הכרעת דין בתיק פ 425/04

יש לזכות את הנאשם 2 מחמת הספק מאשמת חבלה בכוונה מחמירה.

כתב האישום

1.         הנאשמים הם בן ואביו (להלן: עלאא ועבד, בהתאמה). כתב האישום מייחס לנאשמים שתי עבירות: תגרה, עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן החוק), ו חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק.

2.         על פי עובדות כתב האישום, הגיעו הנאשמים ביום 22.8.04 בשעה 19:30, ביחד עם בני משפחה נוספים (להלן: האחרים) לענאתא, סמוך לבית משפחת רג'בי במטרה להתעמת איתם. הרקע למעשים הוא סכסוך בין משפחת הנאשמים, משפחת טוויל, לבין משפחת רג'בי, בעקבות סכסוך מתמשך בקשר הנישואין בין בתו של עבד לבין מחמוד רג'בי. 

אירוע אלים זה היה המשכו של עימות קודם בין מחמוד רג'בי ובן מג'די טוויל, בנו של עבד, שאירע בסמוך למגורי משפחת טוויל בשועפט, באותו יום בסמוך לשעה 17:00.

אשר לאירוע בענאתא נטען, כי הנאשמים והאחרים, צעקו וקיללו את בני משפחת רג'בי ויידו אבנים לעבר בית משפחת רג'בי. בעקבות זאת, יצאו בני משפחת רג'בי מביתם ובמקום התפתחה קטטה אלימה, בה תקפו בני שתי המשפחות אלו את אלו באבנים, אלות, סכינים ונשק קר אחר. במהלך הקטטה אחז עבד ב נאדר רג'בי (להלן: נאדר או המתלונן) והפילו ארצה. מיד לאחר מכן, יידה עלאא, אבן בעוצמה רבה מטווח של כחצי מטר אל פרצופו של המתלונן ופגע בעינו. כתוצאה מהפגיעה נחבלה קשות עינו השמאלית של המתלונן, ולאחר אשפוז של מספר ימים וניסיונות להציל את ראייתו נאלצו הרופאים לעוקרה. לאחר שהמתלונן נפגע בעינו, רדף יוסף רג'בי (להלן: יוסף), אחיו של המתלונן, אחרי הנאשמים. יוסף הצליח לתפוס את עבד, אך זה נאבק בו ובעזרת שני אחרים הצליח להשתחרר, אך לא לפני שדקר את יוסף דקירות רבות בחזהו באמצעות מברג, עד שיוסף התמוטט ונפל לארץ. בהמשך הקטטה, אחז עבד בראשו של יוסף ובכך אפשר לאחרים לחבוט בראשו באבנים עד זוב דם. יוסף נפצע מדקירות רבות בחזהו וחתכים בראשו. בבי"ח נתפרו החתכים  והוחדר נקז אוויר לחזהו.

תשובת הנאשמים לכתב האישום:

3.         בתשובתם לכתב האישום, הודו הנאשמים כי במועד האמור היו במקום האירוע, אך כפרו בכך שהתעמתו עם משפחת רג'בי. הם הכחישו את ניתוק קשר הנישואין בין בתו של עבד לבין מחמוד רג'בי, אך הודו בקיומם של סכסוכים בין בני הזוג. אשר לאירוע הקודם שאירע אותו יום, טענו הנאשמים, כי משפחת רג'בי או מי מהם, תקפו את מג'די, אחד מבניו של עבד, וגרמו נזקים לסטודיו הצילום של עלאא שבשועפט.

הנאשמים טוענים, כי ככל שהיו יידויי אבנים היה זה מטעם משפחת רג'בי. לטענתם, הם אלה שהותקפו. הם מכחישים כי החזיקו ברשותם סכינים או חפץ חד אחר, אך מאשרים "שהיה עימות ישיר", כדבריו של הסניגור. הם אינם יודעים כיצד נפגעה עינו של המתלונן ומי פגע בה. הסניגור מאשר שילדים אחרים של עבד הצטרפו למקום האירוע, וגם הם נפגעו על ידי בני משפחת רג'בי. כן מכחישים הנאשמים שעבד תפס בראשו של יוסף כאשר אחרים חובטים בראשו, והם מכחישים את הדקירה בחזהו של יוסף.

