הכרעת דין בתיק פ 4179/05

1.         מבוא

1.1        מה לא נכתב בפסקי דין על תגרות ומאפייניהן. בהכרעות דין קודמות אפיינתי תיקים כאלה. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מתחילה קטטה בין שניים. לעתים קרובות יש לה רקע של מתח בין משפחות. עקב קירבת מגורים של בני המשפחה מכל אחד מן הצדדים, הופכת תגרת יחידים לתגרת המונים. תוך זמן קצר מופיעים כלי נשק -  חם וקר, לרבות סכינים, אלות וכלי חובלים אחרים. בני משפחה אחת חובלים בבני המשפחה האחרת. לאחר מכן מגיעה המשטרה. הנפגעים מפונים לבתי חולים ולטיפול רפואי.

1.2        המאפיינים אינם מסתיימים בסיומה של התגרה. חקירת הארועים נתקלת בקשיים, הן משום שבשלב הראשון אין חוקרי המשטרה יודעים עדיין מי התוקף ומי הקרבן. לכן רואים החוקרים את כל המעורבים בגדר חשודים וחלק ניכר מן ההודעות נגבה באזהרה. כיוון שבפנינו תגרה בין שתי משפחות, הרי בדרך כלל מרבית העדים, אם לא כולם, מבני המשפחות המעורבות.

1.3        נפוץ ומקובל עקב קירבת המשפחה, קירבת המגורים והקשר ההדוק והרצוף בכלל, שהגרסאות עולות בדיונים בין בני כל משפחה.

חלק מהדיון בגרסות הוא ספונטני - התגרה, מה שקדם לה ותוצאותיה, הם נושאי השיחה במפגשים. חלק הוא בגדר תאום גרסות במטרה להציג גרסה אחידה, ככל שניתן, שבה תוטל האחריות על פריצת התגרה ועל תוצאותיה "עליהם" ולא "עלינו". התאום כולל לעתים "גיוס" עדים, בין שהם אובייקטיביים ובין שהם מוצגים ככאלה, כמו גם איסוף ראיות ותיעוד חבלות.

הודעות הנגבות מעדים עוברות שינויים מגרסה לגרסה. בבית-המשפט מופיעה גרסה אחרת, המנסה להתאים עצמה למה שאמרו אחרים ולגרסה "המוסכמת" בין בני המשפחה.

1.4        במהלך שמיעת המשפט מתברר, לעתים, שיש ערבוב בהצגת עובדות, בין דברים שראו העדים ובין דברים ששמעו, והאחרונים מוצגים כראשונים (בענייננו ראו, למשל, עדות סעיד מחאמיד בפרשת שליפת האקדח על ידי בן אחותו אחמד בעמ' 102-103).

לעתים רחוקות נמצאים עדים ניטרליים, שאין להם עניין להעיד לטובת משפחה כלשהי. מיעוטם של עדים כאלה נעוץ, בדרך כלל, מהמנעותם של מי שאינם בני אחת המשפחות ממעורבות בתגרה, או מהמנעותם מנקיטת עמדה בסכסוך כדי שלא להעמיד עצמם במצב לא נוח כלפי מי מן הצדדים.

בסופו של דבר עומדים אנשי המשטרה ולאחר מכן אנשי הפרקליטות בפני השאלה העיקרית - איזו מקבוצות הניצים תהיה "הנאשמים" ואיזו תהיה "המתלוננים".  

1.5        גם לשמיעת המשפט דינמיקה משלה. לפני כל דיון על אנשי המשמר לחצות את האולם לשני חלקים וביניהם "שטח מפורז". משפחת המתלוננים יושבת מאחורי נציגי הפרקליטות, ומשפחת הנאשמים יושבת מאחורי הסניגורים. במהלך העדויות נשמעו הערות ונקראות קריאות מתוך "הקהל", שאינו קהל הסקרנים הרגיל של בית-משפט, אלא, כמו המעורבים בתגרה וכמו העדים, בני המשפחות. כל עד מנסה להשמיץ את  בני המשפחה האחרת, הן ביחס לתגרה הנדונה והן ביחס להתנהגות בכלל ולמחלוקות קודמות בפרט.

לעתים, כדי להקל על הנאשמים, מודיעים סנגורים כי חלק מן הנוכחים באולם, בני משפחת המתלוננים, עשויים להקרא כעדים ולכן הם מוצאים מן האולם. לעתים נאלץ השופט להוציא אנשים מן האולם מחמת התנהגות שאינה הולמת והפרעה לדיון.

1.6        לאחר סיום שמיעת הראיות, מוטלת על בית-המשפט החובה, שאינה קלה, להתמודד עם סתירות בהודעות ובעדויות של עדים משני הצדדים, לנסות ולברר "מי התחיל" ולבור את הבר המועט מן המוץ הרב.

            דוגמה טובה לכך מצויה בדברים שמביא השופט קדמי בע"פ 5746/93, דהאש וחידי נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך ל"ד, 562 (בסעיף 2), מהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי.

1.7        כל אלה מאפיינים טיפוסיים של אישומים, שרקעם גרימת חבלה במהלך תגרה, וכזה גם התיק שבפנינו.

בעניננו נושאות שתי הקבוצות בשם הנפוץ מחאמיד; הצדדים קרובי משפחה "בדרגה חמישית או ששית", כפי שהגדיר זאת העד חוסין מחאמיד (בעמ' 72). נוסף לכך, קיימים קשרי חיתון בין שתי המשפחות (למשל, בנו של נאשם 3 נשוי לבתו של מוחמד סעיד מחאמיד, כפי שהעיד זה בעמ' 80 והנאשם 3 בעמ' 261; עד ההגנה מוחמד סעיד תאופיק מציג עצמו כקרוב לשתי המשפחות, ובחקירה נגדית הוא מאשר שאשתו היא אחותו של נאשם 2, הכל בעמ' 308).

לזיהויים של המתלוננים הם מכונים "בני סעיד".

שתי המשפחות מתגוררות בכפר מעוויה שבמשולש.

2.         ההליך

2.1        בעניננו הוגש כתב אישום נגד ששת הנאשמים ובו מיוחסות להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות.