הכרעת דין בתיק פ 5015/06

1.         הנאשם הובא לדין בגין העבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף  333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [להלן, " החוק"] + סעיף 335(א) (1 + 2) לחוק (שני מקרים), ונשיאת סכין שלא כדין -  לפי סעיף 186 (א) לחוק.

בכתב האישום נטען כי: 

בתאריך 07.01.06 בשעה 02:30, או בסמוך לכך, (להלן " יום האירוע"), הלכו יחדיו הן יעקב גרסימוב, שמשרת כשוטר שח"מ בת. חיפה (להלן: "מתלונן א'" או "יעקב"), והן חברו, דניס דוליה (להלן: "מתלונן ב'" או "דניס"), בדרכם הביתה. השניים, (להלן "המתלוננים"), צעדו  ברח' בר - לב בחיפה, וחלפו על פני הנאשם שהיה במקום ביחד עם חבריו.

במפגש האקראי הנ"ל, התפתח דין ודברים בין הנאשם וחבריו לבין המתלוננים, שבעקבותיו התנפלו הראשונים על האחרונים והכו בהם בכל חלקי גופם. במהלך העניינים, צעק המתלונן א', "עצור משטרה" והוציא תעודת השוטר שברשותו, ע"מ להציגה בפניהם. הנאשם פנה למכונית שחנתה במקום, הצטייד בסכין וחזר למקום בו התקוטטו, שם דקר את המתלונן א' בבטנו.

בשלב זה, ניסה המתלונן ב' להוציא את הסכין מידיו של הנאשם. חבריו של האחרון, הכו בראשון וסיכלו מאמציו להוציא את הסכין מידי הנאשם. לאחר שהנאשם השתחרר הוא דקר את מתלונן ב' בגבו ואז הנאשם וחבריו נמלטו מהמקום.

המתלוננים הועברו לבית החולים רמב"ם, נבדקו וקיבלו טיפול רפואי. מהתיעוד הרפואי עולה כי מתלונן א' סבל מפציעת בטן חודרת. בניתוח נמצא פצע דקירה מדמם בדופן הבטן עם פגיעה בכבד ובקרום הבטן. הוא אושפז בבית החולים למשך 11 ימים ולאחר מכן הועבר להמשך טיפול למרפאה בבית חולים עשר.

אצל מתלונן ב' - אובחן פצע דקירה במעבר גב-מותן שגרם לשבר רוחבי בחולייה 2-Lמימין. הפצע נסגר בסיכות והוא אושפז עד למחרת היום.

2.         תשובת הנאשם לאישום:

הנאשם כפר בעובדות הנ"ל וטען "במקום אחר הייתי"', קרי, ביום האירוע הוא היה בביתו, חש ברע ולמחרת היום פנה לקופת חולים בשעות הבוקר וקיבל אישור לחופשת מחלה בת 4 ימים. בהמשך (עמ' 22 לפרוטוקול), הוסיף הסנגור והודיע כי אמו של הנאשם תעיד ביחס לטענת האליבי.

3.         בעקבות כפירת הנאשם, הביאו הצדדים את ראיותיהם.

א.         תחילה אביא את ראיות המאשימה:     

ראיות המאשימה מתבססות על מספר נדבכים: ראשית, עדותו של יעקב לפיה הוא זיהה את הנאשם כמי ששיחק אתם כדורגל. עובדה זו הוא מסר מיד לאחר האירוע לחברו דימטרי. שנית, הזיהוי הוודאי של יעקב במסגרת מסדר הזיהוי החי שנערך ביום 18/1/2006. שלישית, הזיהוי הוודאי של הנאשם על ידי דניס במסגרת מסדר זיהוי תמונות שנערך לו ביום 10/1/06. רביעית, עדותו של פבל בנדר חברו של יעקב, לפיה הוא זיהה את הנאשם דרך עיון במסדר הזיהוי כמי ששיחק אתם כדורגל ואף חשד שהמדובר בדוקר. חמישית, הפרכת עדות האליבי שמסר הנאשם.

יעקב (מתלונן א'), סיפר כי האירוע התרחש ביום ששי בערב, אז יצא לשבת עם חבריו, שבשלב מסוים החליטו לחזור הביתה. בסופו של דבר נותרו שני המתלוננים, שגרים בסמיכות. בהתקרבם למקום מגוריהם, נמצא גן משחקים, שיעקב חייב לעבור דרכו כדי להגיע לביתו. השניים הבחינו בקבוצת נערים (בין 6 ל- 8 נערים), בגן, שהתנהגותם משכה את תשומת לבם. בהתקרב השניים לקבוצה הבחין יעקב באחד מהנערים זורק בקבוק ליד הספסלים - (עמ' 5).

דניס פנה אל הקבוצה ואמר " מה נשמע או משהו כזה " והחל לשוחח איתם. יעקב עמד במרחק של כמה מטרים מיעקב שראה שלושה עד ארבעה נערים ש- "קפצו על דניס" ומספר דומה של נערים "קפצו עליו" - עמ' 6.  

יעקב המשיך וספר כי הבחין באדם שפנה לרכב שחנה בחנייה של הגן, חזר אל השניים תוך שהוא צועק "אתם רוצים מכות", הגיע אל יעקב ונתן לו מכה בבטן. תחילה יעקב לא חש דבר, אך כאשר הוא שם את היד על מקום הפגיעה, הבחין בפגיעתו וחש חולשה. יעקב הבחין בלהב הסכין שביד התוקף, פנה לדניס ואמר לו "תזהר יש פה סכין בוא נלך מפה".

התוקף פנה מייד לדניס ונתן לו "כמה מכות, דקירות סכין ... לכיוון צד שמאל  למטה לכיוון הגב.". שני המתלוננים החלו להימלט ואז הבחינו בתוקף ממשיך לרדוף אחריהם, צועק ומאיים. דניס צעק לעברו שיזרוק את הסכין ולאחר מכן, התוקף הסתובב וברח מהמקום. יעקב הזעיק את חברו לעבודה, ניסה לרשום את מס' הרכב שהיה בחניה בגן, אך ללא הצלחה וכעבור זמן קצר הגיעה המשטרה והאמבולנס שפנה אותם לבי"ח.

בחקירה הנגדית ציין העד יעקב כי באותו ערב יצא לבילוי עם חבריו שהיו כ - שמונה במספר, השעה הייתה קרובה לעשר " ... פחות או יותר ..". לאחר מכן, המשיכו לשבת עוד כשעה וביחד שתו משקאות חריפים, אך הוא לא שתה, לטענתו. יעקב ספר כי דניס אכן שתה משקאות אלכוהוליים.

העד יעקב אשר את השרטוט שהציג בפניו ב"כ הנאשם נ/1, תוך עריכת תיקונים

ב.         מסדר הזיהוי: