הכרעת דין בתיק פ 4697/05

כללי

1. הנאשם הועמד לדין באשמת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334+335(א) (ו) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2. עפ"י המתואר בעובדות כתב האישום, על רקע סכסוך משפחתי ממושך, הקשור בירושה, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין על כפיר בן עזרא ( להלן: "כפיר"),  בכך שאחז בחולצתו והצמיד סכין לצווארו בכוונה להפחידו, בהמשך כשנחלץ לעזרתו ניר שרעבי, בן דודו של הנאשם וגיסו של כפיר ( להלן: "ניר"), וניסה להוציא מידי הנאשם את הסכין, חתך הנאשם את האחרון, פצע אותו והוא נזקק לטיפול רפואי. באותן הנסיבות השמיע כלפיו דברי איום: "אני חייב להכניס לך את הסכין לבטן, יבוא היום שלך".

להלן פירוט עדויות התביעה :

3. כפיר העיד כי ביום הארוע, בעודו יושב עם אשתו ברכב, הבחין בנאשם יוצא מרכבו, שחנה בסמוך, הנאשם התקרב לעברו ובאופן פתאומי הכניס את ידו האחת דרך פתח החלון, תפס בצווארון חולצתו, ובידו השנייה אחז בסכין. כפיר העיד כי ראה בוודאות סכין, שאיננה סכין מטבח, אלא סכין עם קת ממתכת ולהב בצבע כסף או זהב. העד בלם בידו את הנאשם, הכניס להילוך אחורי, עזב את המקום ונסע למשטרה להגיש תלונה.

4. אשתו של כפיר, אושרת ( להלן: "אושרת"), מסרה עדות התואמת לגרסה של בעלה. האישה הוסיפה, כי הבחינה שהנאשם הצמיד את הסכין לצוואר של בעלה, היא נלחצה ונבהלה וזעקה לעזרה, למקום הגיע ניר, תפס את ידו של הנאשם והיא ובעלה עזבו את המקום. העדה עומדת על דעתה שראתה סכין בידו של הנאשם ואף מסרה את תיאורה.

5. ניר העיד, כי ביום הארוע הגיע ברכבו והחנה אותו ליד ביתו, על מנת לפרוק ציוד. בזמן שהוא הלך לכיוון ביתו, שמע לפתע את אחותו, אושרת, צועקת: "יש לו סכין". לשמע הצעקות הוא יצא החוצה והבחין בנאשם מצמיד סכין לצווארו של כפיר, הוא נעמד מאחורי הנאשם, סובב לו את היד וניסה לקחת ממנו את הסכין ותוך כדי מאבק, תקף הנאשם את העד וחתך אותו ביד, העד הגיש דוח רפואי המאשר את דבריו (ת/1). ניר העיד כי ראה בוודאות סכין ואף מסר את תיאורה. בנוסף, תיאר ניר שהרגיש את הסכין בעת שנחתך.      

6. גולן כולי (להלן: "גולן"), חברם של המתלוננים, העיד כי ביום האירוע בעודו עוזר לניר לפרוק את הציוד שמע את אושרת צועקת "ניר דוקרים את בעלי", הוא רץ החוצה וראה את  הנאשם מצמיד סכין לצווארו של כפיר, הוא עזר לניר למשוך את הנאשם מרכבו של כפיר, תוך כדי שהנאשם צועק כי "אין לו מה להפסיד גם ככה הוא חולה והוא ירצח אחד מהמשפחה". העד עמד על דעתו כי ראה סכין בידי הנאשם.  

7. גרסת הנאשם:

א.      בהודעתו במשטרה (ת/2) טען הנאשם כי המתלוננים הם אלו שתקפו אותו. לטענתו הוא ישב ברכבו ומולו ישבו ברכבם כפיר ואשתו. ברגע שקלט את כפיר מרכל עליו עם אשתו ומקלל אותו, הוא ירד מהרכב, ניגש לכפיר ושאל לפשר דבריו תוך שהוא תופס בחולצתו. הוא הורחק מהרכב של כפיר וכפיר עזב את המקום בנסיעה לאחור. הנאשם הכחיש כי אחז בידו סכין וטען, כי אחז בידו את המפתחות והשלט של הרכב בלבד. הנאשם הכחיש כי השמיע דברי איום.

