הכרעת דין בתיק פ 4112/05

כתב האישום

1.         בכתב האישום, מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של שוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ועבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק העונשין. לפי הנטען, בתאריך 26.6.05, בסביבות השעה 21:40, נתקל הנאשם במתלונן, עידן ישועה, שישב אותה עת ברכבו בפינת הרחובות בר כוכבא והרצל בחיפה, ניגש לעברו, תוך שהוא מניף ידיו ודרש ממנו להתקרב לעברו. משהמתלונן לא נענה לדרישתו, נכנס הנאשם לרכבו של המתלונן, כשהוא מזוין בסכין, ודרש מהמתלונן, תוך שהוא אוחז בו ומכה אותו, שיחנה את רכבו בצד הדרך ובסמוך לחברתו של הנאשם. המתלונן יצא בבהלה מרכבו, למרות נסיונו של הנאשם לתופסו. בהמשך, ביקש המתלונן מהנאשם לצאת מהרכב. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם ניצל את יציאתו של המתלונן מהרכב, גנב מכשיר טלפון סלולארי וכחמש מאות שקלים, ולאחר מכן יצא מהרכב. המתלונן נכנס חזרה לרכבו ונמלט מהמקום.

2.         הנאשם כפר באשמות. הוא לא טען טענת אליבי או זוטא. בסיכומיו הודה הנאשם בעבירה השנייה של החזקת סכין שלא כדין.

עדי התביעה

העד רועי אלקבץ

3.         העד משרת ביחידת הבילוש בימ"ר חוף. העד אישר בבית המשפט את תוכנו של זכ"ד אותו ערך ביום הארוע ( ת/1). מהזכ"ד עולה כי העד הגיע ביחד עם שוטרים נוספים לבצע סריקות בשכונת הדר בחיפה, בעקבות קבלת דיווח מוקד בגין ארוע של גניבת טלפון מרכב בשכונה זו. במהלך סריקה ברחוב יל"ג נראה הנאשם כשהוא לבוש מכנס בצבע חאקי צבאי וחולצה לבנה, ועמו בחורה הלבושה בשמלה אפורה. השניים נראו כשהם מסתכלים לתוך רכב מסוג "רנו" ונוגעים בחלון הרכב. השוטרים ניגשו לעבר השניים וערכו חיפוש על גופו של הנאשם. בחיפוש נמצאו על גופו מזרקים, ובכיסו נתפסה קופסת סיגריות ובתוכה מכשיר פלאפון (אין חולק כי זהו המכשיר של המתלונן). בחיפוש נוסף שנערך על גופו נתפסה סכין, אשר היתה תלויה על חגורת מכנסיו. עוד עולה מהזכ"ד, כי כשאמרו השוטרים לבחורה להתלוות אליהם, זרקה הבחורה מברג שחור, אותו שלפה משרוולי שמלתה.

העד עידן ישועה (המתלונן)

4.         המתלונן העיד כי ביום הארוע ירד מהכרמל לכיוון הדר ועצר עם רכבו ברמזור. בעודו עומד ברמזור, הגיח לפתע הנאשם משמאלו, כשהוא יחד עם בחורה ממוצא אתיופי שלבשה שמלה אפורה. תחילה צעק הנאשם: "בוא הנה". המתלונן העיד כי לא הכיר את הנאשם, ולכן לא הגיב, ואולם, לפתע, נכנס הנאשם לתוך רכבו של העד, סגר את דלת המכונית, תפס ברגלו של העד, והורה לו להחנות את רכבו "ברברס ליד החברה שלי". הנאשם התיישב ליד מושב הנהג, וחזר על דרישתו מספר פעמים. לדברי העד, אותה עת הוא היה שרוי בהלם ובפחד, לכן לא הגיב לדרישותיו של הנאשם. בינתיים, החל הרכב להידרדר קדימה, ועל כן הוא עצר והרים את בלם היד. אז קירב אליו הנאשם את ראשו, פתח את עינו, ואמר לו: "תחנה את האוטו ברברס, אמרתי לך". הנאשם הסיט את ידו לכיוון כיסו, ואז ראה העד חפץ מבריק וחד וחשש שזה סכין. בהמשך, תפס הנאשם בידו של העד, אך האחרון העיף את ידו ויצא מן הרכב. העד העיד כי בשלב זה הלך מסביב לרכב, מאחור, ניגש אל הנאשם וביקש ממנו לצאת מן הרכב. הנאשם אמר לו בתגובה שישתוק, קיללו, וכן עשה תנועה של אגרוף לכיוון כתפו (בפרוטוקול נכתב: "ועשה לי אגרוף לכיוון החבר שלי", ואולם, המדובר בטעות, ובמקום "חבר", צריך להיות: "כתף"). העד העיד כי הנאשם הניף את ידו לעברו - בלא שנגע בו - וכי הוא פירש זאת כתנועה של איום. לאחר מכן, שוב ביקש העד מהנאשם כי יצא מרכבו, ואז יצא הנאשם מן הרכב, והעד חזר לרכבו והחל לנסוע. לגרסת העד, אחז הנאשם בחלון המכונית והידרדר עימו מעט, עד שהרמזור שהתחלף לירוק. אז הצליח העד לנסוע, והנאשם עזב את אחיזתו ברכב.

לדברי העד, לבש הנאשם מכנס צבאי, הדומה "לצבע מדים של צבא אמריקאי", וחולצה אפורה. עוד העיד כי מיד לאחר הארוע התקשר למשטרה וסיפר להם את שארע. הוא מסר, כי נגנבו מרכבו מכשיר טלפון סלולארי (הוא מכשיר הסלולארי שנתפס על הנאשם) וארבע מאות עד שש מאות ש"ח. לאחר עשרים דקות עד חצי שעה חזרו אליו מהמשטרה ואמרו לו להגיע לימ"ר, שם מסר את הודעתו. הוא התבקש למסור את סימני מכשיר הטלפון הסלולארי, ונמסר לו שהמכשיר כבר בידי המשטרה.

יצוין כבר עתה, כי עדות המתלונן הותירה בי רושם מהימן. למעשה, גם ההגנה לא חלקה על אמיתות גרסתו של העד, אלא חלקה רק על זיהויו של הנאשם, כפי שיבואר להלן.

עוד יצוין, כי לא נערך לנאשם מסדר זיהוי. המתלונן זיהה את הנאשם בבית המשפט, "בוודאות", כמי שביצע את המעשים דלעיל.

עדות הנאשם

5.         הנאשם העיד, כי ביום הארוע, 26.6.05, נפגש עם חברתו גילה, בסמוך לביתה "בסוף הגשר החדש בתחילת הדר". לטענתו, הם החלו ללכת ברגל לכיוון קופת חולים "מכבי", שם ישבו החל מהשעה שמונה בערב ושוחחו. לגרסת הנאשם, בעודם משוחחים, נזכרה לפתע חברתו שהיא צריכה להביא מהבית שקית פירות. הנאשם נשאר לבד, וחיכה לה. באותה עת, עבר במקום בחור, אשר נראה לו נרקומן, והציע לו לקנות מכשיר טלפון סלולארי. הנאשם טען, כי אותו אלמוני נשף, דיבר במהירות, ונראה עליו שהוא לחוץ. לדברי הנאשם, הוא אמר לאותו אדם שאין לו צורך במכשיר, וזאת, כיוון שהיתה לו הרגשה שזה יכול לגרום לו "לבלאגן", אך אותו אלמוני הצליח לשכנעו לקנות את המכשיר. בתחילה, נתן לו הנאשם 50 ש"ח בתמורה למכשיר, אולם אותו אדם התחנן בפניו כי יוסיף לו עוד 30 ש"ח. לבסוף, נתן לו הנאשם 20 ש"ח נוספים. לאחר מכן, עזב אותו בחור את המקום. הנאשם טען, כי קיבל לידיו מאותו אלמוני, מכשיר פלאפון ללא כרטיס "SIM", וכי הפלאפון היה בתוך קופסת סיגריות "פרלמנט" קצר (כאשר הוא עצמו מעשן "נובלס"). לאחר מכן,  הפריד הנאשם בין המכשיר לקופסת הסיגריות, והכניס את המכשיר לכיס אחד ואת קופסת הסיגריות לכיס האחר.

עוד טען הנאשם, כי שתי דקות לאחר מכן, חזרה חברתו כשבידה שקית פירות. הנאשם קילף לה קלמנטינה, והיא אכלה תפוח. לטענתו, הייתה ברשותה סכין קטנה, בעזרתה הם קילפו תפוחים. אחרי שניות, או דקות ספורות, הגיעה המשטרה ועצרה אותו.

הנאשם הוא העד היחיד אותו העידה ההגנה.

דיון

6.         שתי סוגיות עיקריות עולות במקרה זה: האחת, האם הנאשם שנתפס זמן קצר לאחר ביצוע המעשה, הוא מי שביצע את המעשים כלפי המתלונן ורכושו. השנייה, האם התקיימו כאן יסודות עבירת השוד. בשאלה הראשונה מעורבות שאלות עובדה ומשפט. השאלה השנייה היא משפטית בעיקרה.

הסוגיה הראשונה - זיהויו של הנאשם

7.          האם הנאשם הוא שביצע את המעשים כלפי המתלונן ורכושו  - כמתואר ע"י המתלונן? כאמור, עדות המתלונן מהימנה. אף ההגנה לא חלקה על אמיתות גרסתו, אלא שטענתה היא, כי לא הנאשם הוא שביצע את המעשים.

תמיהות ופירכות בגרסתו של הנאשם

8.         הנאשם מסר גרסה תמוהה ורצופת סתירות. ניתן היה להבחין, כי עשה כל אשר לאל ידו כדי להרחיק עצמו מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. המקריות בגרסתו בלתי מתקבלת על הדעת. עדותו אינה אמינה בעיניי.

אציין חלק מהדברים:

9.         ראשית, לפי גרסת הנאשם, שהתה חברתו במחיצתו עד דקות ספורות לפני הארוע, וכן דקות ספורות לאחריו. אולם דווקא באותן דקות ספורות, בהן התרחש הארוע, הלכה החברה להביא שקית פירות.