הכרעת דין בתיק פ 4135/06

מבוא

1.         נגד הנאשם, ששרת כבלש בתחנת ערד, הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. נטען בו, כי בתאריך 1.9.05, בעת שהנאשם היה בתפקיד סיור במדרחוב בערד, עיכב את המתלונן עמי ירמיה בגין חשד להחזקת סם מסוכן ורכוש גנוב והורה לו להתלוות אליו לתחנה המצויה בקרבת מקום. כמו כן נטען, כי במהלך ההליכה המשותפת לתחנה, הכה הנאשם את המתלונן באגרוף בפניו, המתלונן נפל לקרקע ואז הנאשם בעט בו בכיוון פלג גופו העליון, כשהמתלונן מצליח לבלום את הבעיטה בידיו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלה ונפיחות בשפתיו ופצע בזרועו השמאלית.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום. העדים המרכזיים מטעם המאשימה היו המתלונן, אמו קלריס ויניג, חברתה של האם ענת בנישתי ובעל סטודיו לצילום אבי כץ. ההגנה העידה את הנאשם, את חוקר המשטרה בוריס ליבוביץ, את פקד נתי לידני, מפקדו  הישיר של הנאשם במהלך האירוע, ואת הכלבן השוטר שי מלול, שאף ערך חוות-דעת מומחה (נ/8).

2.         אלה הם עיקרי העובדות הצריכות לעניין שהוכחו.

הארוע קרה בצהרי היום. המתלונן, קטין כבן 16, המוכר למשטרה מארועים קודמים, ישב עם כלב מסוג "אמסטף" ועם חברו בגן בערד. הנאשם, שהיה בסיור עם בלש נוסף, חשד בהם בהחזקת סם מסוכן. המתלונן, שהחזיק מחשב כף יד, נחשד גם בהחזקת נכס חשוד.  הבלשים עיכבו אותם לצרכי חקירה והפרידו בינהם. הנאשם הוליך  את המתלונן וכלבו ללא התנגדות ברחובות העיר לתחנת המשטרה, המצויה במרחק של 500 מ'. המתלונן נחקר, מסר גרסה (נ/3) וצולם. בדיסק (נ/7) שהינו המקור לתצלומים (נ/1, נ/2), ניתן להבחין בנפיחות קלה בשפתו העליונה. בנישתי, שהזדמנה  לתחנת המשטרה, שוחחה עם הנאשם, שספר לה כי הוכה, והזעיקה את האם, שהגיעה ולקחה את המתלונן  לסטודיו לצילום. בצילום  שצולם בסטודיו (ת/3) רואים נפיחות קלה בשפתו העליונה ושפשוף באמה השמאלית, שעליו סימני דם טרי.  מיד לאחר מכן המתלונן נבדק ע"י רופא, שערך חוות דעת רפואית (ת/2),  בה קבע שנגרמו לו נפיחות קלה בשפתיים ושפשוף בעור האמה השמאלית. מקץ 18 ימים הוגשה תלונה למח"ש, כשהאם הינה הרוח החיה  שמאחוריה.

תמצית ראיות המאשימה

3 .         המתלונן העיד כי השתמש בעבר בסמים, התחצף לשוטרים והודה ששיקר בכך שטען כי קנה את מחשב כף היד. כן העיד, כי הנאשם החל לחקור אותו כבר בדרך לתחנת המשטרה, שבמהלכה ספג "מכות רצח", שהתבטאו בכך שהנאשם  פגע באגרוף בפיו,  בעט בו, הפילו, גרר אותו והרימו מהרצפה.  לדבריו, נפגע גם ביד שמאל, שחסמה את הבעיטות שפגעו גם בפניו ובכלבה. הוא הוסיף והעיד, כי מדובר בכלבה  שאילף מצעירותה ושאינה נושכת, גם אם היה מורה לה לעשות כן, מה גם שפיה היה חסום בזמם.  הוא הוסיף, כי בחקירה במשטרה היו סימני דם על שפתיו וטען שסיפר לחוקר שהנאשם היכה אותו. המתלונן הכחיש כי חבל בעצמו וכי יזם הגשת תלונה שקרית על מנת שלא להסתבך עם אמו, שהקפידה עמו. הוא אישר כי האם הניעה אותו להתלונן במח"ש ותאר את תחושותיו כתוצאה מהאירוע כ"עלבון נפשי ופיזי".

בנישתי זיהתה במח"ש את החבלות שבתצלום ת/3. בבית המשפט העידה, כי הזדמנה לתחנה בעניין אחר, עמדה קרוב למתלונן וראתה אותו פצוע בשפתו ובידו. לדבריה, כשהראה לה את היד הפצועה, ירדו דמעות מעיניו.  בחקירה הנגדית לא זכרה אם ראתה דם על השפתיים ואם היו נפוחות. היא הודתה גם, כי לא היתה מעוניינת למסור עדות בבית המשפט.           

