הכרעת דין בתיק פ 5377/05

פתח דבר

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים כלפי בת זוגו (להלן:" המתלוננת") - עבירות בהתאם לסעיפים 397 ו 382(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז- 1977(להלן:"החוק") וכן עבירת איומים כלפיה - עבירה לפי סעיף 192 לחוק.כמו כן מיוחסת לנאשם הפרת הוראה חוקית- עבירה לפי סעיף 287(ב) לחוק.

בהתאם לכתב האישום בתאריך 29/7/05 נמצא הנאשם בבית זוגתו ובכך הפר את צו ההגנה שניתן על ידי כב' השופט רוזין לפיו נאסר עליו להתקרב למתלוננת,לרבות לביתם המשותף.

בתאריך 16/11/05 תקף הנאשם את המתלוננת בכך שמשכה בחוזקה מחולצתה וקרעה, סטר לה פעמיים על פניה, אחז בגופה ומשכה אל תוך הבית. כמו כן נאמר כי באותו מעמד איים עליה שלא כדין בחירותה .

ראש וראשית ראוי לציין כי הנאשם הודה בעבירת הפרת הוראה חוקית ועל כן גדר המחלוקת ביחס לעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות ועבירת האיומים בהתאמה לכתב האישום .

סקירת הראיות

ראיות התביעה

עדות המתלוננת - עדה עוינת

בתיק זה הושתתה גרסת התביעה על עדותה של המתלוננת אשר הוכרזה כעדה עוינת על ידי בית המשפט והודעותיה במשטרה הוגשו בהתאם לקבוע בסעיף 10א לפקודת הראיות.

בעדותה במשטרה בסמוך לאירוע מסרה המתלוננת כי הנאשם קילל אותה, משך לה בסוודר נתן לה מכות, איים עליה וכי היא חוששת לחייה ובהמשך סיפרה כי נתן לה שתי סטירות (ת/1/א שורה 2 ע"מ 1). עוד מסרה כי לאחר שהותקפה ברחה החוצה ואז התקשרה למשטרה: "פחדתי שיפגע בי עוד והצלחתי לברוח החוצה ואז בחוץ התקשרתי למשטרה".  (ת/1/א ע"מ 1 שורה 13-12) .

בעדותה בבית המשפט חזרה בה המתלוננת מחלק מן הדברים שנאמרו על ידה  במשטרה והוכרזה  כעדה עוינת. למעשה חזרת המתלוננת מעדותה במשטרה מתייחסת בעיקר לשאלת מתן הסטירות על ידי הנאשם. במשטרה ציינה המתלוננת כי הנאשם סטר לה ואילו בבית המשפט העידה כי  היא זו שסטרה לנאשם. המתלוננת אשרה כי בעת שניסתה לצאת מהבית לרחוב הנאשם עצר אותה "הוא עצר אותי. משך אותי בסוודר" (ע"מ 1 שורה 16 לפרוטוקול).

עם זאת ציינה כי על מנת להשתחרר ממנו סטרה לנאשם ולא הוא סטר לה.  כאשר נשאלה מדוע חיכתה מחוץ לדירה לשוטרים  אישרה כי היא רצתה שהשוטרים יגיעו במהרה  וזאת משום שהיא הייתה לבושה בסוודר קרוע והיה לה קר בעת שחיכתה ברחוב (ע"מ 3 שורה 12 לפרוטוקול).

ביחס לעבירת האיומים ספרה המתלוננת במשטרה כי הנאשם לאחר שתקף אותה אמר לה כי אם תתקשר למשטרה הוא ידאג לזרוק לה סמים, להפליל אותה ויכניס אותה לבית הסוהר. המתלוננת בעדותה בבית המשפט אישרה כי הנאשם אמר לה שהוא יכניס לך סמים וכיו"ב, אך הוסיפה כי כאשר הנאשם שתוי הוא תמיד אומר זאת ואלו מילותיו היומיומיות והרגילות של הנאשם והוא אף השמיע אותם בעבר.

