הכרעת דין בתיק פ 40092/03

האישום

כתב האישום מייחס לנאשמים הצתה של מרפאת השינים "הזארדנט" (להלן- "המרפאה")- שבבעלות נאשם 1-  ברחוב הרצל בראש העין. לגירסת התביעה, שני הנאשמים עשו כן,  כדי שנאשם 1, טכנאי שיניים במקצועו, יוכל לגבות במרמה את דמי הביטוח (המרפאה הייתה מבוטחת ב- 400,000 שקל ושווי התכולה- 332,000 שקל).

לפי האישום, ביום שישי לפנות בוקר, 2 באוגוסט 2002, שפכו הנאשמים בנזין בחדרי המרפאה השונים- חדר הטיפולים, חדר הקבלה ומעבדת השיניים- והציתו אש במקום. עקב כך, טוענת התביעה, פרצה דליקה שכילתה את המרפאה לחלוטין.

בעקבות הדליקה במרפאה, כך באישום,  התרחש פיצוץ עז שגרם נזק כבד גם לדירה של משפחת נהרי, הגובלת עם המרפאה. לבני המשפחה, אב וחמישה ילדים, נגרמו חבלות גופניות, שעיקרן כוויות בדרגות שונות. גם הנאשמים נפגעו מכוויות.

על בסיס זה מיוחס לנאשמים ביצוע של העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, (ההצתה), לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), קשירת קשר לביצוע עוון, (המרמה), לפי סעיף 499 (א)(2) לחוק. הצתה, לפי סעיף 448 לחוק ו חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו- 335 (א)(1) לחוק.

התשתית הראייתית

להלן אפרט את עיקרי העדויות והראיות שהובאו על ידי הצדדים במהלך המשפט. הדברים שמתוך תשתית זו, בנוסף לעדויות המומחים וחוות הדעת שלהם, שגם להן מעמד חשוב במשפט, ישמשו אותי, בהמשך, כדי לקבוע האם הצליחה התביעה להוכיח את האשמה שיוחסה לנאשמים, או שמא כשלה בכך.

עדויות התביעה וראיותיה

מטעמה של התביעה העידו, בין השאר, אנשי משטרה, כיבוי אש וחברת הביטוח. בנוסף, התייצבו מאחורי דוכן העדים אחיהם  של הנאשמים, שהיו בקשר עימם, עובר לדליקה במרפאת השיניים.

ד"ר חוסאם ג'וראן , אחיו של הנאשם 1, העיד, כי עבד במרפאה האמורה כרופא שיניים תמורת אחוזים מהרווחים. ביום חמישי בלילה, שעות לפני השריפה, דיבר עם נאשם 1, כדי להסיעו למרפאה למחרת היום. לפי תדפיס השיחות, השיחה התנהלה בשעה 23:51 ( ת/26). עוד עולה מהתדפיס, שבמהלך הערב שוחח נאשם 2 כמה פעמים עם רעייתו של נאשם 1( ת/29 ו ת/31). מאיכון הטלפון הנייד של נאשם 2 עולה, שהוא היה בתנועה בין השעות 17:24 עד 23:47 ( ת/31).

ביום שישי בבוקר, סיפר ד"ר ג'וראן, התקשר לנאשם 1 וזה האחרון אמר לו שהוא בבית חולים והמרפאה נשרפה. לדברי העד, במרפאה ישנם חומרים דליקים שונים כגון ספירט לבעירה,

אקרילים ואמגזית קטנה. העד הכחיש שבמרפאה עושים שימוש בחומרים כמו בנזין או נפט. 

מאג'די פטימה, אחיו של נאשם 2, העיד, שביקר את נאשם 2 בבית החולים ביום השריפה. לדברי העד, הלה סיפר לו, כי הלך להכין קפה במרפאה השיניים ולפתע התרחש פיצוץ עז שהדף אותו החוצה. כאשר נשאל אודות ריחם של בגדי הנאשם 2, השיב: "ריח של שריפה ובנזין" (עמ' 124 לפרוטוקול). בחקירה הראשית אמר העד, שאינו זוכר, כי אמר לשוטר דוד סבח - בעודו סמוך למיטת אחיו (נאשם 2) בבית החולים - את הדברים הבאים:  "הוא (הנאשם 2) מפחד לדבר איתך, הוא רוצה לדעת קודם מה הם אמרו". כאמור בהמשך, השוטר סבח אישר אמירת דברים אלה.