ב.      בעדותו בביהמ"ש טען הנאשם, כי כפיר ואשתו קיללו אותו מתוך הרכב שלהם, הוא הוציא את הפנל של הרדיו ברכבו ואת המפתחות מהמתנע ואחז את שניהם ביד, יצא מרכבו והתקרב לעברו של כפיר, אחז בצווארון חולצתו ושאל למה הוא מקלל אותו. הוא הכחיש שהיה מגע גופני בינו לבין ניר וגולן, הכחיש שהשניים באו להפריד וטען כי מדובר בעלילה וכי אין זו פעם ראשונה שהם מתנכלים לו במטרה להרחיקו מהרחוב בו הוא מתגורר.

8.       ממצאים ומסקנות:

א.      העדויות של עדי התביעה משתלבות ומשלימות זו את זו וככלל מסרו עדות דומה בכל פרטיה. העדים מסרו עדות אמינה ומהימנה שברובה, למעט החזקת הסכין, נתמכת בגירסת הנאשם.

ב.      הנאשם לא הכחיש את קרות האירוע, אך הכחיש כל קשר לשימוש בסכין. בעדותו במשטרה טען, כי החזיק בידו את השלט ומפתחות הרכב, ובביהמ"ש טען, כי החזיק בידו, בנוסף למפתחות,  את פנל הרדיו של הרכב.                                     

מדובר ב"עדות כבושה" שהומצאה לצורך המשפט. כידוע, עדות כבושה, בהעדר הסבר נאות, מעוררת חששות והיסוסים באשר לאמיתותה. הכלל הוא שערכה ומשקלה של עדות כבושה מועטים ביותר, והכובש את עדותו חשוד, מטבע הדברים, באמיתותה. (ראה: ספרו של יעקב קדמי   "על הראיות" חלק ראשון עמ' 441) אלא, שאם ניתן הסבר מתקבל על הדעת "לכבישת" העדות, רשאי ביהמ"ש לתת בה אמון ולהעניק לה את המשקל הראייתי המתחייב בנסיבות העניין (ראה ע.פ 190/82 ( מרקוס) פ"ד ל"ז(1) 284).

לשאלת בימ"ש, לא נתן הנאשם הסבר מניח את הדעת מדוע לא סיפר לחוקר במשטרה  כי החזיק ביד פנל. זאת ועוד, העדים העידו והנאשם אף אישר, כי ירד מרכבו כעוס. קשה להעלות על הדעת כי בלהט הארוע הפתאומי, הוא הוציא תחילה את הפנל, מעשה שאינו מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר. לכך יש להוסיף כי גירסת הנאשם באשר להוצאת הפנל הינה בלתי אמינה בעליל. בנסיבות האמורות,  נוכח "כבישת העדות", משקלה של העדות  הינה אפס. 

ג.        הנאשם סיפר במשטרה כי בזמן שתפסו אותו, כפיר נסע מהמקום, ובביהמ"ש טען דברים הפוכים בתכלית: "אף אחד לא בא להפריד ולא היה מגע גופני...".

ד.      הנאשם הצהיר בעדות הראשית כי עברו נקי, עובדה שנמצאה כבלתי נכונה, דבר המערער את מהימנות הנאשם.

ה.      הנאשם טען בעדותו, כי מדובר בקנוניה, וכי מנסים להתנכל לחייו, אך לא הביא שום ביסוס לכך, ולכן אני דוחה את הטענה.

ו.        לעניין הסכין -  אל מול גירסתו המתפתלת של הנאשם, כל העדים העידו כי הם זוכרים בוודאות שהנאשם אחז בידו סכין. העובדה שהעדים לא יכלו לתאר באופן מדוייק את הסכין אין בה כדי להמעיט מאמינות גירסתם, שכן אכן סביר הוא שבאירוע המתרחש תוך שניות, אין אדם מספיק לקלוט בחושיו את תיאור הסכין.

ז.       על פי הדו"ח הרפואי (ת/1) לניר נגרם חתך ביד. הגם שבדו"ח לא צויין ממה נגרם החתך, אין לי אלא לקבוע שהדו"ח מהווה ראיה נוספת וחשובה למכלול הראיות בתיק.