הכרעת דין בתיק פ 40302/04

1.         כנגד הנאשמים הוגש לבימ"ש זה כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של קשירת קשר לבצע פשע (שוד), וכן עבירה של שוד.

לפי המתואר בכתב האישום, ביום 23.10.04 בשעה 22.15 או בסמוך לכך, קשרו הנאשמים קשר עם אחר בשם עמרו דיאא (להלן: " דיאא"), לשדוד אדם, כאשר באותה עת הלכה המתלוננת ברח' וולפסון בת"א לכיוון רח' העליה, כשעל כתפה תיק המכיל מכשיר פלאפון, שטרות בסך 150 ש"ח ומשקפי ראיה.

הנאשם 1 ביחד עם דיאא, במסגרת הקשר, הגיעו לכיוון המתלוננת, כאשר הנאשם 2 נותר בקרבת מקום על מנת לתצפת ולהתריע במידת הצורך, כאשר השניים הראשונים תפסו את המתלוננת בחוזקה, הפילו אותה, משכו בחוזקה את התיק מידה ונמלטו מהמקום.

2.         התיק הוגש לביהמ"ש לפני כשנתיים ימים, כאשר במהלך חודשים ארוכים נדחה הדיון מעת לעת משום הקושי לאתר את הנאשמים ולאתר את העדים.

עד התביעה העיקרי שהינו תושב הרשות הפלסטינית נעצר בגין תיק אחר בחודש אפריל 2006, ולפיכך ביהמ"ש יכול היה לקבוע את התיק לשמיעה רק משנעצר העד.

הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום, טענו שהם לא נטלו כל חלק במעשה השוד, ביקשו להדגיש את העובדה שהמתלוננת לא זיהתה את הנאשמים כמי שנטלו חלק במעשה השוד ועל כן, התיק נקבע לשמיעת ראיות.

3.         מטעם התביעה העידו מספר עדים, כאשר לביהמ"ש הוגש בהסכמה תיק מוצגים ובאי כח הנאשמים ויתרו על חקירתם של מספר עדים, בעיקר אנשי משטרה, שביצעו פעולות חקירה טכניות או גביית הודעות כאלה ואחרות, ועל כן ביהמ"ש שמע את עיקר העדים מטעם התביעה ואלה נחלקים לשתי קבוצות עדים:

הראשונה, הם אותם עדים חברים של הנאשמים, שניים במספר, האחד קטין תושב השטחים שגר בתקופה הרלוונטית בדירה שבה התאכסנו הנאשמים (בנקודה זו ביהמ"ש דוחה את גירסתם המתחמקת של הנאשמים בנדון), ועד נוסף שהוא בן דודו של הנאשם 2, שהוא דיאא עצמו, שנטל חלק פעיל במעשה השוד, נחקר במשטרה, הפליל בהודעתו הראשונה את הנאשמים, ולאחר מכן חזר בו באופן הדרגתי מגירסה מפלילה זו, כפי שעשה בביהמ"ש.

קבוצת עדים שניה מורכבת מהמתלוננת ואיש משטרה שעדותם התייחסה לארוע באופן כללי, מבלי להפנות אצבע מאשימה לעבר הנאשמים.

4.         א.         עדות העד שמאסנה

                        באשר לגירסתו של העד איברהים שמאסנה (להלן: " שמאסנה"), הרי מדובר בקטין תושב השטחים, שהתגורר בעת הרלוונטית בדירת הנאשמים, נעצר ע"י המשטרה כשבועיים לאחר ארוע השוד, כל זאת במסגרת חקירה שניהלה המשטרה כנגד העד הזה וכנגד דיאא, שהיו מעורבים בשורה ארוכה של עבירות רכוש כנגד רכבים, ובמהלך חקירתו בגין האישום הנוסף, סיפר העד לחוקריו את אשר שמע במו אוזניו מהנאשמים עצמם מיד לאחר ביצוע מעשה השוד, לאחר שאלה חזרו לדירה.

בענין זה אני מפנה לת/1 עד ת/4, הודעות שנגבו משמאסנה מיום 30.10.04 עד ליום 3.11.04, בהן הוא חזר על הגירסה הבסיסית לפיה ביום הארוע הוא ישן בדירת הנאשמים, אלה יצאו יחדיו בסביבות השעה 22.00 - 23.00, וחזרו לדירה בסביבות השעה 03.00 - 04.00 לפנות בוקר (כאשר אין מחלוקת שהנאשמים הגיעו לתחנת המשטרה, שם הם נעצרו סמוך לשעת חצות, כך שגירסת העד לגבי שעת חזרתם לביתם אינה מתיישבת עם הראיות האובייקטיביות).

