא בה עם המתלונן.  גרסתו זו נוגדת ראיות אובייקטיביות (תעודות רפואיות ותצלומים) ועדויות של עדים אובייקטיבים (שוטרי התגבור). לכן, אינה מקובלת עלי ואני דוחה אותה מכל וכל. כפי שציינתי לעיל, אין בליבי ספק, כי תכנן מראש לבוא חשבון עם המתלונן, להפרע ממנו ולגמול לו על התנגדותו האלימה למעצרו. 

הנאשם נחקר במח"ש (ת/6א) ונשאל לגבי המאבק שהתנהל בדירת המתלונן ולסימני החבלות שנגרמו לו בעקבותיו. הוא השיב, כי למתלונן נותרו סימנים בידיים, במקום בו ניסו לתפוס אותו ולא טען להמצאות סימנים בחלקי גוף אחרים. כשעומת אל מול התצלומים (ת/4) השיב, כי אינו יודע את סיבת החבלות הנוספות, ויתכן כי הנאשם גרם להן בעצמו ו"יכול להיות שמהבלאגן בבית" (כלשונו).  עדותו בנקודה זו נוגדת את תשובותיו לחוקר מח"ש, ואינה עומדת במבחן ההגיון. מהתצלומים עולה, כי למתלונן נגרמו, בין היתר, חבלות בגבו (במיוחד בצד השמאלי) ובכתפיו.  פשיטא שחבלות בידיים אינן חבלות בגב ובכתפיים. 

9. הסניגור ביקש בסיכומיו לשכנע  את בית המשפט  וטען, כי העילה לתלונה נובעת בעיקרה מרצון המתלונן להתחמק מאישום בעבירות כלפי שוטרים.  אין לאל ידי לקבל את הטענה.  היא נוגדת את ההיגיון וסותרת את הממצאים העובדתיים העולים מהתיק. ברור כי הנאשם לא היה מצליח להתגבר על המתלונן ולעצור אותו, אלמלא נעזר בשוטרי התגבור, שאף הם הפעילו כח כנגדו.   בהנחה שהמתלונן היה מבקש להעליל עלילת שוא, על מנת להקדים תרופה למכה, במטרה לחמוק מעונש, מסתמא שלא היה מסתפק בנאשם כאובייקט יחיד, אלא מעצים ומאדיר את גילויי האלימות שננקטו כלפיו,  ומלין על כלם.  הנסיון השיפוטי מלמדנו, שזו בדר"כ דרכם  של נאשמים בעבירות אלימות נגד שוטרים, שכורכים הם בכפיפה אחת את כל השוטרים שבאו עמם במגע אלים.