האם העידה, כי הגיעה נסערת לתחנה, מיד לאחר שנמסר לה שבנה חבול,  ראתה  את החבלות ולקחה אותו לצילום בסטודיו ולרופא. היא נימקה את השיהוי בהגשת התלונה במח"ש, בכך שבקשה תחילה  לברר את האירוע עם הנאשם ומשעה שהדבר נמנע ממנה, לא מצאה פתרון אחר.

אבי כץ  הגדיר כחובבני ובלתי מקצועי  כל נסיון "לבשל" את התצלום שצילם (ת/3).

חנן קדוש, שישב עם המתלונן בגן עובר לאירוע, מסר הודעה במח"ש, שהוגשה כראיה בהסכמה (ת/7). הוא ציין בה, כי הסימנים שבתצלום ת/3 לא היו על גופו של המתלונן כאשר ישבו בגינה. עוד אמר, כי במפגש עם המתלונן בתחנת המשטרה, שארך כשניה,  הבחין שפניו אדומות ללא סימני דם או פצע בשפה.

תמצית ראיות ההגנה

4.          הנאשם הכחיש באופן גורף את הטענה כי היכה את המתלונן ועמד על גרסתו כי לא היו דברים מעולם. לדבריו, מדובר במתלונן בעייתי ובאם פרובוקטיבית שטפלו עליו אשם שוא, בתקווה להניע את המשטרה לסגור את התיק שפתחה בעקבות האירוע.

בוריס ליבוביץ, שחקר את המתלונן, העיד, כי במהלך החקירה לא ראה  עליו סימני חבלה, שאם לא כן היה מציין זאת, מה גם שהמתלונן לא טען בפניו שהוכה. כן העיד, שהאם נכנסה נסערת לחדר החקירות, והוא מסר לה, לדרישתה, את שמות השוטרים המעורבים, כי הסיק שידעה או הבינה שמשהוא אינו כשורה.

שי מלול, שערך חוות דעת מומחה (נ/8), העיד על נסיונו בטיפול בכלבי הרחה, המשמשים בשירות המשטרה והעדר נסיון באילוף או טיפול בכלבי תקיפה, בכלל, וכלבים מסוג "אמסטף", בפרט. העד חווה דעתו, כי מדובר בגזע כלבים נאמן לבעליהם, המגיב בתוקפנות על התנהגות אלימה כלפיהם. למרות שלא בדק את הכלב הנדון, סבר כי לא תתכן האפשרות שהכלב לא יגיב על הארוע הנטען.

פקד נתי לדני מסר הודעה במח"ש (נ/9) כשנתיים לאחר הארוע, בה טען שלא ראה על שפתי המתלונן סימני אלימות, שכמוהו כאביו הוא  "מייצר עבודה במשטרה" (כהגדרתו) והכתיר את העדה ענת בנישתי בתואר "נוכלת". העד, שלא הסתיר שיש בלבו על מח"ש, העיד בבית המשפט, כי שוחח עם המתלונן דקות ספורות לגבי מקור המחשב שנתפס בחזקתו. כשנשאל מדוע כבש את הודעתו במח"ש ולא פנה אליה מיוזמתו לאחר שהוגש כתב אישום נגד פקודו, הסביר כי עזב את התחנה כארבעה חודשים לאחר האירוע.

דיון

5.         המתלונן לא היה פצוע בעת שנפגש עם קדוש בגן. הנאשם קטע את פגישתם, עיכב את המתלונן והוליכו לתחנה. הם הגיעו לתחנה כשהמתלונן חבול בשפתו העליונה ובידו השמאלית. על פי ההגיון הפנימי של הדברים, מתבקשת המסקנה שהנאשם היכה את המתלונן בדרכם לתחנה ושהחבלות נגרמו לו כתוצאה מהמכות. כל הסבר אחר אינו מתיישב עם הראיות שהוכחו.

המתלונן טען כי הוכה "מכות רצח". יתכן שביטוי זה עמד ביסוד טענת ההגנה, שבקשה לשכנע כי המתלונן לא אמר אמת, שכן לדעתה החבלות שנחבל לא  עלו בקנה אחד עם התיאור שנתן. הטענה אינה מקובלת עלי.  נקיטה במונח "מכות רצח" הינה צורת ביטוי עממית המלמדת על מצב בו מאן דהוא טוען כי הוכה מכות חזקות. לא ניתן לאמוד "מכות רצח" בקריטריונים מדעיים. ככלל, סימנים הנותרים על הגוף שונים מאדם לאדם. נסיון החיים מלמד, כי לא כל מכה מתבטאת בסימן על הגוף. בל נשכח גם,  כי עסקינן בצעיר המתאפיין במבנה גוף רזה וחזק.