לגבי שעת החזרה לבית העד הניח שזה היה בשעה 04.00 לפנות בוקר, הואיל והנאשמים העירו אותו משנתו והיה נדמה לו שחלפו מספר שעות מאז שהם יצאו את הבית.

הנאשמים סיפרו לשמאסנה אודות מעשה השוד שביצעו, פירטו בפניו שמדובר במתלוננת שלהתרשמותם היא זרה, ממוצא תאילנדי או רומני, סיפרו לו שהם תקפו את האשה. הוסיפו וסיפרו לו שיש בחזקתם מכשיר פלאפון בצבע אפור-שחור וסכום כסף של כמה עשרות ש"ח שהם שלל השוד. הוסיפו וציינו בפניו שאת מעשה השוד ביצעו ליד משחטת תרנגולות בסמוך לרח' אלנבי בתל-אביב, והודיעו לו שהם יוצאים מהדירה על מנת לגשת לתחנת המשטרה לצורך חתימה על ערבות כתנאי לשחרורו של דיאא ממעצר.

ציינתי שהשעה שבה נקב שמאסנה לגבי חזרת הנאשמים לדירת המגורים אינה עולה בקנה אחד עם הראיות האובייקטיביות, אך זאת יש לציין שהעד העיד מפורשות שהנאשמים העירו אותו משינה, והוא העריך את השעה על סמך הערכתו לגבי מספר השעות בהן ישן, אך הדגיש שהנאשמים סיפרו לו שהם יוצאים מהבית לכיוון תחנת המשטרה לצורך חתימה על ערבות עבור דיאא, גירסה שגם הנאשמים מאשרים אותה שהם אכן קיבלו קריאה מהמשטרה ויצאו מהבית לכיוון תחנת המשטרה לצורך חתימה על אותה ערבות, כך שאין לראות בסתירה לגבי שעה שבה הם חזרו לדירה כאל סתירה מהותית או ככזו שיש בה כדי לשנות את מצב הראיות בתיק.

ראיתי עוד לציין כבר בשלב זה, ששני הנאשמים כאחד טענו שאינם מכירים את העד שמאסנה ולכל היותר פגשו בו פעם אחת, אך הכחישו בתוקף את טענתו של העד שהוא התגורר בעת הרלוונטית באותה דירת מגורים בה הם התגוררו, והכחישו בתוקף את העובדה שהם סיפרו לו על הארועים שסבבו סביב מעשה השוד והמעצר.

ראיתי לדחות את הסבריהם של הנאשמים בנקודה זו ולהעדיף את גירסתו של שמאסנה כגירסה אמינה ומשכנעת, כאשר לעד אין כל אינטרס להפליל את הנאשמים, ואין לו כל אינטרס לפרט בפני חוקרי המשטרה על ארועים שהוא שמע אודותם מפי הנאשמים עצמם, כאשר למרבה הפליאה, מה שהוא שמע מפי הנאשמים אלה הן עובדות מוכחות בכל הנוגע לזהות הקורבן, מעשה התקיפה של הקורבן, מיקום משוער של מקום ביצוע השוד, השימוש בכוח, שלל השוד, תאור צבע הפלאפון וכיו"ב פרטים שרק מי שנטל חלק במעשה השוד, יכול היה לפרטם באופן כה מדוייק.

גירסת הנאשמים בנקודה זו, לא רק שאינה מתיישבת עם הראיות בתיק, אלא שביהמ"ש התרשם שהיא מלאה סתירות ושקרים ונועדה כל כולה לנסות לשכנע את ביהמ"ש שיתכן והעד שמע את הפרטים האלה מדיאא, על אף העובדה שדיאא היה עצור בתחנת המשטרה עוד לפני שהנאשמים נעצרו, ושמאסנה מסר את גירסתו המפלילה כנגד הנאשמים עוד לפני שפגש את דיאא בבית המעצר, כך שההגנה הזו של הנאשמים קורסת וההסבר מתגלה כהסבר עילג ומקרטע, שביהמ"ש דוחה אותו על הסף.

שמאסנה העיד גם בביהמ"ש בישיבה מיום 20.4.06, חזר על עיקר הגירסה שמסר במשטרה, מסר את תאור הלבוש של הנאשמים ביום הארוע, ולמרבה הפלא, תאור זה תואם בדומה לתאור שנמסר ע"י עדים אחרים, כך שגם נקודה זו של פירוט הלבוש מחזקת באופן ממשי את גירסת העד שמאסנה.