הכרעת דין בתיק פ 5010/06

לנאשם מיוחסת, ע"י המאשימה, עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד, בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 18/11/04 נסעו שריף וסוהיר דבח (להלן: "המתלונן והמתלוננת") ברכבם בכפר דיר אל אסד. משחלפו ליד ביתו של הנאשם, זרק הנאשם לעבר רכבם מוט ברזל שחדר לרכב דרך חלון הנהג - המתלונן, ופגע בברכה של המתלוננת, שישבה אותה עת במושב ליד המתלונן.

בשל הפגיעה, נגרמה למתלוננת חבלה בברך שמאל והיא נזקקה לטיפול רפואי וסבלה מכאבים עזים.

אליבא דהתביעה, בוצע המעשה דלעיל ע"י הנאשם בכוונה לפגוע בנוסעים בנתיב תחבורה.

אין חולק, שבין משפחת המתלוננים לבין משפחת הנאשם קיים סכסוך שהתבטא גם במעשים אלימים.

עדי התביעה המרכזיים היו המתלונן והמתלוננת. המתלוננת נשואה למתלונן והיא קרובת משפחתו של הנאשם.

לדברי המתלוננת ביום 18/11/04, היא ביקשה מהמתלונן לאסוף אותה ממקום עבודתה בשעה 14:00. בעלה אכן אספה וכשנסעו ברכבם ליד ביתו של הנאשם, הבחינה, כי הלה עומד במרפסת ביתו ומתכוון לזרוק עליהם (כשהוא מכוון לכיוון רכבם) צינור. היא צעקה למתלונן כי יזהר והלה השעין את גבו לאחור על משענת מושבו. הצינור חדר לרכב ופגע בברכה. אותה עת היה חלון הרכב פתוח, שכן בעלה עישן.

המתלוננת העידה, כי הנאשם עמד במרחק 2-3 מטרים מרכבם ובגובה של 5-2  מטרים מעל הכביש והיא הבחינה בנאשם בעת שזרק את הצינור.

משחדר הצינור לרכבם, פגע בברכה. היה זה בסביבות השעה 14:00. בעלה עצר את רכבו למשך דקות ומשהחלה לצעוק הוא המשיך בנסיעתו עד לחצר ביתו של דודו ואז הוזעק אמבולנס.

במענה לשאלת הסניגור האם במרפסת, ליד הנאשם, עובר לזריקת הצינור, עמדו אנשים נוספים השיבה המתלוננת, כי: " אני שמתי את העין על ג'לאל [הנאשם] כי הוא נראה לי חשוד" (עמ' 29 ש' 32-33).

עוד העידה המתלוננת, כי לרכבם לא נגרם כל נזק.

המתלונן העיד, כי ביום האירוע דלעיל יצא מביתו ע"מ לאסוף ברכבו את המתלוננת. היה זה בשעה 14:00 או 14:30. בדרכו לאסוף את המתלוננת, הבחין בנאשם עומד. בדרכו חזרה לביתם, לאחר שאסף את אשתו, הזהירה אותו לפתע אשתו כי הנאשם " רוצה לזרוק". או אז, הסתכל והבחין בנאשם " והוא עמד כאילו מחכה שאני אבוא כדי לזרוק". הוא השעין ראשו לאחור ואז פגע הצינור במסגרת חלון רכבו וחדר לרכב.

המתלונן לא ראה את הנאשם זורק את הצינור. הוא אף לא ראה כי בידיו צינור, שכן משראה אותו היו ידיו לצידי גופו (עמ' 39 ש' 2-5).

המתלונן והמתלוננת העידו על חבלות שנגרמו לאחרונה ועל סולחה שנערכה בין המשפחות שבמהלכה דיברו עם משפחתם נכבדים שביקשו, כי לא יפלילו את הנאשם אלא מאן דהוא אחר ממשפחתו, שכן הנאשם עלול להפגע יותר אם יופלל.

לית מאן דפליג כי המתלוננת נפגעה בברכה ביום האירוע וכי באותו יום בשעה 15:22 הוזעק  אמבולנס  שפינה אותה לבית חולים (ת/6).

אין חולק כי המתלונן מסר למשטרה מוט ברזל שלדבריו נזרק וחדר לרכבו.  הוא גם הכניס המוט לשקית נילון ע"מ שלא תמחקנה טביעות האצבעות.

הנאשם כפר במיוחס לו וטען לאליבי. לדבריו בעת האירוע עבד כאינסטלטור בכרמיאל. על האליבי מסר כבר בחקירתו הראשונה במשטרה, ביום 9.12.04 עת יוחס לו בטעות כי ביצע העבירה ב- 19.11.05 במקום ב-18.11.06.

מאוחר יותר בחקירה מאוחרת ב- 9.12.05 כשתוקן המעוות ונאמר לו כי העבירה בוצעה ב-18.11  חזר והעיד כי גם באותו יום עבד "כל הזמן אני הייתי בעבודה עם מאיר בחברת סולל בונה".

(ת10 עמ' 1 ש' 23, 24) גם בעדותו בבימ"ש העיד כי ב- 18.11.05 עבד בכרמיאל עד השעה 15.30 וכי הגיע לביתו בשעה 16.00.