הכרעת דין בתיק פ 4095/04

רקע וכתב אישום

כנגד הנאשמים הוגש כתב האישום שבפניי, בעבירות על חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק").

לנאשם 1 מיוחסת עבירה של אי ציות לצו שיפוטי, עבירה לפי סעיף 210 לחוק, ואילו לנאשמת 2 יוחסה עבירה של שימוש במבנים לצורך פעילות של גן אירועים בניגוד לתכנית בניין העיר החלה על המקום, בניגוד לצו בית משפט ובניגוד לסעיפים 145(א), 204(א) ו-208 לחוק.

ביום 16/12/01 הורשע הנאשם 1, במסגרת הסדר טיעון בת.פ. 3587/99 (להלן: "ההליך הראשון"), בעבירה של בנייה של גן אירועים, ללא היתר בנייה. כב' השופט ואגו חייב את הנאשם להרוס את המבנים עד ליום 12/5/03.

על פי שתי בקשות שהגיש הנאשם, נדחה מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה ליום 1/9/04. בקשה נוספת של הנאשם לדחות דחייה נוספת של המועד, סורבה בהחלטת בית משפט השלום, וערעור שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה.

על פי האמור בכתב האישום, לא הרס הנאשם את המבנים במועד הנדחה והמשיך להפעיל את גן האירועים, ומכאן כתב האישום שבפניי.

בנוסף, הגישה המאשימה נגד הנאשמים בקשה ליתן צו הפסקה שיפוטי על פי סעיף 239 לחוק. בית המשפט נעתר לבקשה, ערעור על החלטתו נדחה, וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

הנאשמים

הנאשמים כפרו בקשר שלהם עם המקרקעין נשוא כתב האישום.

מטעם המאשימה העיד העד אבי לוי. על פי עדותו, הודה בפניו הנאשם 2 כי הוא ביצע את העבירות, וכי במקום נעשה שימוש כגן אירועים, על ידו ועל ידי הנאשמת 1, שהוא מנהלה (עמ' 9 שורות 1 עד 8 לפרוטוקול). על פי עדות זו, המשתמש והמחזיק בפועל של המקרקעין נשוא כתב האישום הוא הנאשם 1, וגם הנאשמת 2 משתמשת במקום כגן אירועים. כן העיד העד כי הנאשם 1

הוא מנהלה של הנאשמת 2. לעניין זה לא למותר לציין כי בית המשפט, על סמך עדותו של העד לוי בפניו, נתן צו הפסקה שיפוטי נגד שני הנאשמים שבפניי, לגבי אותם המקרקעין נשוא כתב האישום כאן.

עוד העיד העד לוי כי על פי פלט מרשם החברות, כתובתה של הנאשמת 2 הוא כרשום בכתב האישום, וכן הנאשם 1 הוא מנהלה של זו, ובעל מניות בה.

עדותו של העד לוי באשר לקשר בין הנאשמים למקרקעין לא נסתרה, ולמעשה הטענה בדבר היעדר קשר בין הנאשמים למקרקעין נזנחה על ידי הנאשמים, באשר לא טענו דבר לעניין זה בסיכומיהם ולא הציגו ראיות על מנת לסתור טענה זו שבכתב האישום.

הפרת הצו השיפוטי על ידי הנאשם 1

העד מטעם המאשימה העיד כי ביקר שלוש פעמים במקום, לאחר שנכנס הצו השיפוטי לתוקפו. על פי עדותו, מצא בביקורים אלה כי המבנים לא נהרסו. העד אף צילם תמונות רבות, בהן ניתן לראות כי גן האירועים עומד על תילו. העד פירט בעדותו בפירוט רב כל מבנה ומבנה שנראה בתמונות שצילם במועדים שלאחר כניסתו לתוקף של צו ההריסה, תוך הפניה לכל תת סעיף מכתב האישום.

על פי עדות העד, ביקוריו התקיימו בתאריכים הבאים: 22/9/04, 27/9/04 ו- 31/1/05, ולהזכיר, על הנאשם 1 היה להרוס את המבנים עד ליום 1/9/04. הביקור האחרון, מועדו לאחר הגשת כתב האישום שבפניי.

העיד מר לוי כי המקום שימש לגן אירועים. עדותו לא נסתרה (עמ' 8 שורה 2 לפרוטוקול).

הצדק בטענת המאשימה כי הנאשם 1 הודה, במסגרת ההליכים האחרים שהתקיימו כנגדו, כי הוא משתמש במקום לגן אירועים. אפנה לקטעים שצוטטו מפי הנאשם ובא כוחו בהליכים השונים, בעמ' 8 לסיכומי ב"כ המאשימה.

המסקנה הינה כי הוכח, מעבר לספק סביר וכנדרש בהליך פלילי, כי הנאשם לא הרס את המבנים עד המועד הנדחה לביצוע הריסה - 1/9/04.

שימוש במקרקעין ללא היתר על ידי הנאשמת 2

תכנית בניין העיר החלה על המקום מייעדת את המקרקעין נשוא כתב האישום לשימוש חקלאי, כך עולה מת/35 שהוגש כראיה.

מעדותו של מר לוי, מההליכים הקודמים שהתקיימו כנגד הנאשמים ומהודאות הנאשם ובא כוחו במסגרתם, כמו גם מהתמונות הרבות שהוגשו כראיה, ברור מעל לכל ספק כי במקום התקיימה פעילות מסחרית של גן אירועים. לא יכולה להיות מחלוקת כי כך הם פני הדברים, ולכן אסתפק בהפניה לציטוטים שהובאו מפי הנאשם בסיכומי ב"כ המאשימה, על מנת לקצר את היריעה.