הכרעת דין בתיק פ 4584/06

א. רקע

1.      הנאשם, תושב סג'עיה בעזה שבשליטת הרשות הפלשתינאית הודה בעובדות כתב האישום נשוא תיק זה ולפיהם קשר הוא קשר עם אחרים להכנס מרצועת עזה למצרים ומשם למדינה ישראל, בלא היה בידו היתר כניסה כדין .

2.      עוד הודה הנאשם כי בתאריך 29.8.06 אכן חצה הוא את גדר הגבול מרצועת עזה לחצי האי סיני במצרים, ומשם חצה בלילה שבין התאריכים 15.9.06 ו - 16.9.06, את הגבול לישראל ונכנס ארצה. ביום 16.9.06 אותר הנאשם בישראל, התבקש על ידי חיילים לעצור ומשלא נענה - נורה ברגלו.

3.      בגין האמור הואשם הנאשם בקשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 ועבירת הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד - 1954.

  ב. המחלוקת

4.  המחלוקת בתיק זה נעוצה בשאלה, האם קיימת תחולה לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954 (להלן: חוק ההסתננות) , על העבירות שפורטו לעיל, היינו האם הנאשם כתושב עזה שחדר לתחומי מדינת ישראל שלא כדין, עונה על הגדרת "מסתנן" הקבועה בחוק, או שמא יש לקבוע כי המדובר בעבירת כניסה בלתי חוקית לישראל,  על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 להלן: חוק הכניסה לישראל) .  

ג.   תמצית טיעוני הצדדים

5. שני הצדדים הגישו סיכומים מקיפים בעניין זה, אותם בחרו להגיש, לפי בקשתם, בכתב.

א. תמצית טענות המדינה:

1.      הגדרת מסתנן בחוק ההסתננות כוללת מי שנכנס לישראל ביודעין ושלא כדין, ובעת כניסתו היה אזרח או נתין של אחת הארצות המפורטות בתת סעיף 1, או תושב או מבקר באחת מארצות אלה, או בכל חלק של ארץ ישראל שמחוץ לארץ ישראל. מהעובדות בהן הודה הנאשם עולה, כי מקיים הוא את הגדרת החוק, שכן נכנס לישראל ביודעין ושלא כדין וביקר באחת הארצות המנויות בסעיף האמור - מצרים, משם נכנס לישראל.

2.      אמנם הודאתו של הנאשם מקימה גם את עבירת השב"ח, ואולם על אף שהעבירות דומות הן אינן חופפות.

3.       התביעה סוברנית לבחור את העבירות נשוא כתב האישום, תוך שהסמכות ושיקול הדעת לעניין הגדרת האישום נתונה בידי התביעה הכללית. יתרה מכך, בית המשפט היחידי המוסמך להתערב בשיקול דעתה של התביעה, הינו בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.

4.      נוכח המדיניות הביטחונית והפלילית השוררת באיזור, מגישה התביעה כתבי אישום עפ"י חוק ההסתננות ועל כן, אין ליצור אפליה בין נאשמים.

5.      לבית משפט שלום סמכות מקבילה לסמכות בית הדין להסתננות לשיפוט בעבירת הסתננות.

6.      תכלית החוק - להלחם בתופעה רחבת ההיקף של הסתננויות והברחות דרך גבול ישראל מצרים.

ב. תמצית טענות הנאשם:

1.   ב"כ הנאשם הגיש סיכומיו על לא פחות מ - 27 עמודים מודפסים באופן צפוף, אליהם צירף חומר נוסף. בטיעוניו סקר ב"כ הנאשם באופן נרחב ומרשים על פני 25 עמודים, את כללי תורת הפרשנות הכללית, עקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עקרונות בטחון, ודאות והרמוניה במשפט, פרשנות שיקול דעת שיפוטי ותכלית החוק, ואף סקר הכרעות דין בנושא זה שניתנו במשך הזמן על ידי ערכאות שונות. בסיום, התייחס הוא בשני העמודים האחרונים לעובדות ענייננו ובהם טען לגופו של עניין כדלקמן:

2.      לא ניתן לקבוע כי הנאשם מסוכן לבטחון המדינה, ולא חלה לגביו "חזקת המסוכנות". יש לבחון לדעת ב"כ הנאשם את מסוכנותו הקונקרטית של הנאשם, ולא די בכך שקיים פוטנציאל של מסוכנות, הנובע מעצם השהיה בארץ ללא היתר כחוק. לעניין זה מפנה ב"כ הנאשם לבש"פ 8214/00 עיסא אלסלאמין נ' מדינת ישראל (לא פורסם - מיום 16.11.00).

3.      בדיקת המסוכנות היא אינדיבידואלית כלפי כל נאשם, והנטל מוטל על המדינה להוכיח מסוכנות, בראיות קבילות ומעל לכל ספק סביר.