הכרעת דין בתיק פ 4183/06

1.         הנאשם הועמד לדין בשני אישומים: הראשון - בגין איומים, תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית ואישום שני - בגין איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית.

2.         הנאשם והמתלוננת היו נשואים זה לזה ולבני הזוג שני ילדים.

3.         סמוך לארועים נשוא כתב האישום, התגרשו בני הזוג.

4.         בתאריך 2/2/06 הוצא  בביהמ"ש ברמלה צו המורה על שחרור הנאשם בתנאים מגבילים ולפיהם הוא יהיה במעצר בית בבית אמו בלוד וכן נאסר עליו ליצור כל קשר ישיר או עקיף עם גרושתו.

פרשת התביעה

5.         א.         המתלוננת, סחר סואלחי, העידה, כי היתה נשואה לנאשם כ- 6 שנים והתגרשה

ממנו זמן קצר לפני שהתלוננה נגדו.

            בזמן הרלבנטי היא עבדה  בסופרמרקט ביפו. על פי עדותה, ב- 16/6/06 היא הגישה תלונה נגד הנאשם, אך כל מה שמסרה בתלונה אינו נכון, למעט העובדה שהוא הגיע למקום עבודתה. לגירסתה, היא התקשרה אליו וביקשה שיביא אליה לעבודה את בתם המשותפת. כאשר הנאשם הגיע לעבודתה, היא שוחחה עמו והתפתח ביניהם ויכוח. בן דודה שאל לפשר הדבר ומרב פחד היא סיפרה לו שהנאשם ביקש שהיא תעזוב את העבודה ואיים עליה. היא חששה שבן דודה ילך להוריה ויספר שראה אותם ביחד ולכן ביקשה מחברה שלה - ניבין - שתתקשר להוריה ותספר שהנאשם הגיע לעבודתה ומאיים עליה.

            כעבור דקות ספורות היא ראתה את המשטרה ואת אחיותיה והיא ביקשה מהנאשם שיברח ואכן הוא ברח.

            אחיותיה עשו לה שטיפת מח שהיא תגיד שהוא היכה אותה ולכן הלכה להתלונן.

ב.         העדה סתרה בנקודות מהותיות את גירסתה במשטרה ולכן הוכרזה כעדה עויינת והודעתה הוגשה לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות.

ג.          בהודעה במשטרה (ת/5) מסרה המתלוננת, שבהיותה בעבודה, הנאשם  התקשר אליה ממספר חסוי  וכאשר ענתה לשיחה, הוא התחיל לצעוק עליה שתצא מהעבודה, אחרת יעשה לה "פדיחות". היא ניתקה את השיחה וביקשה מניבין להתקשר לאמה ולספר שהוא מאיים עליה. זמן קצר לאחר מכן, הנאשם נכנס לתוך הסופר ודרש ממנה שתצא. כדי להרוויח זמן היא אמרה שהיא הולכת להחליף בגדים, הוא רדף אחריה, צעק עליה ועובדים במקום הוציאו אותו החוצה, אך הוא חזר פנימה, תפס לה את הראש ודחף את ראשה מספר פעמים לתוך הכיור, כתוצאה מכך התנפח לה הראש והיא חשה כאבים. בנוסף, היא הבחינה שעל ידיה היו שריטות כתוצאה מהמכות.

            יום קודם לכן, בהיותה בדרכה מהעבודה, הנאשם פגש אותה ודרש ממנה להיכנס לרכב, היא לא הסכימה, הוא דחף אותה בגב והיא קיבלה מכה בראש מהרכב והוא הכניס אותה בכח לרכב והתחיל לנהוג ברכב בצורה פרועה ומסוכנת והיא חששה לחייה.

6.         בוכרי מוחמד סעיד, אביה של המתלוננת, העיד, כי ב- 16/6/06 הוא קיבל טלפון מאשתו שהנאשם מאיים על בתו במקום עבודתה ומכה אותה. הוא נסע למקום עבודתה בקטנוע וראה את הנאשם עומד בפתח של הסופרמרקט, צועק ומאיים על העובדים. הוא התקשר והזמין את המשטרה. כאשר השוטרים הגיעו למקום, הוא הצביע בפניהם על הנאשם, אך כשהוא ראה אותם הוא ברח והשוטרים לא הצליחו לתפוס אותו. לדבריו, בתו סיפרה לו שיום  לפני כן הנאשם איים עליה שיכניס אותה בכח לאוטו.

7.         רס"ר איציק כהן  גבה את הודעת המתלוננת. העד העיד, כי הוא חוקר במש"ל (משרד שרות לאזרח) והמתלוננת הגיעה למשרדו יחד עם אביה. הוא גבה את הודעתה ביחידות כשהחדר היה סגור. המתלוננת מסרה עדות ארוכה מרצונה החופשי, הצביעה על שריטות על ידיה ובמהלך העדות אחזה בראשה כסימן לכאב.

            מתוך החקירה הנגדית משתמע, כאילו תפיסת הראש לא נרשמה בהודעה, אך בת/5 דף 3 שורה 61-60 רשם החוקר: "כל העדות המתלוננת תפסה הרימה את ידה הרבה פעמים ושמה אותה על הראש בצד ימין ואמרה שכאב לה...".

8.         רס"מ צחי נתן היה בסיור שגרתי ביפו. רכב שנסע מאחוריו צפר לו, נהגת הרכב אמרה לו שהגרוש של אחותה הגיעה למקום עבודתה והוא תוקף אותה. הוא נסע בניידת למקום וכאשר הנאשם ראה אותו הוא ברח מהמקום. הוא פגש את המתלוננת במקום עבודתה והיא סיפרה לו, שהנאשם הגיע למקום ודרש ממנה באיומים שתעזוב את העבודה ולא תצא מהבית ומשלא נענתה, הנאשם היכה אותה בראשה ואנשים שהבחינו בנעשה הרחיקו אותו ממנה. כן סיפרה לו, שהנאשם צריך להיות במעצר בית וכי יום לפני כן הנאשם עקב אחריה והכניס אותה ואת ילדיה לתוך הרכב בו נסע, בניגוד לרצונה ובכח.

9.         פקד אילנה לוי רשמה מזכר ולפיו, 3 ימים לאחר הארוע, היא התקשרה למתלוננת וביקשה את הטלפונים של אחיותיה שהיו עדות לחלק מההתרחשות. המתלוננת ביקשה ממנה להתקשר עוד מספר דקות וכאשר היא התקשרה, אמרה לה המתלוננת שאחיותיה לא מוכנות למסור עדות ולא מוכנות שהיא תמסור את הטלפונים שלהן.

10.        הוגשו בתיק 3 מזכרים של רס"ר איתי סופר (ת/2, ת/3 ו- ת/4) ומהם עולה, כי הוא התקשר למתלוננת וביקש את הטלפון של ניבין, אך היא לא מסרה לו.

            יומיים לאחר הארוע, הוא הגיע למקום העבודה של המתלוננת, כדי לגבות עדויות מעדי ראייה. הוא שוחח עם ניבין, אשר אמרה לו שבשום אופן אינה מוכנה להתערב וסרבה בכל תוקף למסור עדות. כמו כן שוחח עם העובדים במקום, אך הם טענו שלא ראו דבר. בעל העסק היה בחופשה, הוא ניסה להשיגו בטלפון, אך הטלפון לא היה זמין.

פרשת ההגנה