הכרעת דין בתיק פ 4516/97

1.         הנאשמת 1 הינה חברה הרשומה בישראל החל מיום 1.1.85.

ביום ה- 4.12.96, ניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (בתיק פש"ר 1555/96) צו לפירוק החברה והכונס הרשמי מונה לשמש לפרקה.

הנאשם 2 שימש כמנהל פעיל בחברה עד לפירוקה כאמור.

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום שבו יוחסו להם 11 עבירות של אי העברת ניכויים בסך 106,870 ש"ח (קרן) לתקופה שבין 11/94 ועד 12/95, וכן עבירה של אי הגשת דוח שנתי ומאזן החברה לשנת 1995.

בנוסף, יוחסו לנאשם 2 - ארבע עבירות של אי הגשת דוחות אישיים על הכנסותיו לשנים 1991, 1992, 1993 ו- 1995.

2.         הכונס הרשמי שכאמור מונה למפרק הנאשמת הודיע כי אשמתה של החברה - הנאשמת, נגזרת מאשמתם של מנהליה ועל כן, ביקש לפטור את הכונס הרשמי מהתייצבות בבית המשפט, ובקשתו נענתה.

3.         אין חולק כי במהלך שנות פעילות החברה, צברה החברה חובות, כאשר לגבי חלק מהם הגיעו הנאשמים להסכמים והסדרים שונים עם המאשימה, לרבות הסדר פשרה שהיו שותפים לו חברות נוספות של הנאשם, הסדר זה שהתייחס לשנות המס 1986 ועד 1990 כולל, קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק עמ"ה 32/92.

4.        

א.         על אף שבישיבת המענה (עמ' 7 לפרוטוקול) הנאשם כפר בצורה גורפת בכל עובדות כתב האישום, עלה מעדותו בבית המשפט שאינו כופר בכך שהיה מנהלה הפעיל של החברה - נאשמת 1, עד מועד פירוקה.

עם תחילת הדיונים, בישיבה מיום 16.2.98 (עמ' 3 שורה 11) נאשם 2 הודה: "הייתי המנהל והבעלים של נאשמת 1 עד 4.12.96, בתאריך זה החברה פורקה על ידי צו של בית המשפט המחוזי..."

בהודעתו - ת/1, (עמ' 1 שורה 14) הנאשם ציין שהוא המנהל הפעיל והיחיד של החברה, וכך אף בעדותו בבית המשפט (עמ' 35 ו- 36) הנאשם הודה שהיה מנהל החברה עד פירוקה על ידי צו בית המשפט.

ב.         באשר לעבירה של אי הגשת דוח הנאשמת 1 לשנת 1995 - הנאשם הודה שהדוח האמור לא הוגש, אלא שלטענתו, המאשימה הסכימה להארכת המועד להגשת הדוח.

הנאשם ציין (עמ' 36) כי דוח 95 היה צריך להיות מוגש ביוני או ביולי 96.

הנאשם הוסיף שכל ספרי הנהלת החשבונות של החברה נתפסו על ידי מס הכנסה ועל כן, נבצר מהנאשמים להגיש את הדוח הנדרש.

לטענת הנאשם (בעמ' 35 רישא) היתה התחייבות של הנאשמים להגיש את הדוחות 90 יום לאחר קבלת ספרי החברה, אלא שמס הכנסה העביר הספרים למע"מ ומשם הועברו הספרים לכונ"ר ומעולם לא הוחזרו לנאשם.

הסניגור בסיכומיו העלה טענה נוספת לעניין זה, ועל פי טענה זו, המאשימה הסכימה שהדוח יוגש עד 15.7.96.

מאחר ועל פי פקודת החברות (נוסח חדש) שהיתה אותה עת בתוקף: "פירוקה של חברה בידי בית המשפט ייחשב כאילו התחיל ביום שבו הוגשה בקשת הפירוק" (סעיף 265 (א) לפקודה), ומאחר ולא הוכח מתי הוגשה בקשת הפירוק של החברה, הנאשמת 1, "אשר על כן, על מנת להרשיע את הנאשם 2, בעבירה שלכאורה ביצעה נאשמת 1, מכח היותו מנהל פעיל, הרי שעל המאשימה להראות כי בקשת הפירוק הוגשה לאחר יום 15.7.96, הוא היום הקובע לעניין המועד להגשת הדוח לפי עדותו של ע.ת 1".

ג.          באשר לעבירות של אי העברת ניכויים בסך של 106,870 ש"ח (קרן) לתקופות שבין 11/94 ל- 12/95 הנאשם טען כי שולם על ידו סכום של 265,461 ש"ח  שכיסה את מלוא החוב נשוא כתב האישום ואף מעבר לכך.