הכרעת דין בתיק פ 40348/06

ב 11.12.06 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת נשק (נשיאה)- עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא+ (ג)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

להלן תאור העובדות כפי שעולה מכתב האישום:

בתאריך 07.12.06, בשעה 17:30, או בסמוך לכך, שהה הנאשם ברח' בלפור בבת- ים , בלווית שניים אחרים, בוסקילה יעקב ופדידה משה (להלן: האחרים) . באותו המועד, במסגרת פעילות משטרתית, עברו במקום השוטרים אושר אביעם ושמעון שמוחה (להלן: השוטרים) , כאשר הם רכובים על אופנוע משטרתי. השוטרים הבחינו בנאשם ובאחרים על המדרכה. השוטרים עצרו את האופנוע וניגשו לנאשם ולאחרים. משהבחין הנאשם בשוטרים, התכופף , והניח על המדרכה, בסמוך לעמוד בניין שבמקום, גרב שחורה ובה אקדח מסוג 'תופי' ROSSI תוצרת ברזיל, בקוטר0.38 מ"מ שמספרו 73726 (להלן: האקדח) . האקדח היה טעון ב-5 כדורים בקוטר 0.38 מ"מ SPL ארוכים.

האקדח נגנב ביום 17.05.06 מכפר בילו , מביתו של עמית שורק.

התשתית העובדתית

ראיות התביעה

בפני ביהמ"ש העידו ארבעה עדי תביעה, כולם שוטרים, שניים נכחו במקום בזמן תפיסת האקדח ושניים נוספים שנטלו חלק בחקירה. לאור מרכזיות גירסאותיהם של העדים שמעון שמוחה ואושר אביעם, אפרט בהרחבה את תוכן עדותם.

עת.1 - שמעון שמוחה

העד הינו שוטר ביס"מ מזה 11 שנה וכיום משמש כמפקד יחידת אופנועים. בחקירתו הראשית מסר את תאור הדברים הבא:

" למיטב זכרוני, ב- 7.12.06 היינו בסיור שגרתי בבלפור בבת ים, בשעות אחה"צ, אור היום פג, הייתי עם השוטר אושר, הוא רכב ואני ישבתי מאחוריו על האופנוע, ברח' יוספטל פינת בלפור, כשחצינו את הצומת, לא זוכר במדוייק את הכתובת, רשמתי בדו"ח - בלפור 101, הבחנתי בשני חשודים שאני מכיר ועוד אחד, יעקובי בוסקילה ודודו עג'מי - הנאשם, את השלישי איני מכיר. אמרתי לאושרי שנעצור ונבצע בדיקה כי נתקלנו בהם בעבר. כשניגשנו אליהם קובי והנוסף היו ביחד והנאשם היה צפונית על רח' בלפור, רחוק מהם ב-2 מטר, כשהגענו לשני מטר מהם, הבחנתי בנאשם שהוא מתכופף שם משהו ליד עמוד של בנין שנמצא ליד החנויות והצטרף לשניים. זה היה על המדרכה, מדובר בבנין דירות גבוה, קומת הקרקע היא חנויות, שטח מקורה, עם עמודים תומכים כל כמה מטר, ראיתי את הנאשם מניח חתיכת בד שחורה, לא חשבתי שנמצא מה שמצאנו, חשבתי על משהו אחר, אך מבחינתי הייתי צריך לבצע חיפוש ראשוני, אני בודק קודם כל שאין עליהם סכינים או אגרופן, שבמהלך הבדיקה יסכן את השוטרים, לכן חתיכת הבד לא יכלה להוות לי סכנה, לפני שניגשתי לבדיקה, הסבתי תשומת ליבו של השוטר אושר שישים לב לחתיכת הבד, ערכתי חיפוש על השלושה, אושר ניגש לחתיכת הבד, הרימה ניגש אלי ואמר לי באוזן שמדובר באקדח, הודענו להם שהם חשודים בהחזקת אמל"ח, ביקשנו סגירה מצוות נוסף.

לא ראיתי את הבד קודם שראיתי את הנאשם מניחו על הרצפה סמוך לעמוד, בין העמוד לחנות. בצד הפנימי של העמוד לצד החנות, על המדרכה. בסביבה לא היה דבר מה נוסף, כמו עציץ או שיח. קשר העין היה רציף מהתחלה עם הבד, בתחילה שראיתי עד לרגע שהפנתי את תשומת לב השוטר אושר לבד, כי רציתי להתמקד בחיפוש החשודים, הבד לא סיכן אותי בבדיקה, לכן הוא הסתכל על הבד.

כשהנאשם הניח את הבד היה במרחק של 1.5 מ' מהאחרים. לא היו אנשים אחרים מלבד השלושה, אני ואושר.

להנחה שהסיפור שסיפרתי על הבד לא היה ולא נברא, ותפרנו לנאשם תיק, אין לי מה לומר, אין משהו טמון בהנחה הזו. אני עושה את עבודתי.

מכיר את הנאשם מעבודתי במשטרה, עצרנו אותו, היינו אצלו בחיפוש בבתים, כמו כל חשוד שאנו נפגשים איתו באיזור, פעם בודקים ולא מוצאים ופעם כן. אין לי סכסוך אישי איתו."

בחקירתו הנגדית נשאל ע"י הסניגור לעניין הזיהוי שלו ושל שותפו בשעה שהגיעו לרח' בלפור. לכך השיב, כי הם לבשו מעילי יס"מ וכי אופנועי המשטרה הם בעלי פנסים כחולים, אך לא יכל להשיב האם בהתחלה הנאשם זיהה אותו או ראה את פניו שכן לא היה ממוקד בו אלא בכל השלושה .

לטענת הסניגור כי מעצם העובדה ששני דוח"ות הפעולה , של העד ושל שותפו , נכתבו באותה שעה ניתן ללמוד כי השניים  תאמו ביניהם גרסאות השיב העד בשלילה  ודחה את הטענה והדגיש כי כל המצויין בדו"ח הוא אמת.

נקודה נוספת עליה נשאל בחקירתו הנגדית נוגעת לעניין מספר האנשים ששהו ברחוב באותה העת. לכך השיב העד, כי המדובר ברח' ראשי,  אשר בדרך כלל יש בו הרבה אנשים, אולם באותו היום מזג האויר היה קריר ולכן היו בו מעט אנשים, כ-3 ייתכן שהיו עוד אנשים בחנויות.

בהמשך נשאל לעניין נסיבות ההגעה לרח' בלפור. העד מסר כי הדבר לא היה מתוכנן, אלא יד המקרה במסגרת סיורי שטח שבשגרה הגיעו הוא ושותפו לרח' בלפור. כשנשאל ע"י הסניגור האם רח' בלפור מוכר כרח' שבו עבריינים נוהגים לשהות, השיב כי דווקא בצפון בת-ים קיימת פעילות עבריינית ענפה יותר.