ראיות התביעה:

4.         המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בהסתמך על עדויותיהם של מחמוד רג'בי, יוסף רג'בי, נאדר רג'בי וחמאדה רג'בי. להן נפרט כל אחת מהעדויות בנפרד.

א. עדותו של מחמוד: הוא חתנו של עבד. הוא אמר בעדותו כי זמן קצר לפני האירוע מושא כתב האישום, הוא הגיע לשועפט על מנת לקבל את משכורתו, שם פגש במג'די אשר החל לקללו, מחמוד נכנס אליו לסטודיו, מג'די רדף אחריו עם סכין בידו, אנשים התאספו והפרידו ביניהם ומישהו הכניס אותו לחנות של מנסור חשימי. בעל החנות התקשר לאביו על מנת שיבואו וייקחו אותו, ואכן הגיעו בני משפחתו והחזירו אותו לביתו בשכונת אל סלאם בענאתא. כעבור 5 דקות, בא רכב מסוג רנו אקספרס בו ישב עבד ורכב אחר מסוג דייהו, ממנו ירד מג'די טוויל והחל זורק אבנים לעבר בית משפחת רג'בי. בשלב מסוים, בני משפחת טוויל (ואאיל, עאיד, נאדר, מג'די וח'לוי) התאספו בגבעה והחלו זורקים עליו אבנים, והוא החזיר להם. בשלב מסוים הוא שמע את אחיו נאדר צועק והבחין בו מוטל על הרצפה ומכסה את עינו בידו. בשלב זה כולם התנפלו עליו, והוא תיאר בעדותו מה עשו בו האחרים. אי לכך, קטע זו איננו מוסיף דבר לענייננו, זולת העובדה שכתוצאה מהמכות שקיבל הוא נפצע בחלקי גופו השונים ומישהו לקח אותו לחנות שבמקום, השייכת למשפחת ע'ית', שם שפכו עליו מים והתאושש. בחור ממשפחת ע'ית' הביא רכב פורד עליו עלו הוא ואחיו נאדר ויוסף והסיעם לבית החולים. בני משפחת טוויל שהתאספו בסמוך לבית משפחת ג'ולאני שבאזור, רצו להתנפל על הרכב, אך הנהג הניע אותו וברח. לדבריו, במהלך אותו אירוע הוא לא החזיק בסכין או מברג. הוא לא ראה מי פגע בנאדר וביוסף.

בחקירתו הנגדית, אישר מחמוד כי נכנס לחנות הצילום של מג'די כדי להכותו, וכי ברח מהמקום לאחר שראה שמג'די אוחז בסכין (עמ' 10). הוא אישר כי בהודעתו במשטרה לא אזכר את שמו של עלאא בין האנשים שהיו מעורבים, מהסיבה שעלאא לא היה בין האנשים שהרביצו לו (עמ' 17, ש' 11).

5.         הערכת עדותו של מחמוד: בכל הנוגע לענייננו, גרסתו של מחמוד הנה מאוזנת. הוא מודה שנטל חלק בידויי האבנים. הוא לא טען כי הצליח במהלך הקטטה לראות את כל האירועים שהתרחשו במקביל, ומאשר כי לא ראה מי תקף את אחיו, יוסף ונאדר. גרסתו לעניין קיום התגרה בין שתי המשפחות, בה השתתפו, בין היתר, עבד ועלאא, אמינה בעיני.

