הכרעת דין בתיק פ 4155/07

הרקע לאישומים :

הנאשם יליד 1960, רווק, מתגורר בקביעות, החל משנת 1992, יחד עם אמו, בקומה שניה, בבנין מגורים משותף, בן 3 קומות ברח' שמואל וינברג 5 בבני ברק (להלן: "הבנין"). משנת 2002 עובד הנאשם, שהינו מהנדס מחשבים ואלקטרוניקה במקצועו, כעצמאי מהבית, בתחום המחשבים.

הגב' רבקה פרגר פרידמן (להלן - " המתלוננת"), נשואה ולה 6 ילדים, בני 6 עד 20, הינה שכנתו של הנאשם, בבנין, ומתגוררת, החל מסוף שנת 2002, בקומה השלישית, מעל דירת הנאשם.

בין הנאשם למתלוננת ומשפחתה קיים, מזה כ-6 שנים,  סכסוך שכנים מתמשך, במהלכו ידעו חיכוכים חוזרים ונשנים על רקע טענותיו של הנאשם, על מטרדי רעש בלתי פוסקים מדירת המתלוננת שמעליו, כשלדבריו, המתלוננת ובעיקר ילדיה מקימים רעש בלתי סביר המקשה עליו ועל אמו הקשישה והחולה לנהל אורח חיים תקין ועל רקע טענות המתלוננת שהנאשם מתנכל לה ולמשפחתה.

עובדות כתב האישום :

כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע  עבירות אלימות נגד המתלוננת בשתי הזדמנויות שונות, ועבירת איומים, כמפורט להלן:

האישום הראשוןמייחס לנאשם עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בכך שבתאריך 12.5.05, במהלך ויכוח אשר נתגלע בין הנאשם למתלוננת, ירק הנאשם על פניה של המתלוננת אשר עברה במקום, ובהמשך התיז עליה מים באמצעות צינור והרטיבה "מכף רגל ועד ראש".

האישום השנימייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק, בכך שבתאריך 22.7.06 (שנה וחודשיים לאחר קרות האירוע נשוא האישום הראשון), בפתח דירתו של הנאשם, במהלך ויכוח ביניהם, בעט ברגלה של המתלוננת בחוזקה וגרם לנפילתה במדרגות, בהמשך איים עליה ועל בנה לפגוע בה תוך שהוא אוחז בידיו מברג. עוד נטען בכתב האישום כי משניסתה המתלוננת להתגונן מפניו אחזה בידיה במברג וכתוצאה מכך נחתכה באצבע יד שמאל.

גרסת הנאשם :

בתשובתו לכתב האישום לא הכחיש הנאשם את האירועים נשוא כתב האישום, אך טען שבשני המקרים היוזמת והתוקפת הייתה המתלוננת, ואילו הוא פעל מתוך התגוננות.

בתגובתו לאישום הראשון, טען הנאשם שבעת שעסק בשטיפת רכבו תקפה אותו המתלוננת וכתוצאה מכך נרטבה מהצינור שאחז בידו, והכחיש שביצע פעולת תקיפה כלשהי נגדה.

הנאשם אמנם אישר את הטענה שירק, שעה שהמתלוננת עברה במקום, אך לגרסתו ירק ליחה ירוקה הצידה ולא לעברה של המתלוננת.

בהתייחסו לעבירת התקיפה, באישום השני, טען שהמתלוננת ניסתה להתפרץ לביתו פעם אחר פעם, צלצלה בפעמון ודפקה בפראות על הדלת ללא הפסקה ואילו הוא פעל מתוך הגנה עצמית, בתגובה להתנהגותה התוקפנית, על מנת למנוע את כניסתה לביתו ואת הסגת גבולו, על פי זכותו מכח סעיף 18 לחוק המקרקעין.

הוא הכחיש, שבמהלך האירוע, בעט במתלוננת וטען שרק הדף אותה החוצה מביתו.

לטענה ולפיה איים על המתלוננת באמצעות מברג שאחז בידו השיב כי המברג שימש אותו לפירוק הפעמון, במטרה להפסיק את הטרדותיה של המתלוננת, אך האחרונה המשיכה לדפוק בפראות על הדלת ולכן פתח את הדלת עם המברג בידו ללא כל כוונה לאיים עליה.

הנאשם כפר בכך שהמתלוננת נחבלה מהמברג והעלה סברה ולפיה המתלוננת נחתכה כשאצבעה נמחצה בין המשקוף לבין הדלת בעת שניסה לסגור את הדלת.

הראיות לאישום הראשון :

שלושה עדים התייחסו בעדותם לאירוע נשוא האישום הראשון.

מטעם המאשימה העידו המתלוננת ושכנתה הגב' מירב פרי ( להלן: "מירב") ומטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.