הכרעת דין בתיק פ 40303/04

בכתב האישום נטען כי הנאשם עבד כמאבטח, מטעם חברת אבטחה בשם "יבטח", בביה"ס לבנות "כהנמן" בבני ברק.

מתוקף תפקידו היה עליו למנוע כניסתם של זרים לשטח ביה"ס ולשם כך היה מצוייד בנשק, אקדח מסוג KA-MKLLL 9 מ"מ ובמכשיר "מירס".

בתאריך 28.10.04 סמוך לשעה 13:00 הגיע לשער ביה"ס אלון נקר ז"ל (המנוח), טכנאי מזגנים, לאור הזמנת מזכירות ביה"ס לתקן תקלה במזגנים.

הנאשם דרש מהמנוח להזדהות באמצעות תעודת זהות וכן להסביר את מטרת הגעתו, ומשסירב המנוח לעשות כן התפתח בינו לבין הנאשם ויכוח שכלל חילופי דברים ואיומים ובהמשכו פרצה ביניהם קטטה שבמהלכה שלף הנאשם את אקדחו, דרך אותו ואיים על המנוח. משהמשיך המנוח בריצה לכיוון חצר ביה"ס, ירה הנאשם יריה באויר ותוך שהוא רודף אחר המנוח ירה יריה שניה לעבר המנוח ופגע בחזהו. כתוצאה מיריה זו התמוטט המנוח ונפל ארצה. במצב זה ניגש אליו הנאשם וירה בראשו מטווח קרוב. כתוצאה מיריה זו נגרם למנוח נזק חמור שהביא בסופו של דבר למותו.

העבירה המיוחסת לנאשם:

הריגה - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

אין מחלוקת באשר לעובדה כי מנשקו של הנאשם נורו  שלוש יריות וכי היריה השלישית, שפגעה בראשו של הנאשם, היא היריה הקטלנית שגרמה למותו של המנוח. כמו כן אין מחלוקת באשר לעובדה כי בידיו של המנוח לא היה דבר כשביקש להיכנס לשטח ביה"ס, כך עולה מעדותה של מיכל נקר וכן מעדותה של עדנה אהרון. מעדותה של התלמידה רייזל שפר, עולה כי המנוח החזיק בידו תיק, שככל הנראה היה ארגז כלי העבודה שלו, אך תיק זה נשאר מחוץ לשטח ביה"ס.

קיימות שתי מחלוקות עיקריות, הראשונה באשר לטענת ההיכרות המוקדמת של הנאשם והמנוח והשניה באשר ליריה השלישית, שלטענת התביעה נורתה כשהמנוח היה מוטל על הארץ בעוד שלטענת ההגנה הדבר לא ודאי וייתכן שהמנוח נורה תחילה ולאחר מכן נפל.

מעדויותיהם של תקוה נקר, אמו של המנוח, ושל דורי נקר, אחיו, עולה כי המנוח עבד בשיתוף עם אחיו, ואמם שימשה כמזכירה  והיא שקיבלה את ההזמנות הטלפוניות לביצוע תיקוני המזגנים.

הן מעדותה של האם והן מעדות האח עולה כי המנוח ביקר מספר פעמים בביה"ס, עם אחיו ובלעדיו אך קיימות בעדויותיהם מספר סתירות אשר בגינן לא ניתן לקבוע בוודאות כמה פעמים ביקר המנוח בביה"ס עובר לאירוע ואם על סמך אותן פעמים ניתן לקבוע בוודאות שהנאשם זוכר את המנוח ומכיר אותו. עדויות אלה נתמכות בעדותה של חנה גפני, סגנית מנהלת ביה"ס, אשר מסרה כי בתחילת שנת הלימודים הזמינה תיקון מזגנים ולביה"ס הגיעו המנוח ואחיו וכששאלה מדוע הגיעו שניהם, נענתה כי העבודה רבה מאחר ויש צורך בניקוי כל המזגנים לפני תחילת השנה. עוד מוסרת עדה זו כי היא זוכרת שזו היתה תחילת שנת הלימודים שכן היו תלמידות בביה"ס. עדות נוספת שתומכת בגרסה זו היא עדותה של התלמידה רייזל שפר שנכחה בעת השיחה הראשונית שהתנהלה בין הנאשם למנוח בהגיעו לביה"ס, ומסרה כי המנוח הזכיר בדבריו לנאשם כי היה בעבר בביה"ס והם מכירים. עוד מסרה כי בעת חילופי הדברים בין הנאשם למנוח החל מאבק במהלכו נפגעה אף היא.