6.         ב. עדותו של יוסף רג'בי: הוא האח הגדול במשפחת רג'בי. לפי עדותו, ביום האירוע, בסביבות השעה 19:30 חזר הביתה מעבודתו. בדרכו, הבחין בכלי הרכב של משפחת טוויל. יוסף החל לרוץ לכיוון ביתו אלא שתוך כדי כך נפגע בראשו מאבן שנזרקה לכיוונו. הוא המשיך לרוץ עד שהגיע לחנותו של ע'ית'. הוא הבחין באחיו נאדר עומד על יד החנות ובמרחק של כמטר אחד עד שני מטרים עמדו עבד ועלאא. הוא שמע את נאדר צועק "הנה תופסים את אחיך מחמוד" והבחין באחיו של עבד וקרובי משפחה נוספים שלו מרביצים למחמוד. הוא מציין, כי ראה "את עלאא ובידו אבן וזרק אותה על נאדר [ממרחק של] בערך 2 מטר" (עמ' 22, ש' 13- 18). ליד עלאא עמד אדם נוסף. יוסף הבחין בנאדר נופל על הארץ, אך לא הבחין היכן נפגע מהאבן. הוא קרא לחמאדה וביחד רדפו אחרי עלאא, אלא שהוא עצמו לא יכול היה להמשיך לרדוף אחרי עלאא וחמאדה המשיך לרוץ אחריו עד למאפיית אל תמימי. יוסף תפס את עבד ליד בית אחותו (ממשפחת ג'ולאני) ורצה להרביץ לו, אלא שבשלב זה תפסו אותו שניים שלא זיהה, ועבד דקר אותו באמצעות מברג אחד או שניים כשלוש דקירות מלפנים ומאחור. משנשאל אם ראה את המברג, השיב כי לא ראה את הכלי באמצעותו נדקר, ולפיכך לא יודע אם מדובר בסכין או במברג. אף שבידו של יוסף היתה אלה, הוא לא הצליח להשתמש בה כי עבד נכנס לבית אחותו וסגר אחריו את השער.

בחקירתו הנגדית עומת יוסף עם הודעתו הראשונה שמסר במשטרה (נ/2). הוא נשאל מדוע בהודעה זו לא ציין את שמו של עבד כמי שדקר אותו במברג. הוא הסביר זאת בכך, שמצבו היה קריטי בעת שנגבתה ממנו ההודעה. הוא הוסיף, כי נגבתה ממנו הודעה נוספת מאחר וההודעה הראשונה היתה לא ברורה ולא שלמה.

לפי עדותו, הוא עצמו הותקף באמצעות מברג, אך לא יודע מה החזיקו בידיהם האנשים האחרים. כשנשאל מדוע בהודעתו הראשונה אמר ש"חלקם היו עם סכינים, מברגים ואלות" (נ/2, עמוד 1, ש' 11), השיב כי שמע זאת מאחיו במהלך שיחה שניהלו ביניהם כשהובלו ברכב לבית החולים, וכי מסר את דבריו בשם כולם.

יוסף התכחש לדבריו בהודעתו נ/2, לפיהם כשהגיעו ארבעת כלי הרכב לבית משפחת רג'בי, הוא יצא ביחד עם מחמוד ונאדר מהבית. הוא אמר, שהוא כלל לא היה בבית וכי בהודעתו התכוון לאחיו.

בחקירתו הנגדית אמר יוסף, כי אחיו חמאדה היה מעורב בקטטה וכי בשתי הודעותיו שנמסרו במשטרה לא ציין את שמו בשל העובדה שאח זה שוהה בארץ באופן לא חוקי. הוא גם נשאל מדוע בהודעתו הראשונה לא הזכיר כלל את עניין פציעתו של נאדר והאם קיימת אפשרות שכלל הוא לא היה עד לה. על כך הוא השיב כדלקמן:

"לא הזכרתי אותו מאחר והוא בעצמו בבית חולים. ציפיתי מהחוקר שבא לחקור אותי כאשר הייתי במיטה, הוא הלך למחמוד ונאדר וחקר אותם. ציפיתי שהוא חקר אותם ואני דיברתי מה שדיברתי" (עמ' 40, ש' 7-9).

יוסף הבהיר, שהוא לא ראה בדיוק היכן נפגע נאדר, שכן היה עסוק במרדף אחרי עלאא. משעומת עם הודעתו השנייה (נ/3), בה סיפר שעלאא פצע את נאדר בעינו השמאלית וכי ראה את הלבן של העין מחוץ לעין הסביר, כי כוונתו היתה כי ראה דברים אלה בבית חולים ולא במהלך הקטטה.