הכרעת דין בתיק פ 4432/07

1.            כתב האישום שלפניי מייחס לנאשם ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, על פי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

2.            עובדות כתב האישום מתארות אירוע שארע, על פי הנטען, בתאריך 23.8.05, בשעות הצהרים ברח' אלנבי בתל-אביב, כאשר על רקע של סכסוך כספי, נכנס הנאשם לרכבו של נפתלי חזקיה (להלן: "המתלונן"), תקף אותו במכות אגרוף בפניו וגרם לו במעשיו לחבלות בפנים.

3.            בתשובתו לאישום, הנאשם, אמנם כפר, הן בתקיפת המתלונן והן באפשרות   שנגרמו למתלונן חבלות ביום האירוע, אך אישר כי, במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה קיים סכסוך בינו לבין המתלונן וכן אישר את נוכחותו, במקום ובזמן, הנטען בכתב האישום.

בהמשך הדיון אף הודה הנאשם כי במהלך האירוע נכנס לתוך רכבו של המתלונן.

4.            למעשה, אין מחלוקת בין גרסת המתלונן לגרסת הנאשם לגבי מרבית עובדות המקרה, כמו גם מהות הסכסוך והרקע למפגש הטעון בניהם ביום האירוע.

העובדות, שאינן שנויות במחלוקת, הן שהמתלונן, יחד עם אחר, ביצע את עבודות הצילום בחתונתו של הנאשם עם בת זוגו, כחודשיים עובר לאירוע נשוא כתב האישום, שהנאשם לא היה מרוצה מתוצאות עבודת המתלונן ודרש לקבל לידיו, מידי המתלונן, את הקלטות המקוריות.

עוד מסכימים השניים כי נדברו, מראש, להיפגש ביום האירוע, במקום האירוע, על מנת שהמתלונן יעביר לידי הנאשם את הקלטות המקוריות תמורת תשלום סך של 300 ש"ח.

מוסכם גם שלמקום האירוע הגיע המתלונן, עם הקלטות, ברכבו, שם חיכו לו הנאשם ואשתו.

לא שנוי במחלוקת, שהמתלונן התנגד שהנאשם או אשתו יכנסו לרכבו ודרש מהם, כתנאי למסירת הקלטות המבוקשות, לחתום על כתב התחייבות, אותו העביר אליהם דרך פתח צר בחלון הרכב, לפיו עם קבלת הקלטות אין להם ולא תהיינה להם יותר דרישות ותביעות נגדו.

הן על פי גרסת המתלונן והן על פי גרסת הנאשם, התנגד הנאשם לחתום בעצמו על מסמך ההתחייבות, ואף לא הסכים שאשתו, שהייתה מוכנה לחתום, תחתום, וכי בתגובה להסכמתה לחתום, הדף אותה - כטענת המתלונן, או הזיז אותה - כטענת הנאשם.

כן מוסכם כי, בשלב כלשהו, הצליח הנאשם להיכנס לתוך הרכב, ליטול את הקלטות ולהימלט עמם מהמקום, מבלי ששילם תמורתם ומבלי שחתם על כתב ההתחייבות האמור לעיל.

5.            על אופן כניסת הנאשם לרכב המתלונן, כמו גם על מה שאירע בתוך הרכב, לאחר כניסתו לתוכו ועד ליציאתו ממנו, חלוקות הגרסאות.

על פי גרסת המתלונן, מפאת חששו מפני הנאשם, שיחטוף את הקלטות בכוח או אף יתקוף אותו, לאור התלהמותו בשיחת הטלפון המוקדמת, הגיע למקום כשדלתות רכבו נעולות וסרב לפתוח את דלת הרכב ולאפשר את כניסתו וכניסת רעייתו לתוכו.

לדברי המתלונן, הנאשם רתח מכעס, לשמע בקשתו שיחתום על כתב ההתחייבות, ובשלב מסוים הכניס את ידו מבעד החלון, שהיה פתוח בחלקו, פתח את כפתור הביטחון של נעילת הרכב, נכנס לרכב, התיישב על מושב הנוסע שליד הנהג, וישר החל לחבוט באגרופים בפניו ולנסות להחדיר את אצבעו לעינו הימנית, כשהוא, כל העת, מנסה להתגונן מפניו. בסופו של דבר לקח הנאשם את השקית ובה הקלטות ונמלט עם אשתו מהמקום.

המתלונן אישר כי משהבחין שהנאשם רוצה להיכנס לרכבו, ניסה להימלט מהמקום עם הרכב, אך, לטענתו, התקדם למרחק של כ- 3-5 מ' בלבד, עד שהנאשם הצליח לפרוץ את רכבו ולהיכנס לתוכו, מאחר שרכבו היה חסום על ידי כלי רכב אחרים, אשר חנו בסמוך.

מנגד, טען הנאשם, שאמנם התנגד לחתום על המסמך כלשונו ולכן ערך עליו מספר שינויים אותם הציע למתלונן שדחה את הצעתו.

בשלב זה, לטענתו, בעודו אוחז בידיו את דלת הרכב, דרך החריץ של החלון, אמר לו המתלונן לזוז מהרכב, שאם לא כן ידרוס אותו, ועל אף שלא הרפה מאחיזתו, החל המתלונן לנסוע מספר מטרים.

לדבריו, תוך כדי הנסיעה, הכניס את ידו דרך החלון, פתח את הדלת, נכנס פנימה, כדי לקחת את הקלטות, התיישב בכיסא שליד מושב הנהג, ומשהבחין בשקית עם הקלטות, מונחת בין רגליו של המתלונן, הושיט ידו ותפס את השקית.

בעדותו, בבית המשפט, תאר הנאשם את שארע, לטענתו, בתוך הרכב, כשניסה לצאת מהרכב והקלטות בידו.