הכרעת דין בתיק פ 4014/04

בעובדות כתב האישום נטען כי בתאריך 23.5.01, בשעה 08:20, החנה הנאשם רכב מסוג "סובארו", מ.ר. 9597283 (להלן: הרכב), השייך לאחותו, בסמוך לבית מס' 21, ברחוב לבונטין, בתל אביב, בחניית נכים, המסומנת בתמרור, כשהוא מניח בחלק הקדמי של הרכב, מעל ההגה, תו חניה של נכה, שניתן לרכב מ.ר. 4175983 והשייך למיכאל סמיונוב, אשר הינו נכה ובמעשיו אלו ניסה לקבל במרמה, פטור מדו"ח תנועה בגין החניה האסורה, במקום השמור לחניית נכים, עבירה לפי סעיף 415 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, אותה מכחיש הנאשם.

בעדותו בבית המשפט, אישר הנאשם כי החזיק בתו החנייה (ת/2) ברכב, לאורך שנים, ללא שימוש, כשמצאו, לטענתו, מספר שנים, עובר לארוע נשוא כתב האישום, ותו החנייה הונח על ידיו בקדמת המכונית, כשהרכב אכן הוחנה בחניית נכים, כשהתו נתון ומוסתר בתוך חבילה של ניירות: "תו החניה היה דחוף בתוך חבילת הניירות" (עמ' 5 שורה 9) ושלא מתוך כוונה לזכות בקבלת פטור מדוח חניה. כן העלה הנאשם טענות לרוב כנגד הטיפול הלוקה, שהיה מנת חלקו, לטענתו, בפרשה זו, מצד גורמים שונים ובתוכם אנשי משטרת ישראל, כפי שפרט גם בסיכומיו בכתב.

ע"ת/1, רס"ר זיו רז, הגיש דו"ח פעולה (ת/1), בהסכמה, מתוכו עולה כי הרכב חנה בתוך חניית נכה ואילו: "בחלק הקדמי מעל ההגה הבחנתי בתו נכה שהוסתר בחלקו אי לכך הרכב נבדק במסוף והוברר כי אינו רשום כרכב של נכה ולכן נרשם כנגדו דו"ח בעת בדיקה של הרכב הבחנתי בכרטיסי ביקור ברכב כאשר רשום עליהם מס' פלאפון..."

בהמשך, כמסתבר, נוצר קשר טלפוני עם הנאשם, שהגיע למקום חניית הרכב. ע"ת/1 הסב את שימת לבו לתו הנכה ו: "שאלתי אותו אם הוא נכה והוא השיב שהוא אינו הנכה ומי שנכה זה אביו. שאלתי אותו היכן האב והוא השיב חולה מאוד" (עמוד 2 ל-ת/1).

על כן, זומן הנאשם לחקירה במשטרת ישראל ונגבתה ממנו הודעה, תחת  אזהרה (ת/3), בדבר שימוש שעשה בתו נכה לא לו. חקירתו במשטרה מעלה כי הנאשם סרב לומר דבר לעניין דבר האזהרה וסרב למסור את גירסתו ומשנשאל שאלות לעניין הארוע, הסתפק בדרך כלל בתשובה של: "נשאיר לבית המשפט", תוך שאישר כי חנה במקום האסור לחניית הרכב (ת/3, עמ' 2, שורה 12).

על נסיבות גביית ההודעה העיד, בבית המשפט, ע"ת/2, פקד יובל זילכה (עמ' 3 לפרוטוקול). ע"ת/2 אישר את האמור במזכר (ס/4) שנכתב על ידיו בו מסר  הנאשם בפניו כי: "כל סיפור התיק נמצא במח"ש וכי הוא התלונן במח"ש כנגד עורך דו"ח הפעולה" (ס/4).

בעדותו בביהמ"ש חזר ואישר ע"ת/1, את הדברים המופיעים  בדו"ח שערך (ת/1) וציין עוד שאם נכתב בדו"ח שהבחין בכרטיסי ביקור של הנאשם, שהיו ברכב, אכן הבחין בהם. לעניין זה העלה הנאשם טענות לרוב, בדבר אי הימצאותם של כרטיסי ביקור ברכב, לרבות לעניין דרך איתורו, שיכלה, להבנתו, להתבצע אך באמצעות ציתות אם לטלפון שלו ואם לטלפון של אחותו, שיצרה עימו קשר טלפוני. לטענות אלו לא נמצא כל ביסוס והדו"ח שערך ע"ת/1, שהוגש כאמור, בהסכמה, נמצא בעיניי כמי שמשקף נאמנה את ההתרחשויות שלהן היה עד רס"ר זיו ושהועלו על ידיו על הכתב בדו"ח, ת/1, כאמור.

