הכרעת דין בתיק פ 40307/05

כתב האישום ותגובת הנאשם

1.         ביום 21.10.05 נעצר יעקב קווירו (להלן - " הנאשם") בחשד לביצוע עבירת שוד, וביום 26.10.05 הוגש נגדו כתב אישום, המייחס לו עבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז (להלן - " חוק העונשין").

מתיאור העובדות בכתב האישום עולה, כי ביום 21.10.05, בשעות הצהריים, בצאתו של יחיאל בירמן (להלן: "המתלונן") מסניף קופת חולים ברחוב ניצנה בבת-ים, הוא פגש את הנאשם ושאל אותו היכן ניתן להשיג מונית. הנאשם השיב למתלונן כי הוא מוכן להדריך אותו.

הנאשם הוביל את המתלונן לרחוב סמוך, שם דחף אותו בגבו והפיל אותו. כדי לבלום את  הנפילה נעזר המתלונן בברכיו ובשתי ידיו, כך שלאחר נפילתו הוא נותר בתנוחה המכונה "עמידת ארבע". מייד לאחר מכן, הכה הנאשם את המתלונן בראשו, גנב את ארנקו מכיס מכנסיו, ונמלט מהמקום.

בכתב האישום נטען, כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלונן חבלות בידיו וברגליו והוא נזקק לטיפול רפואי.

הנאשם לא חלק על עובדת היתקלותו במתלונן במועד המצויין בכתב האישום, ועל גניבת ארנקו מכיס מכנסיו. בהתאם לכך, הודה הנאשם בעבירת גניבה, אולם כפר בטענה כי הפעיל אלימות פיזית כלפי המתלונן, עובר להוצאת ארנקו (עמוד 4 לפרוטוקול , שורות
4-5).

תמצית ראיות התביעה

2.                להוכחת הנטען בכתב האישום מבקשת התביעה להסתמך על עדותם של המתלונן ושל מר דוד אנקר, מתנדב במשמר האזרחי, אשר רדף אחר הנאשם וסייע בתפיסתו, בסמוך להתרחשות האירוע.

עדות המתלונן

בעדותו בבית המשפט סיפר המתלונן, כי ביום 21.10.05, בשעות הבוקר, הוא יצא ממרפאת "ניצנה" בבת ים, בדרכו למרפאת "הנשיא" באותה העיר. בצאתו מהמרפאה, הבחין המתלונן בנאשם, כשהוא עומד ליד המדרגות, ושאלו כיצד מגיעים למרפאת "הנשיא". הנאשם הביע נכונותו להדריך את המתלונן ואולם, בסופו של דבר, הוביל אותו לסמטה ללא מוצא. המתלונן אמר לנאשם, תוך כדי הליכה, כי לא נראה שזו הדרך הנכונה, אולם הנאשם הרגיעו. בשלב מסויים, במהלך הצעידה סובב המתלונן את ראשו ולא הבחין בנאשם לידו. מיד לאחר מכן, הרגיש המתלונן דחיפה חזקה ונפל על הארץ, כשהוא בולם את הנפילה באמצעות ברכיו ושתי ידיו. לאחר אותה דחיפה, הכה הנאשם את המתלונן בראשו. המתלונן הרגיש כי הנאשם מוציא את ארנקו, אולם בשל כאביו הצליח רק להרים את ראשו, והספיק לראות את הנאשם בורח מהמקום. המתלונן צעק לעבר הנאשם הנמלט, כי יתן לו את הארנק  חזרה, אך הנאשם המשיך במנוסתו. אין חולק כי בארנקו של המתלונן היה סכום של 820 ש"ח, וכן מסמכים ותעודות שונות.

בחקירתו הנגדית, כשנשאל ע"י הסנגור, עו"ד שמחוני, האם הוא בטוח שהנאשם דחף אותו, השיב המתלונן " הוא דחף אותי, אחרת לא הייתי נופל" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה
4).  ובעמוד 10 לפרוטוקול, שורה 16 אמר המתלונן "לא איבדתי את שיווי המשקל בגלל הכעס אלא בגלל הדחיפה"

התביעה הגישה, ללא התנגדות הסנגור, גליון תצלומים של המתלונן שם הוא נראה חבוש בשתי ידיו, כאשר ברכיו חבולות ( ת/1).

כמו כן, הוגשה תעודה רפואית ( ת/2) בה צויין כי המתלונן נחבל בשתי ידיו, שם נתגלו "פצעים שטחיים ומדממים", אשר נוקו ונחבשו.

בתעודה נוספת ( ת/3) צויינו גם השפשופים בשתי ברכיו של המתלונן.

עדותו של דוד אנקר

עד תביעה נוסף הוא דוד אנקר (להלן: "אנקר"), מתנדב במשמר האזרחי, שנחלץ לעזרת המתלונן, לאחר ששמע אותו קורא לעזרה. אנקר פתח במרדף אחר הנאשם, והביא, לבסוף, לתפיסתו ולמעצרו. בהודעתו שסומנה, ת/5, העיד כי בצהרי יום ה-21.10.05 , עת שהה במרפסת בית אמו ברח' ניצנה 16 בבת ים, הוא הבחין באדם ש "רץ וצועק עזרו לי, עזרו לי", ואז ראה "צעיר שיש לו ביד תיק שחור ורץ לפניו". העד החל לרדוף אחר הנאשם, ובמהלך המרדף הצליח לחבור לניידת משטרה ובאמצעותה להמשיך ולעקוב אחר הנאשם, שבינתיים הספיק לעלות למונית, בהזדרזו לעזוב את מקום האירוע. בתום המרדף, נתפס הנאשם, והודה בגניבת הארנק מהמתלונן.

בחקירתו הראשית בביהמ"ש, תיקן אנקר את דבריו במשטרה, שם אמר, כזכור, כי ראה את המתלונן רץ אחר הנאשם, והעיד "ראיתי אדם רץ, ואחריו אדם מבוגר, בקושי הולך" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 19-20). העד חזר על דבריו אלה בתשובותיו לב"כ התביעה, שביקשה להבהיר את הסתירה בין עדותו בביהמ"ש לנאמר בהודעתו במשטרה, בהדגישו "הוא לא רץ, הוא בקושי הלך" (עמוד 12, שורה 3).

הסנגור חידד את השאלה בחקירתו הנגדית, כששאל את אנקר "מתי זכרת את האירוע יותר טוב: היום או במשטרה, כשאמרת 'ראיתי אדם..רץ וצועק עיזרו לי עיזרו לי'" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 10-11). אנקר השיב כי "כל זה היה במהירות. זה לקח תיק תק בשניות. לא ראיתי את הזקן. הסתכלתי עליו ושמעתי אותו אומר עיזרו לי. לא התייחסתי אליו, רדפתי אחרי הבנאדם". כאשר הקשה הסנגור ושאל "השוטרת רשמה מפיך 'ראיתי אדם רץ'. לא שאלת למה היא כותבת "אדם רץ'", ענה העד "הגשתי את העדות בשעה 16:30. היינו לאחר האירוע הרבה שעות. לדעתי השוטרת מה שרשמה , היא טעתה" (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 18-17).