הכרעת דין בתיק פ 4064/05

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות כדלקמן:

א.         הריגה - לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"-ז 1977 (להלן "חוק העונשין").

ב.         נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים - לפי סעיף 10+62+67 לפקודת התעבורה.

ג.          אי ציות לרמזור - לפי תקנה 22 + תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח), תשכ"א-1961.

ד.         נהיגה במהירות בלתי סבירה - לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח).

על פי עובדות כתב האישום, ביום 27.12.04 בשעה 0745 לערך, נהג הנאשם במשאית דאף מ.ר. 2098215 (להלן "המשאית") בכביש 4 מכיוון צפון לדרום. בהתקרבו לצומת מרומזר - הצטלבות כביש 4 עם רחוב נחום חת (להלן "הצומת") עקף הנאשם רכב שנסע לפניו. הנאשם התקרב לצומת במהירות של 82 קמ"ש ( בעוד המהירות המותרת במקום הינה 70 קמ"ש). באותה עת חצתה את הצומת רחל מגרלשווילי ז"ל (להלן "המנוחה"). מקום החציה היה מרומזר, אך לא היה סימון מעבר חציה על הכביש עקב עבודות שבוצעו במקום. המנוחה חצתה את הכביש ברמזור ירוק.

הנאשם לא ציית לאור האדום שהיה ברמזור בכיוון הנסיעה בו נסע ובהיותו קרוב לצומת, הבחין באיחור במנוחה, בלם בלימת חירום, אך פגע במנוחה עם חזית רכבו.

כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוחה שברים בגולגולת וחבלות ראש, אשר הביאו למותה.

במועד הרלבנטי רשיון הנהיגה של הנאשם לא היה בתוקף.

2.         הנאשם הודה כי נהג במשאית במועד התאונה. כן הודה בקיום קשר סיבתי בין הפגיעה במנוחה ובין מותה . פרט לכך , כפר הנאשם בעובדות כתב האישום.

3.         בסיכומים טען ב"כ המאשימה כי הוכח שהנאשם עבר בצומת באור אדום, כי הוכחו עובדות כתב התביעה וכי יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ב"כ הנאשם כי לטענת הנאשם :

"הוא חצה את הצומת באור ירוק (או למצער לא הוסר הספק שמא חצה בירוק), במהירות העולה אך במקצת על המהירות המותרת וכי המנוחה חצתה את הכביש בריצה, בניגוד להוראות התמרור להולכי רגל.בנסיבות אלה, נותק הקשר הסיבתי והתאונה היתה בלתי נמנעת גם אם היה נוהג הנאשם במהירות המותרת ולכן יש לזכותו מאשמה. המחלקות העובדתית העיקרית הינה, אם אן - האם חצה הנאשם את הצומת באור ירוק?

לחילופין, יטען הנאשם, כי אם יקבע כממצא עובדתי שחצה את הצומת באור אדום, הרי שאין מקום להרשיעו בעבירת ההריגה, אלא בעבירת גרימת מוות ברשלנות, וזאת מאחר ולא התקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הריגה".

לאור קיום המחלוקת העובדתית - אדון תחילה במופע הרמזור במועד חציית הצומת על ידי הנאשם (וכפועל יוצא מופע הרמזור להולכי רגל, שם חצתה המנוחה).

4.         הגב' אדלר טלאור  היתה עדת ראיה לתאונה והעידה כי עמדה בצד הכביש (בכיוון אליו הלכה המנוחה) והביטה לצד השני של הכביש , על מנת לראות חברה שלה שנסעה במסלול הנגדי (מכיוון דרום). בזמן שהסתכלה, ראתה כי שני הרמזורים בנתיב ההליכה של המנוחה (שהיה מופרד באי תנועה) היו ירוקים והיא ראתה את המנוחה חוצה את הכביש בקטע הכביש המרוחק ממנה. רכבים שנסעו מכיוון צפון לכיוון דרום בכביש 4 היו בעמידה והרכבים היחידים שנסעו היו אלה מכיוון דרום (טירת הכרמל) לכיוון פרויד (פניה ללא רמזור). את המשאית היא לא ראתה. היא הסתובבה לכיוון הנגדי ואז שמעה "בום מאד חזק" וראתה את המנוחה שוכבת על הריצפה.

בחקירה נגדית השיבה העדה כי המנוחה חצתה את הכביש בהליכה רגילה ולא בריצה. היא גם השיבה כי לא ראתה כלי רכב שנסעו ישר צפונה, מכיוון טירת הכרמל לכיוון חיפה.

יש לציין כי מדו"ח פעולה (ת/ 1) שנערך על ידי רס"מ זכריה ליז בסמוך לאחר התאונה, עולה כי כאשר הגיעה למקום פגשה שם את העדה "שמסרה כי להולכת הרגל היה ירוק ברמזור".

5.         עד ראיה נוסף, מר טורק שרון, מסר בהודעתו (ת/ 12) כי נהג ברכבו מכיוון טירת הכרמל לכיוון חיפה ובהגיעו לצומת עצר בנתיב השמאלי (כיוון נסיעה למת"מ). מימינו עמד רכב נוסף והרמזור בכיוון הנסיעה שלהם היה אדום. בהיותו בעצירה הוא ראה הולכת רגל שחצתה את הכביש מימין לשמאל וחלפה בריצה על פני חזית רכבו. באותה עת הוא הבחין במשאית שבאה ממול, מכיוון צפון לכיוון דרום, בכניסה לצומת בבלימה חדה. בהמשך הוא מוסיף:

"כאשר המשאית נכנסה לצומת נזכרתי שהבחורה עברה לפני בריצה ואז אמרתי שהוא עומד לדרוס אותה. באותו רגע שמעתי בום. המשאית נעמדה אחרי קו הצומת".