הנאשם מצביע על כך כי ע"ת/1, לא ידע לומר עד כמה היה מוסתר תו הנכה, כאשר בנוסף הוגש דו"ח ע"י פקח עירוני, בגין חניית הרכב בחניית נכה, כאשר לטענת הנאשם אמור היה אותו פקח להמנע, לכאורה, מהגשת הדו"ח, לו היה מתייחס לתו הנכה, שהוצב ע"י הנאשם מעל ההגה, כאל תו חניה שמציגו מבקש ליצור את הרושם כי מדובר ברכב השייך לנכה. על כן, לטענת הנאשם, נסיבות אלו, שוללות נסיון מצידו, כמיוחס לו, בעשיית שימוש בתו נכה לא לו, באותו ארוע, מה גם שהפרטים ומספר הרישוי המופיעים בתו נכה, שונים מאלו המופיעים על הרכב שהיה בחזקתו.

לצד טענות אלו, התומכות לכאורה בגירסת הנאשם, יש לציין מסכת של התנהגויות וראיות שיש בהן לעמוד לחובת הנאשם ולסבכו בביצוע העבירה. על אלו נמנים הימנעותו מלמסור גירסה כלשהי בחקירתו במשטרה והעלאת טענותיו לראשונה בבית המשפט, כאשר גירסה כבושה זו, לוותה גם בהטחת טענות מטענות שונות באנשי המשטרה, ללא שמצוי ביסוס ראייתי כלשהו בנוגע לטענות אלו (לעניין שתיקת נאשם בחקירה במשטרה וכבישת גירסתו, הנזקפת לחובתו ועשויה להוות חיזוק לראיות התביעה, ראה: בש"פ 8948/96, גבי בן שטרית נ. מדינת ישראל, תק-על 96 (4) עמ' 36 וכן ת"פ (תל אביב יפו) 40217/02, מדינת ישראל נ. מקסימוב עופר, תק-מח 2004(1), 3294). בענייננו, לא סיפק הנאשם הסבר סביר וברור לכבישת גירסתו ואי העלאתה, על אתר, בחקירתו במשטרה וניתן אך להניח, מבין הקשרי הדברים, כי יתכן והדבר נעוץ בחשדות שאותם פרש בבית המשפט, אם באשר לציתות לשיחותיו ואם לעניין התקיימות החקירה במח"ש (ס/4) ולטענות רבות אחרות שהעלה בדבר העדר אמינות, בעיניו, של אנשי המשטרה.

הגירסה שהעלה הנאשם, בדבר מציאת תו הנכה והחזקתו לאורך שנים, ברכב דווקא, מבלי להשיבו לבעליו או לתחנת המשטרה, אף היא עומדת לחובתו ומעצימה את החשד כי התו הוחזק במכונית, שלא באורח תמים, כפי שטען הנאשם.

בנוסף, גירסתו של הנאשם, על אתר, בפני ע"ת/1, בדבר היות אביו נכה, כפי שהובאה בת/1, מעלה חשד לביצוע עבירה של הכשלת שוטר ומעצימה, אף היא, בפני עצמה את החשד באשר לכך שהשארת התו בקדמת המכונית לא הייתה מבלי משים, כפי שטען הנאשם ונועדה למנוע הגשת דו"ח נגדו, משחנה בחניית נכה, כאשר בנוסף, כאמור, לא נמצא בפי הנאשם כל הסבר המניח את הדעת, לעניין השארת תו נכה ברשותו, הגם שהיה מודע לכך שמדובר בתו נכה שאבד, הנועד לשימושו של אדם אחר, הלוקה בנכות.

יחד עם זאת וגם לאור אותו מכלול שהובא לעיל, שיש בו כדי לשמש אך לחובת הנאשם, ראיתי לנכון להטות את הכף לזכות הנאשם, בנסיבות במקרה זה לאור האמור בעדותו של ע"ת/1, ממנה עשוי לעלות, אמנם בדוחק, כי בנסיבות מקרה זה אין ניתן לקבוע באותה מידה של ודאות הנחוצה בפלילים, כי מדובר אכן בנסיון לקבלת דבר במרמה, לאמור, כי היה די בהצגת התו, אף בקדמת ובחזית המכונית, כמות שהוצג, כאמור, כשהוא מוסתר בחלקו, כדי לענות על קיומו של נסיון לביצוע עבירה, כפי שיוחס לנאשם.

אמנם מדובר בחשד של ממש כי הנאשם נקט בדרך מתחכמת, שיתכן שיכלה לשמש אותו ליצירת מצג דברים, לפיו אכן מדובר בחנייה מותרת, עקב תו הנכה שבצבץ דיו בקדמת המכונית, עד כדי, שיטעה ויצביע על כך כי הינו שייך למכונית החונה, אך עם זאת, כאמור, גדר החשדות, שלעיל לרבות התנהגותו הכוללת של הנאשם על אתר ואמירותיו המטעות בפני השוטר והאופן בו הונח התו כאמור, ייתכן שעשוי גם להתפרש ולו בדוחק, כמעשה שאינו עולה ,כל כולו, עם הנסיון המיוחס לנאשם, ע"כ יש בכל אלו, בנסיבות מקרה זה, כדי להסיק כי גוברת מידת הספק ועל כן ונוכח מידת הספק הסביר, שעלתה כאמור, אני מורה על זיכויו של הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

תו הנכה ששימש כמוצג - יושמד.

ניתנה היום ח' ב אדר א, תשס"ה (17 בפברואר 2005) במעמד הצדדים .

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: