הכרעת דין בתיק פ 528/06

כב' השופט שאהר אטרש:

1.         כתב האישום המתוקן, שהוגש ביום 9.11.06, מייחס לנאשם את העבירות שלהלן:

א.         רצח - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין");

ב.         איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין;

            ג.          נהיגה ללא רשיון נהיגה - עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש];

ד.         נהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח מנועי [נוסח חדש],  תש"ל- 1970.      

2.         התמונה העולה מעובדות כתב האישום המתוקן הינה כדלקמן:

א.         הנאשם נשוי לנעימה חסן (להלן: " נעימה") מזה עשרים וחמש שנים. השניים התגוררו בכפר ראמה (להלן: " הבית") ולהם 7 ילדים, הבכורה שבהם - נואל, ילידת 1981 (להלן: " המנוחה"). הנאשם נהג, במשך כל שנות נישואיהם, להשליט בבית אוירת טרור, להכות את אשתו וילדיו, ואף למנוע מהם צרכים בסיסיים. כן נהג לאיים על אשתו בדרכים שונות שירצח אותה. הנאשם אסר על המנוחה לצאת לבדה את הבית ונהג להשגיח על כל צעדיה. רוב הזמן התלוה הנאשם עצמו למנוחה, לא אפשר לה להנשא וסיכל נסיונות של גברים להתארס איתה.

ב.         בתאריך 3.5.06 דחק הנאשם באשתו ובמנוחה לצאת את הבית כדי לבקר את חברו שגר ברמת הגולן וכן על מנת לקטוף עלי גפן. בסמוך לשעה 13:00 יצאו השלושה את הבית לכיוון רמת הגולן, כשהנאשם נוהג ברכב המשפחה מסוג רנו מספר רישוי 00-621-67 (להלן: " הרכב"), וזאת על אף שלא היה ברשותו רשיון נהיגה. לאחר שביקרו במספר קברי נביאים בדרך, הגיעו השלושה לבית חברו של הנאשם במג'דל שמס, שם שהו עד לשעה 17:00 לערך.

בדרכם הביתה, לקח הנאשם מהמנוחה את מכשיר הטלפון הנייד שלה, ואחר כך עצרו, כמתוכנן מראש, לקטוף עלי גפן בכרם הסמוך לתל חצור, מקום בו קטפו כבר מספר פעמים בעבר עלי גפן. הנאשם נכנס עם רכבו עד לתוך המטע עצמו ושם החנה את הרכב. אשת הנאשם והמנוחה יצאו מהרכב, כשכל אחת מהן אוחזת בשקית נילון, והחלו לקטוף עלי גפן, כשהן עובדות במרחק מה, זו מזו ומן הנאשם שישב ברכב, יצא ונכנס אליו חליפות.

ג.          בסמוך לשעה 18:50, לאחר שקטפו במשך מספר דקות, יצא הנאשם מהרכב וקרא לאשתו ולמנוחה להתקרב אליו, בטענה כי הוא רוצה לדבר איתן. כשיצא מהרכב אחז הנאשם בידו סכין שאורך להבה הוא כ- 18 ס"מ, אותה נהג להחזיק ברכב דרך קבע. את הסכין החזיק באופן כזה שיקשה עליהן לראותה. כשהתקרבו השתיים, כמצוותו, החל הנאשם לקלל  את שתיהן ולצעוק כי ירצח אותן. תוך כדי צעקות, דחף הנאשם את אשתו ודקר את המנוחה בחזה. המנוחה נפלה ארצה והנאשם המשיך לדקרה בגבה מספר פעמים במטרה להמיתה.

אשת הנאשם ניסתה לתקוף את הנאשם על מנת למנוע ממנו להמשיך ולדקור את המנוחה, התחננה בפניו שיחדל, ואף זרקה עליו נעל, ותוך כדי כך נפצעה בשוק שמאל ובאגודל שמאל, אך לשווא, הנאשם המשיך במעשיו ואף אמר לאשתו "אני אסיים ואני אתחיל איתך". משסיים הנאשם לדקור את המנוחה, נכנס לרכב, נסע לתחנת דלק "דור" בחצור הגלילית ובדרך השליך את הסכין לצד שביל הגישה אל הכרם. כשהגיע לתחנת הדלק, שטף את ידיו, התקשר למשטרה והודיע, כי אשתו דקרה את בתם.

ד.         כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למנוחה חמשה פצעי דקירה בגב, אשר גרמו לנזק חמור ללב, לריאה השמאלית, לכבד, לטחול ולכליה ואלה גרמו למותה. בנוסף, נגרמו למנוחה דקירות וחתכים נוספים.

3.         מטעם המאשימה העידו 9 עדים, רובם שוטרים אשר לקחו חלק בחקירת הנאשם ובחקירת האירוע נשוא כתב האישום, נעימה, אשתו של הנאשם, ועובדת לשכת הרווחה בכפר ראמה. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו ועוד 3 עדי הגנה. בסה"כ נשמעו בתיק 13 עדים.

בהסכמת ב"כ הנאשם, הגישה ב"כ המאשימה מסמכים שונים שנערכו ע"י חלק מעדי התביעה ובכך התייתרה עדותם בפני בית המשפט; הוגשו בהסכמה דו"חות הפעולה ת/21, ת/ 22 ו- ת/23, ובכך התייתרה עדותם של עדי התביעה 15, 16 ו- 31. בנוסף, הוגשו בהסכמה המוצגים ת/26 עד ת/44 ובכך, התייתרה עדותם של עדי התביעה 17, 21, 8, 11, 25, 29, 32, 33, 34 ו- 36. בתום פרשת התביעה הגישה ב"כ המאשימה, בהסכמת ב"כ הנאשם, את חוות דעתו של ד"ר זייצב (עד תביעה 41) אשר סומנה  ת/50, 2 דו"חות תפיסה ת/51 ו- ת/52, שערכו עדי התביעה מס' 23 ו- 26, תמונות שצילם עד תביעה מס'  23, אשר סומנו ת/53, פלט שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון הנייד של הנאשם ת/54, פלט שיחות נכנסות למכשיר הטלפון הנייד של הנאשם ת/55, פלט שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון הנייד של המנוחה ת/56, פלט שיחות נכנסות למכשיר הטלפון הנייד של המנוחה ת/57, אישור על קבלת מוצגים ת/ 58, חוות דעת שערכה ד"ר פרוינד (עדת תביעה 42) ת/59, חוות דעתו של פרופ' היס שסומנה ת/60, תוספת לחוות הדעת של פרופ' היס ת/61 וחוות דעת נוספת של פרופ' היס ת/62 ובכך התייתרה עדותו של פרופ' היס (עד תביעה מס' 35).

טענות ההגנה

4.         הנאשם אמנם מודה, כי דקר את המנוחה אך לטענתו הוא דקר רק דקירה אחת בטעות; לא זכור לו, כי דקר את המנוחה יותר מדקירה אחת. לגרסתו, בלהט הויכוח שהיה בינו ובין אשתו נעימה, כאשר המנוחה עמדה קרוב אליו ותוך כדי שהוא מתווכח עם אשתו ומחזיק בסכין, שהיתה ברשותו לצורך חיתוך עשבים, הוא עשה תנועה בידו ובשל העובדה שהמנוחה היתה ממש בקרבתו, פגעה הסכין בבטנה של המנוחה. ב"כ הנאשם ציין בתשובתו לכתב האישום, כי אין טענה שהיה עוד צד שלישי, או רביעי בזירת האירוע, אך אין בכך כדי לשלול את הטענה לגבי אי התקיימותו של היסוד הנפשי אצל הנאשם להרשעתו בעבירת הרצח למרות שהיו יותר מדקירה אחת.

            ראוי להבהיר, כי ב"כ הנאשם טען בהרחבה בסיכומיו להעדר מניע לרצח וסבר, שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת קיומה או העדרה של התגרות מצד נעימה, שרלוונטית לעניין הכוונה המיוחדת להרשעה ברצח.

גדר המחלוקת

5.         אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע ללוח הזמנים ולהשתלשלות האירועים שהתרחשו ביום 3.5.06 (להלן: " יום האירוע"). הנאשם אישר בתגובתו לכתב האישום, כי אכן ביום 3.5.06 (יום העצמאות) יצאו השלושה, הנאשם, נעימה והמנוחה, לביקור אצל חברו במג'דל שמס ברמת הגולן, כשהנאשם נוהג ברכב. לאחר שביקרו במספרי קברי נביאים בדרך, הגיעו השלושה לבית חברו של הנאשם במג'דל שמס, שם שהו עד לשעה 17:00 לערך. בדרכם הביתה, לקח הנאשם את מכשיר הטלפון הנייד של המנוחה והם עצרו לקטוף עלי גפן בכרם הסמוך לתל חצור, מקום בו קטפו בעבר. הנאשם נכנס עם רכבו עד לתוך המטע עצמו והחנה את הרכב. נעימה והמנוחה החלו לקטוף עלי גפן והנאשם נשאר בתוך או בסמוך לרכב. בזמן הזה קיבל הנאשם שתי שיחות למכשיר הטלפון הנייד שלו, אחת מאחיו נג'יב והשניה מבתו ניהאל. לאחר שקטפו במשך מספר דקות, יצא הנאשם מתוך הרכב וקרא להן להתקרב אליו; משהתקרבו שתיהן, החל הנאשם לצעוק ולקלל את נעימה.

לגרסת הנאשם, בעת הויכוח עם נעימה, ותוך כדי שהניף את ידו הוא דקר "בטעות" את המנוחה, שעמדה קרוב מאד אליו, בבטנה או בחזה באמצעות הסכין שאחז בידו, לצורך חיתוך עשבים, והמנוחה נפלה ארצה.