הכרעת דין בתיק פ 40320/06

כתב האישום, תשובת הנאשמים וראשית ההליכים:

ביום 14.11.06 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום ובו יוחסה, לשניהם, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין  תשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), עבירת שוד בנסיבות מחמירות.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 12.11.06 בשעה 02.30 לערך, עצרו הנאשמים מונית  בה נהג נ.מ. (להלן: " המתלונן" או " נהג המונית") ברחוב שד' ירושלים סמוך לעיר בת ים. נאשם 1 (להלן: " נאשם 1" או " בסין") התיישב במושב הסמוך לנהג המונית ונאשם 2 (להלן: " נאשם 2" או " חרין") התיישב במושב האחורי של המונית.

הנאשמים, על פי הנטען בכתב האישום, ביקשו מהמתלונן להסיעם לרחוב גאולה בתל אביב, וכשעצר נהג המונית במקום מבוקשם, החלו הנאשמים להכותו בראשו ובפניו.

נאשם 1 לקח כ-100 ש"ח שהיו במונית, נהג המונית בנסותו להתגונן מפני המכות שספג, פתח את דלת המונית ונפל יחד עם נאשם 1 אל מחוץ למונית.

בשלב זה על פי כתב האישום, נאשם 2 יצא גם הוא מן המונית, קפץ על גבו של המתלונן ולקח מכיסו כ-2,000 ש"ח.

בעשותם כמפורט לעיל, גנבו הנאשמים דבר, תוך שהם מכים אדם, כדי להשיג את הדבר הנגנב וכשבשעת המעשה הם מכים אותו ופוצעים את המתלונן בפנים, בראש ובצלעות.

תשובתם של הנאשמים לכתב האישום, באה בשלבים ולאחר דחיות, שבעיקרן נבעו מבקשותיו של נאשם 2 להחליף סניגורים (מטעם הסניגוריה הציבורית), אשר ייצגו אותו במשפטו.

בישיבת מענה אחרונה ביום 1.3.07 בטרם החלה שמיעת הראיות בתיק, הודיע ב"כ של נאשם 1, שנאשם זה כופר בעובדות שיוחסו לו וכי אין לנאשם זה טענת "במקום אחר הייתי" (סעיף 152 (ג) לחסד"פ (נ"מ) תשמ"ב  - 1982 (להלן: " חסד"פ").

ב"כ של נאשם 2, הודיעה על כפירתו של נאשם זה, במיוחס לו בכתב האישום.

לגירסתו של האחרון, הוא אכן נסע במונית וישב במושב האחורי בה. הוא נמנם במושבו וכשהתעורר עקב ויכוח שהתפתח בין נאשם 1 ונהג המונית, עצירתה ויציאתו של נאשם 1 מהמונית, משלא ידע את סיבת העימות, הוא כעס מאוד על נאשם 1 ואף הביע פיזית את כעסו, אם כי לא תקפו. הנאשם, כך סניגוריתו, לא עבר את העבירה המיוחסת לו.

בישיבת ההוכחות הראשונה ביום 8.3.07 ולאחר שבהסכמת ההגנה, הגישה התביעה תיק מוצגים מוסכמים (ת/1 - ת/21) וראיות  חפציות ובהן תיק, כסף ופרטי לבוש מוכתמים בדם שנתפסו ברשות הנאשמים (ת/22 - ת/31), הודיע  ב"כ של הנאשם 1 לבית המשפט, שהנאשם בסין מודה בכתב האישום, אך במה שיוחס לו בלבד. באשר לחרין נאשם 2 היה במונית, אך הוא מקבל את גירסתו של האחרון שלא נטל חלק במעשה נשוא כתב האישום.

הוא עצמו מודה שלקח כ-100 ש"ח שהיו במונית, הוא היכה את המתלונן כמיוחס לו, אך אינו יודע מה עשה הנאשם 2.

הוא, נאשם 1, זה שהיכה ושדד את המתלונן.

כעמדת התביעה, בית המשפט המשיך בשמיעת הראיות בתיק כנגד שני הנאשמים. הנאשמים ניהלו משפטם בהיותם נתונים במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

עדי התביעה

התביעה העידה, לאור הסכמת ההגנה להגשת מירב הראיות בכתב כראיות לתוכנן ללא צורך לחקור עדים, שני עדים.

המתלונן, נהג המונית, נתן מרקוביץ, העיד כי הנאשמים עצרוהו בשד' ירושלים ביפו ובקשו שיקחם לרחוב גאולה בתל אביב. לשאלתו להיכן ברחוב גאולה, השיבו באופן שהבין שעליו לקחתם לכתובת שברחוב גאולה 10, פינת רחוב הירקון. משהגיעו לשם, נאמר לו לסוע למעלה רח' גאולה והוא עשה כבקשתם. זאת עשה לבקשתו של הנאשם 2 (עמ' 7 לפר' יום 8.3.07 שורות 20-22).

בנוסעו ברחוב גאולה " הבחור מאחורה נתן מילה ברוסית שלא הבנתי. זה שמקדימה התחיל פתאום לתקוף: מכות בראש, חזקות. זה מאחורה הרגשתי שמושך אותי מהצוואר וקופץ עלי" (עמ' 7 מש' 23) בהמשך פרט את  אופן תקיפתו ונטילת כספו.

בחקירתו הראשית, משנשאל בעמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 8.3.07, העיד נהג המונית, כי נאשם 2 לא נמנם הוא (הנהג) דיבר איתו (שורות 17-20) דווקא נאשם 1 שישב  במושב הקידמי  " עשה  קול של נחירות".