גרסת הנאשם

עדות הנאשם במשטרה הוגשה לבית המשפט (ת/2/א). בעדותו סיפר כי המתלוננת צעקה עליו והעליבה אותו וכאשר רצתה לצאת מהבית תפס אותה בידה והיא ברחה (ת/2/א ע"מ 1 שורה 2). עוד מסר כי מצא אצל המתלוננת כדור אקסטזי ולכן היא ברחה וכי המתלוננת משתמשת בהירואין.

פרשת ההגנה

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם. בעדותו בבית המשפט מסר כי במהלך הויכוח המתלוננת רצתה לצאת מהדירה והוא ניסה למנוע בעדה ביחס לכך אמר: "לא תפסתי, אלא לקחתי אותה ביד וניסיתי לגרום  לה להיעצר" (ע"מ 4 לפרוטוקול שורות 19-20). עוד מסר כי המתלוננת הכתה אותו בפניו וכי הסוודר שלה נקרע משום שנתפס באצבעותיו.

בחקירתו הנגדית כאשר נשאל ביחס לדבריו במשטרה בנוגע לאיומים למעשה אישר כי אמר למתלוננת ועל המתלוננת דברים שאינם נכונים, למשל ביחס לשימוש בסם, אך ציין כי היה שתוי ולדבריו "זרקתי את המילים". הוא חזר והדגיש כי כל שעשה זה לנסות ולעצור את המתלוננת כאשר ניסתה לצאת מהדירה. הנאשם הודה כי "סתם זרקתי דברים" וזאת על מנת להקשות על המתלוננת את החיים ולמעשה אלו היו דברי שקר.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה בסיכומיה ביקשה מבית המשפט להעדיף את גרסת המתלוננת במשטרה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות ולהרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לחיזוק עדות המתלוננת במשטרה הפנתה ב"כ המאשימה לראשית הודיית הנאשם הן במשטרה והן בבית המשפט אשר הודה כי  לא תפס את המתלוננת אלא לקח אותה ביד וניסה לעוצרה. כמו כן הפנתה לסתירות והפערים בין גרסאותיו של הנאשם והתנהגותו המפלילה עת מעצרו .

מנגד טען ב"כ הנאשם ביחס לעבירת התקיפה כי במסגרת החקירה הנגדית הייתה חובה על התביעה לחקור את הנאשם בנוגע לאי ההסכמה שבעובדות כתב האישום. לטענתו הנאשם לא נשאל האם משך בחולצתה וקרעה או סטר לה על פניה. מכאן משאין מציגים לעד שאלות בקשר לנושא מסוים ההנחה היא כי אין חולקים על דבריו.

עוד טען כי בחקירתו במשטרה נשללה מן הנאשם הזכות לדעת במה מואשם והוא נשאל רק שאלה כללית בקשר לאירוע. עוד נטען כי חקירת הנאשם במשטרה לא נערכה בהתאם לקבוע בדין, כאשר הנאשם נחקר ברוסית בעוד שההודעה נכתבה בעברית, שפה שלא ידועה לנאשם.

ב"כ הנאשם  טען עוד כי גרסת המתלוננת בבית המשפט כי היא זו אשר סטרה למתלונן בפניו, מוצאת חיזוק בעובדה כי  השוטר  אשר הגיע למקום  לא שמע  מפיה כי הנאשם סטר לה בפניה. ביחס לעדותה במשטרה בה אמרה שהנאשם סטר לה, טען כי נפלו פגמים בחקירתה וכנראה השוטר לא הבין את שכתב, כאשר העדות נרשמה בעברית. בקשר לעבירת האיומים טען כי אכן הנאשם אמר דברים מסוימים אך לדבריו אלו אינן איום אלא "אמירה חצופה וחסרת נימוס -אמירה טיפשית בלבד ".

דיון והכרעה

סעיף 10א לפקודת הראיות קובע כהאי לישנא :

(א)                 אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אם נתקיימו כל אלה :

(1)           מתן האמרה הוכח במשפט.