הכרעת דין בתיק פ 40323/05

המעשים והעבירות המיוחסים לנאשם

על רקע סכסוך כספי בין הנאשמת 1 בתיק, עירית ייני (שכבר נתנה את הדין בגין מעשיה), לבין יוסף בן צבי, קשרו הנאשם, נאשמת 1 ונאשם 3, ישראל כלפא ( שגם הוא נתן, כבר, את הדין), קשר, כמפורט להלן, להצית את הרכב שהחזיק בן צבי בחניון הבניין ברח' ה-ל"ה 2 בגבעתיים.

ביום 25.1.05, לאחר חצות, כך התביעה, נפגשו הנאשם ונאשמת 1 ונסעו ברכבם אל מקום חניית הרכב בגבעתיים. הם אספו בבני ברק את נאשם 3, הגיעו לחניון ולאחר שהנאשמת הצביעה על הרכב, גמרו השלושה אומר להציתו. הם נסעו לתחנת דלק סמוכה, שם רכש נאשם 3 דלק והכניסו לתוך בקבוק פלסטיק. הם שבו לחניון בשעה 02:00 לערך, ובעוד הנאשם ונאשמת 1 מצויים בחניון ובקרבת הרכב, ניגש אליו נאשם 3, פתח את דלתו, שפך פנימה דלק והציתו.

כתוצאה מן ההצתה נשרף כליל תא הנוסעים והנהג. האש כובתה על-ידי מכבי האש, שהוזעקו לחניון על-ידי דיירי בניין המגורים.

על פי אלה הואשם הנאשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין , תשל"ז-1977 (להלן: החוק) וב הצתה, לפי סעיף 448 (רישא) לחוק.

התשתית הראייתית

העד המרכזי מטעם התביעה הוא נאשם 3, ישראל כלפא, צעיר כבן 21 שנים, שנידון לעונש מאסר בפועל בן 24 חודשים, לאחר שהודה במעשי קשירת הקשר וההצתה. הוא סיפר על נסיבות היכרותו את הנאשם, לפני כשנה וחצי וכן סיפר על אירועי יום 25.1.05.

באותו לילה בשעה 01:30, כך סיפר, התקשר אליו טלפונית הנאשם, דרש בשלומו ושאל אם ברצונו לבוא לסיבוב, כדבריו. בהמשך הגיע אליו הנאשם לבני ברק ברכב של נאשמת 1 והוא נסע עימם, לאחר שהנאשמת אמרה, כי עליה לעשות סידור כלשהו בגבעתיים. כאשר נכנסו לחניון ברחוב ה-ל"ה, ניגשו למחסן בתוך החניון ואז:

" קיבלה שגעון והיא אמרה זה הרכב של הבן אדם שחייב לי את הכסף... בואו נשרוף לו את הרכב".

הוא עצמו לא הגיב, שכן לא ידע עדיין דבר. והוסיף:

" היא אמרה שאם נתפס נתחלק שלושתנו בתשלום שנצטרך לשלם בגלל השריפה. מאיר אמר שיש לו קומבינות בתחנת משטרה והוא יכול לבטל דוחות ואם נעצר, הוא יכול לשחרר אותנו".

ובהמשך:

" אני אמרתי שאני לא מתנגד, מאיר אמר שזה רעיון לא רע. לאחר מכן יצאנו מהחניון וידענו שהולכים לתחנת דלק".

לפני כן בדקו השלושה, כך סיפר, את החניון, כדי לוודא שאין במקום מצלמות וכי איש איננו באזור. העד הבהיר, כי הנאשם אמר, שאין במקום מצלמות, למרות שידע, כי כאלה ישנן. לאחר מכן הדריך הנאשם את עירית להגיע לתחנת דלק בתל-אביב. כאשר הגיעו לשם, הוציא הנאשם מפח בתחנה בקבוק פלסטיק ומסרו בידו. הוא מילא בו דלק, שילם בעבורו והשלושה שבו לבניין.

בנסיעה היה ביניהם דין ודברים מי ישרוף את הרכב. הדעות היו, כך סיפר, כי הוא הצעיר ולכן יעשה זאת.

העד שלל את טענת הנאשם, לפיה ישן הנאשם ברכב במהלך הנסיעה או כי סבל מכאבי ראש. כאשר הגיעו לחניון, הוא עצמו נשאר בו, בעוד השניים עוזבים אותו. העד נטל את הבקבוק, ניגש לרכב, שפך לתוכו את הדלק והציתו. במהלך ההצתה אחזה האש במכנסיו וגם שערו נחרך. לאחר מכן נסעו השלושה למקום שבו מוכרים מאכל ומשקה בתל-אביב, נסעו לים, ישבו שם ונרגעו ולאחר מכן שב כל אחד מהם לביתו. העד סיפר, כי את עירית לא הכיר קודם לאותו יום, למרות שראה אותה פעמיים וכי השניים שיבחו אותו לאחר ההצתה.

הוא שלל כל טענה אודות זה שהנאשם ניסה, כביכול, למנוע ממנו את ההצתה וסיפר גם על העימות שערכה ביניהם המשטרה, במהלכו הטיח בו את גרסתו.

בעת שהוצג בפניו בבית-המשפט סרטון מתוך מצלמת האבטחה בחניון ( ת/9), הוא תיאר את שרואים בו, כולל כניסתם לחניון, הדיבורים ביניהם, היציאה לתחנת הדלק, החזרה וההצתה. על המשתמע ממה שנראה ב- ת/9, אעמוד בהמשך.

בחקירתו הנגדית עמד העד, בכל תוקף, על גרסתו, שמסר גם במשטרה והכחיש, כי הפליל את הנאשם מאחר והחוקרים הבטיחו לו להשתחרר מן המעצר וכי ייענש בעונש קל. הוא הסביר, כי הודה במעשים, לאחר שהחוקרים הראו לו את הודעותיהם של עירית והנאשם, שבהן עוותה האמת, שכן נאמר לו, כי עליו " מפילים את כל התיק והם שוחררו".

כלפא היה נחרץ בדבריו: