הכרעת דין בתיק פ 40360/05

בפתח דברים ראיתי להודיע כי לאחר בחינת התיק כמפורט להלן, ראיתי לזכות את הנאשם מכל אשמה.

על פי עובדות כתב האישום מיום 15.12.05 נטען, כי בסביבות מאי 2004, (המועד המדויק אינו ידוע), שהה הנאשם יחד עם המתלוננת, היא טאטיאנה בודרוב, ובן זוגה איגור מלכוב (להלן: איגור) בדירה ברחוב בן יהודה 30 בתל אביב (להלן:  הדירה).

לטענת המאשימה, הביא הנאשם מכונת גילוח וגילח את שערו של איגור.  נטען, כי כאשר רחץ איגור עצמו - תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין בכך כי אחזה בחוזקה בצווארה וגילח שני פסים בשערה בניגוד לרצונה.

עוד נטען, כי כשבועיים לאחר אירוע זה, בסביבות חודש יוני 2004, שהתה המתלוננת יחד עם איגור ומספר אנשים נוספים בדירה. הנוכחים שתו אלכוהול.

מפרט כתב האישום כי בסביבות השעה 22:00, הגיע הנאשם לדירה והחל מתקוטט עם הנוכחים. איגור ביקש מהמתלוננת לפנות לחדר אחר. לאחר ושככה המהומה, שבה המתלוננת לחדר בו היתה התיגרה. שאלה המתלוננת את הנאשם על בן זוגה, וכתגובה - תקפה הנאשם שלא כדין   בכך שהטילה לריצפה ובעט פעמיים בפניה בנעליו הכבדות אשר קצותיהם ברזל וזאת בכוונה לגרום לה חבלה חמורה ולהטיל בה מום.

מוסיף כתב האישום ומפרט, כי כתוצאה ממעשהו זה של הנאשם, נגרם למתלוננת שבר בלסתה ובשיניה ונדרשה היא למספר ניתוחים אשר הותירו צלקות עמוקות בצווארה.

לטענת המאשימה, במעשיו אלו, תקף הנאשם את המתלוננת תקיפת סתם ופצעה בכוונה מחמירה על פי סעיפים 379 ו-329(א)(1) לחוק העונשין.

בתשובתו מיום 3.4.06 לכתב האישום כפר הנאשם במעשים המיוחסים לו.

באשר לסעיף 1 של כתב האישום - הודה הנאשם כי אכן שהה במועד המצוין בכתב האישום בדירה עם המתלוננת ובן זוגה וכן הודה כי גילח את ראשם של המתלוננת ובן זוגה אולם, היה זה לבקשתם, ולא בניגוד לרצונה של המתלוננת. הוסיף הנאשם בתשובתו כי בקשת השניים כי יגלח את ראשם - נבעה מהיותם מכונמים בשערם.

הודה הנאשם בסעיף 3 לכתב האישום אך כפר בטענה כי תקף המתלוננת. לטענתו, "בשלב מסוים החלו הנוכחים במקום להתקוטט. כתוצאה מן המכות שקיבל הנאשם הוא התעלף אך, כאמור, לא תקף את המתלוננת".

עוד כפר הנאשם בסעיפים 5 ו 6 בכתב האישום.

לא טען הנאשם טענת אליבי או למשפט זוטא.

הווה אומר:

גדר המחלוקת אינה בעצם פציעתה חבלתה של המתלוננת, אלא בשאלה באם הנאשם הוא הגורם לכך ומה היו נסיבות האירוע. ובאשר לחלקו הראשון של כתב האישום - האם גילוח המתלוננת היה בכפיה ובניגוד לרצונה, בתקיפתה, או, כטענת נאשם, כי לבקשתה גילח אותה.

מתוך כך, נזקקה המאשימה להבאת ראיות להוכחת הנטען על ידה, והנאשם, בתורו, אף הוא הביא ראיותיו.

ותחילה - לראיית תביעה -

אל עדות מתלוננת הגב' טטיאנה בודרוב. בת 33 היא, נולדה בעיר גומל ברוסיה. עלתה לארץ בשנת 1992. כעת גרה "בשום מקום". מכירה היא את הנאשם מכיכר דיזנגוף בתל אביב.

אינה זוכרת העדה מתי היה האירוע (שם, עמ' 8). יותר משנה וחצי. היה זה בבן יהודה 31. ערב. חושך. אותה עת, היו איגור (חבר  של המתלוננת), העדה עצמה, מקסימוב וסרגיי. איגור נפטר מאז. סרגיי בגמילה  ומקסימוב - אינה יודעת מקום הימצאו. שם משפחתו עזרוב.

הנאשם. נכנס, היה כעוס. "היו עליו מכות". לקח אותה בחולצתה באיזור העורף. לפני כן, לקלל, החל לריב עם סרגיי ומקסים. איגור, בן זוגה (אשר היה מתאגרף) אמר לעדה ללכת (שם, עמ' 9).עשתה כדבריו והלכה למקום אחר. איגור החל להגן על סרגיי וגם על מקסים היות ושניהם היו שיכורים. ישבו הם ללא יכולת לקום. לאחר מכן - לא שמעה עוד את קולו של איגור. חשבה לעצמה "מה קרה? נכנסתי לחדר, והתחלתי לריב איתו, עם הנאשם". שאלה אותו היכן איגור. קיללה. החלו לריב. הנאשם (בהצביעה על הנאשם), לקח אותה וזרק אותה אל הריצפה. בעט בה פעמיים ברגלו. הבעיטה אל לסתה. עברה שני ניתוחים.