הכרעת דין בתיק פ 40318/04

נאשם 2 הורשע- על יסוד הודאתו- בדיון שהתקיים בפני ביום 15.11.05.

כל שנותר הוא לדון בעניין נאשמים 1, 3 ו-4.

המדובר בפרשת שוד של אדם קשיש- כבן 87 שנים- מר משיח יעקובוב (להלן: "המתלונן").

ע"פ עובדות כתב האישום, ביום 7.11.04 בשעה 13:00 לערך פרצו לבית המתלונן הנאשמים 2,3 ואדם נוסף בשם ראובן שטירלינג (להלן: "שטירלינג"), בעוד הנאשמים 1 ו- 4 ממתינים ברכב על מנת למלטם מיד לאחר השוד. עם כניסת נאשמים 2, 3 ושטירלינג לבית המתלונן- ע"פ תיאור המתלונן- ניגש למתלונן אחד הנאשמים, אשר לבש חולצה לבנה, סתם את פיו בידו האחת, כאשר הוא אוחז סכין בידו השנייה, ומצמיד אותה לגרונו של המתלונן, השכיב אותו על הרצפה- כאשר פניו מופנות לכיוון הרצפה- והכה אותו נמרצות בראשו, תוך שהוא מאיים עליו שאם הוא  לא יביא לו כסף הוא יהרוג אותו. במקביל לכך, ערכו השניים האחרים חיפוש מקיף בדירת המתלונן, תוך שהם מחפשים נמרצות אחר שלל, "הופכים" את תכולת החדרים, הספות, המזרנים ועוד (ראה לעניין זה ת/75). האדם שרכן מעל המתלונן ביקש את ארנקו של המתלונן, המתלונן הוציא מכיסי מכנסיו את תעודת הזהות  שלו, והלה נוכח לראות כי אין בה כסף. המתלונן ציין בפניו כי הוא קשיש ופנסיונר ואין ברשותו כסף, וכל שברשותו הוא שעון שענד זהב על ידו, והלה לקח את השעון בכוח מעל ידו. אותו אדם שאל את השניים האחרים בשפה הערבית האם הם סיימו והאם "יש משהו?", והנ"ל השיבו לו "לא, אין כלום", בתגובה הורה להם הנ"ל לצאת, והם התקרבו לעבר המתלונן, כיסו את ראשו בשמיכה, בעוד הם בועטים בו ומקללים אותו. בשלב מסוים חש המתלונן כי הוא נחנק, וביקש מהם שיתנו לו לשתות מים, אולם הם אינם שעו לבקשתו, והותירו אותו במצוקתו.

לאחר שלא מצאו השלושה כסף בדירה, ונטלו עימם את שעון הזהב, מצאו הנ"ל את מפתחות דירת המתלונן, נעלו אותה, ולקחו עימם את מפתחות הדירה, בעוד המתלונן נותר שרוע על הרצפה- מוכה, חבול ומושפל, ובשארית כוחותיו הזמין אמבולנס (ראה הודעות המתלונן- ת/1, ת/2, ת/3- אשר הוגשו בהסכמת ההגנה).

אבן הבריח בראיות התביעה הינה הודאתו של שטירלינג במשטרה.

שטירילנג הודה בביצוע המעשה, תיאר את מהלך השוד האמור לפרטי פרטים, ביצע שחזור, הובלה והצבעה של השוד, ואף זיהה במסדר תמונות את הנאשמים 1-3, כמי שהשתתפו עימו בשוד (ת/ 25-ת/30, ת/61-ת/63, ת/66).

ביום 14.4.05 הודה שטירלינג בבית המשפט- במסגרת הסדר טיעון- בביצוע השוד האמור, והורשע ע"פ הודאתו (ת/59).

ביום 11.7.04 נתייצב שטירלינג כעד תביעה בבית המשפט נגד הנאשמים. בעדותו העיד כי במשך כל חקירותיו היה תחת השפעת סמים. עם זאת, הקפיד לציין, שנאשם 3 חף מפשע (ראה ע"מ 77 לפרוטוקול הדיון, וכן ע"מ 84). בהמשך, נשאל שטירלינג על ידי, האם הוא מאשר בדבריו, שפרט לנאשם 3, כל האחרים אכן היו מעורבים באירוע- שטירלינג ביכר שלא להשיב לשאלה (ע"מ 91).

המדינה עתרה להעדיף עדויות שטירלינג בחקירותיו במשטרה על פני עדותו בבית המשפט.

אשר כך, אדון תחילה בסוגיה זו.

סעיף 10א(א) לפקודת הראיות מונה שלושה תנאים לקבילותה של אמרה בכתב של עד שניתנה מחוץ לבית המשפט:

      "(1)  מתן האמרה הוכח במשפט.

(2)  נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות    

       לחקרו.

(3)  העדות שונה, לדעת בית משפט, מן האמרה בפרט מהותי,

   או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את

   תכנה".

אבחן, אפוא, האם מכלול התנאים הקבועים בסעיף 10א (א) לפקודת הראיות מתמלאים במקרה דנן:

ראשית, לעניין דרישת הכתב: דבריו של שטירלינג בחקירתו הוקלטו ותומללו- קרי הועלו על הכתב. בית המשפט העליון אמר דברו בעניין זה, כך למשל בע"פ 323/84 יוסף שריקי ואח' נ' מדינת ישראל, לט(3) 515. (ראה עוד לעניין זה- י. קדמי "על הראיות" חלק ראשון, ע"מ 315-319).