גרסת הנאשם לעניין זה היא כי לא פגש במנוח קודם לכן ואינו זוכר אותו.

לפי עדויות כל הנוכחים במקום עולה כי המנוח לבש מכנסיים בצבע ירוק וחולצת טריקו אדומה כך שלא היה יסוד סביר לחשש כי הוא מסתיר דבר מה מתחת לבגדיו.

מעדותה של רחל פרויינדלין, מורה בביה"ס, עולה כי מרגע שהמנוח נכנס לשטח ביה"ס התפתח בינו לבין הנאשם עימות גופני כשהנאשם היה הדומיננטי. לדבריה, ראתה איש לבוש בחולצה אדומה שמתקוטט עם השומר באגרופים, כשידיו של השומר היו פעילות יותר מידיו של השני. בהמשך מוסרת שראתה תנועה של הנפת אגרוף מצד הנאשם כלפי המנוח.

מעדותו של ינון ברזילי, מאבטח בבי"ס סמוך, עולה כי הנאשם הזעיק אותו וביקש שיגיע בדחיפות, אולם לא המתין לבואו. העד מוסר כי המרחק בין שני בתי הספר הוא 20 מ' בלבד וכשיצא מביה"ס בריצה לעבר הנאשם, שמע בדרכו את שתי היריות הראשונות שירה הנאשם. דברים אלה של העד נמסרו גם בהודעתו במשטרה.

העד יחיאל ג'רשי שהה באותה עת עם המאבטח ינון ברזילי. העד מוסר כי בשעה שינון רץ לכיוון הנאשם, הוא נשאר בביה"ס ושמע רעש דומה לרעש של "קפצונים".

העדה חנה גפני, מוסרת כי לאחר היריה הראשונה שירה הנאשם באויר, הבחינה במנוח מניף את ידו, הנפה שהיא מפרשת כאות קריאה לעזרה, ומיד לאחר מכן נורתה היריה השניה והמנוח הסתובב והמשיך לרוץ.

באשר ליריה השלישית, היא היריה הקטלנית שגרמה למותו של המנוח, מוסר העד אלדד דנצר, שעמד אותה עת מול מקום האירוע, כי לאחר מספר מטרים הבחור עם החולצה האדומה מעד, נפל ונשכב על הרצפה והמאבטח רץ לעברו, כשאקדחו שלוף, נעמד מעליו וירה בו. לשאלת ב"כ הנאשם האם יתכן ששמע רעש יריה לפני שהמנוח נפל ולא במקביל, משיב העד כי דבר זה לא יתכן וכי שמע את רעש היריה לאחר שהמנוח נפל.

העדה עדנה אהרון, שצפתה במתרחש דרך חלון ביתה הנמצא מול ביה"ס, מוסרת כי ראתה את המאבטח כשאקדחו מופנה כלפי המנוח כשהוא נפל, היא צעקה לעברו שלא יירה ואז שמעה את היריה כשהמנוח שוכב על הרצפה. עוד מוסרת העדה כי בסמוך לנפילתו של המנוח לא שמעה רעש של יריה אלא רק לאחר שנפל. כך מסרה גם בתמליל בדבריה מיום האירוע.

גרסתו של הנאשם באשר ליריה השלישית והקטלנית מובאת בדבריו בהודעתו מיום האירוע בה מוסר הנאשם כי אינו זוכר דבר הקשור ליריה השלישית. כשנשאל הנאשם האם המשיך לירות כשהמנוח נפל, השיב כי נדמה לו שלא. לאחר מכן כשנשאל שאלה זו בשנית, השיב הנאשם כי לאחר שהמנוח נפל לא הבין כלום, השתגע וראה דם. בפעם השלישית שנשאל את אותה שאלה, השיב הנאשם כי אינו יכול לענות בדיוק. לטענה כי קיימים עדים שראו אותו יורה יריה נוספת לעבר המנוח לאחר שנפל, השיב הנאשם כי אינו זוכר, אינו יכול לומר שירה בו כשהוא נפל ושהוא לא בטוח. כשנשאל האם יתכן שעדים אלו אינם דוברי אמת, השיב כי אינו חושב כך, אם הם אומרים כך אז הוא מאמין להם, אבל אינו זוכר ואינו יכול להכחיש. כשנשאל מדוע ירה במנוח לאחר שכבר שכב על הרצפה והיה למעשה מנוטרל, השיב כי קשה לו ואינו יכול לענות על שאלה זו.