הכרעת דין בתיק פ 40327/04

האישומים

1.         בכתב אישום שהגישה התביעה (פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי)) נגד הנאשם, ערן ג'אן, מיוחסות לו עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 278 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") (אישום ראשון), של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין ושל ניסיון שוד, לפי סעיף 403 לחוק העונשין (אישום שני).

            בכתב האישום טוענת התביעה כי בתאריך 4.11.2004 בשעה 23:00, או בסמוך לכך, הזמין הנאשם, בין בעצמו ובין באמצעות אחר, משלוח פיצה ממסעדת "פוצי פיצה" המצויה בשד' בן גוריון 119 בבת ים. משלוח הפיצה הוזמן לרחוב ש"י עגנון 63, דירה 12, בבת ים. ההזמנה בוצעה על מנת לגרום לשליח הפיצה להגיע למקום, ולשדוד את כספו.

            התביעה מוסיפה וטוענת כי בשעה 23:20 או בסמוך לכך, הגיע השליח דן גלברט לרחוב ש"י עגנון 63 ויצר קשר עם הנאשם, וזה האחרון ביקש ממנו להגיע לרחוב בר יהודה 31 בבת ים. בהתאם לבקשה זו, הגיע השליח לרחוב בר יהודה, ואו אז הגיח הנאשם לעברו ואמר לו "תביא את הכסף". השליח סירב למסור לנאשם את כספו והחל להימלט מהמקום באמצעות אופנועו. הנאשם החל לרדוף אחריו, תוך כדי שהוא שולף חפץ חד שהביא עימו מבעוד מועד. במהלך המרדף, דקר הנאשם את השליח בבית החזה בצידו השמאלי, מתוך כוונה לגרום לו חבלה חמורה, ולאחר זאת נמלט מהמקום. כתוצאה ממעשיו אלו של הנאשם, כך לטענת התביעה, נגרמו לשליח שני קרעים בטחול, קרע בסרעפת בעומק של 1 ס"מ, וקרע בריאה השמאלית. השליח, דן גלברט, פונה לבית החולים ואושפז, לאחר שעבר ניתוח דחוף.

            אין חולק, כי במועד ביצוע העבירה היה על הנאשם לשהות במעצר בית מוחלט בבית אמו, המתגוררת בשד' העצמאות 30 בבת ים, בהתאם להחלטת כב' השופט פיינשטיין בבימ"ש השלום בראשל"צ (ב"ש 7014/03, ת.פ. 5044/03).

            התביעה טוענת כי הנאשם הפר את תנאי מעצר הבית בכך שעזב את ביתו בתאריך 4.11.2004 לצורך ביצוע העבירה, כמתואר באישום השני.

            הנאשם כפר באשמות המיוחסות לו, כאשר עיקר טענתו כי שהה בבית אמו במסגרת מעצר הבית בו היה נתון, ולפיכך אין לו חלק ונחלה בביצוע ניסיון השוד ובתקיפתו של דן גלברט.

            עם זאת, אין מחלוקת לגבי עצם התרחשות האירוע, כמתואר לעיל. המשמעות היא כי זירת המחלוקת מצומצמת היא עד מאוד, ונוגעת לזהותו של מבצע העבירה, וזאת בלבד.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.         אין חולק כי בתאריך 4.11.2004 בשעה 23:00 התקבלה שיחת טלפון במסעדת "פוצי פיצה", ובמהלכה התבצעה הזמנת משלוח פיצה לרחוב ש"י עגנון 63 בבת ים, דירה 12 קומה 4. כעולה מתעודת המשלוח (ת/2), נרשמה ההזמנה על שם משפחת עמר, וצויין מספר טלפון סלולרי, 5318638-052.

            באותה שעה בדיוק התקיימה שיחה ממכשיר סלולרי המצוי ברשותו של אדם בשם סטניסלב שמיס (להלן: "שמיס"), אל אותה מסעדה, ונראה כי מדובר בביצוע הזמנת משלוח הפיצה שתועדה ב-ת/2. מספר הטלפון הסלולרי שברשותו של שמיס הוא 7806563-050. יצויין, כי בין השעות 23:00-24:00 התנהלה תעבורת תקשורת בין מכשירים סלולריים שונים, שהיו ברשותם של גורמים ששמם עלה במהלך הדיון בתיק זה, ולכך אשוב בהמשך.

            עם ביצוע ההזמנה, יצא השליח דן גלברט (להלן: "המתלונן") ממסעדת "פוצי פיצה" אל רחוב ש"י עגנון 63 בבת ים, כאשר הוא רכוב על אופנועו. בהגיע המתלונן אל הבניין המצוי בכתובת זו, הוא עוכב ע"י שוטר תנועה שטען לביצוע עבירת תעבורה מצידו של המתלונן, והודיעו כי בכוונתו לרשום לו דו"ח תנועה, בשל כך. המתלונן גילה את אוזנו של השוטר כי עליו למסור משלוח פיצה וביקש את רשותו לבצע את ההזמנה, טרם שירשם לו הדו"ח. השוטר נענה לבקשתו וניגש אל פתח הבניין, כשאז הסתבר למתלונן כי אין מתגוררת בו משפחה העונה לשם עמר. כמו כן, הסתבר למתלונן כי בבניין 8 דירות בלבד, ולפיכך אין קיימת דירה מספר 12, כפי שנרשם בתעודת המשלוח.

            המתלונן התקשר למספר הסלולרי המופיע על גבי תעודת המשלוח (5318638-052), ושוחח עם מאן דהוא, אשר מסר לו כי אין באפשרותו לעזוב את דירתו מאחר שהוא נתון במעצר בית. מאותה שיחה ניתן להבין כי הדובר הבחין בניידת משטרה המצויה בסמוך לבניין, ובשוטר המשוחח עם המתלונן. אותו דובר, ביקש מהמתלונן להגיע לרחוב בר יהודה 31 בבת ים, מקום בו ימסר לידיו משלוח הפיצה. המתלונן נענה לבקשה זו ונסע באמצעות אופנועו אל הכתובת החדשה. בהגיעו למקום, התרחשה התקרית, במהלכה נדרש למסור את הכסף שהיה ברשותו. המתלונן, אשר לא הבחין, בשלב זה, בסכין המצויה בידי התוקף, סירב לדרישה זו והחל להימלט על נפשו באמצעות האופנוע. התוקף רדף אחר המתלונן ודקר אותו בבית החזה, באמצעות חפץ חד שהיה ברשותו. התוקף והמתלונן נפלו על הקרקע ולאחר זאת נמלט התוקף מהמקום. 

המתלונן פונה לבית החולים באמצעות אמבולנס שהוזעק למקום, ולאחר זמן קצר נותח ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ.

כאמור, המחלוקת היחידה בתיק זה נוגעת לזהותו של התוקף, כאשר יתר העובדות הסובבות את האירוע, אינן במחלוקת.

עדותו של המתלונן, דן גלברט

3.         עד הראייה היחיד לאירוע התקיפה הינו המתלונן, ומטבע הדברים היתה עדותו העדות המרכזית בתיק זה.

            העד זומן מספר פעמים על ידי ביהמ"ש, אך לא הגיע התייצב למתן עדות, ובעקבות כך הוצא בעניינו צו הבאה, כאשר בשלב מסויים לא ניתנה אפשרות לשחרור ממעצר תמורת הפקדת ערובה כספית.

            הסתבר כי העד, שהינו חייל בשירות חובה בצה"ל, עזב את יחידתו ללא רשות וכן את בית אמו, שם הינו מתגורר, והסתתר במשך שבועות אחדים במקומות שונים בארץ.