עשרה ימים לאחר השריפה הקליטה המשטרה שיחה בין נאשם 2 לאחיו מאג'די בבית החולים, אחרי שהתקינה, במסגרת החקירה, מכשיר האזנה בחדר בו היה מאושפז. נאשם 2 נשמע אומר, שאינו רוצה לדבר על הנושא "כי אולי יש הקלטה" וכן מתרעם על אחיו מדוע מסר את בגדיו למשטרה (ת/14 ב'). "תגיד לו שזרקנו אותם. למה נתת לו אותם, יא גבר", הסביר נאשם 2 לאחיו. לגבי הריח הציע אחיו של נאשם 2, "תגיד לו שהיה שיפוצים או משהו". תשובת נאשם 2: "אמרתי לו... צבע, מי שצובע בטח יש לו טינר, ואני ראיתי שיש שמה טינר, ראיתי" (ת/14א (2), עמ' 48). על אמירות נוספות מן ההקלטה הזו, ואמירות מפלילות ממשיות, אעמוד בהמשך.

השוטר רס"ר דוד סבח, סיפר בעדותו, כי הגיע לגבות עדות מנאשם 1, ששהה לאחר האירוע בבית החולים. לדבריו, הבחין, כי לנאשם 1 היו כוויות בידו בצורת פסים כהים ועור מקולף. בשל העובדה שלא יכול היה לדבר עם הנאשם 1 מסיבות רפואיות, גבה סבח עדות מהאח של נאשם 2, מאג'די פטימה, שסעד, באותה עת, את אחיו בבית החולים. לפי עדות סבח, נאשם 2 שוחח עם האח ואז האחרון אמר לסבח את הדברים שהזכרתי אודות פחדו ורצונו לדעת, ראשית, מה אמרו האחרים. זכרון הדברים ת/54 שרשם סבח אודות אירוע זה ותוכן הדברים שנאמרו במהלכו, התקבל במשפט כראיה על פי סעיף 10א לפקודת הראיות.

עד התביעה סמי אבו סנינה, שהגיע להעיד לאחר שהיה קושי לאתרו, ואף הוצא כנגדו צו הבאה, מכיר את נאשם 1 מזה שנים אחדות. אבו סנינה סיפר, כי הוזמן לקפה בביתו של נאשם 1 ביום 1.8.02, ואחר כך התנדב להקפיץ אותו למרפאה בראש העין, בדרכו לתל אביב. הסיכום היה, הסביר העד, שאם יוכל, גם יחזיר את הנאשמים 1 ו- 2 לג'לג'וליה. לדבריו, כשהיה בדרך חזרה מתל אביב, בצומת קסם, נוצר קשר בינו ובין נאשם 1 וסוכם, כי  אבו סנינה יאסוף את השניים. לאחר שהגיע למקום המתין העד לשניים מחוץ למרפאה.

השיחות שניהל נאשם 1 עם אבו סנינה או עם אשתו, במהלך הערב, היו מהטלפון הנייד של נאשם 2 (ת/28- ת/ 36).

וכך  שיחזר אבו סנינה את מהלך העניינים עובר לשריפה:

"פתאום שמעתי פיצוץ. מה היה, לא יודע. מהפחד שלי, נכנסתי להילוך וברחתי לאמצע הצומת... הסתכלתי מהחלון שיש על ידי מאחורי הנהג. אז ראיתי את פיראס (נאשם 1) ואת וג'די (נאשם 2) על המדרכה. לקחתי אותם, שמתי אותם באוטו. אמרו לי, בית חולים. ואז טסתי איתם לבית חולים" ( עמ' 207 לפרוטוקול).

אב5 סנינה סיפר, ששאל את שני הנאשמים שישבו מאחור מה קרה, אך לא נענה. על דברים נוספים שמתוך עדותו של העד והודעותיו במשטרה, אעמוד בהמשך, בעת הדיון במירקם הראיות הנסיבתיות.

אהרון ארז, סוכן הביטוח שביטח עבור נאשם 1  את המרפאה, העיד,  שנאשם 1 נהג להעביר את הכספים לחברת הביטוח באמצעות הוראת קבע. לדבריו, ביטוח זה קיים ממאי 98', כאשר נאשם 1 עשה באמצעותו ביטוחים נוספים. עד לדליקה, אמר העד, לא היו כל תביעות ביטוח בעניינו של הנאשם. בנוגע לביטוח המרפאה, הוסיף, כי ביטוח זה כולל ביטוח מבנה עד גובה של 400,000 ש"ח וביטוח תכולה עד גובה של 332,000 ש"ח, כולל נזקי שריפה. מדבריו עולה, כי נאשם 1 העביר אליו, בשעתו, רשימה מסודרת של המכשירים הקיימים במרפאה.  באפריל 2001 עידכן נאשם 1 את הרשימה בפעם האחרונה. הרשימה כללה את הציוד של המרפאה והמעבדה כאחד.

עוד הבהיר העד,  כי חברת הביטוח טרם פיצתה את נאשם 1 בשל ההליך המשפטי המתנהל נגדו. 

מן הראיות מתברר, כי בעקבות הפיצוץ העז נגרם נזק כבד לדירה של משפחת נהרי הגובלת עם המרפאה: גג החדרים הסמוכים קרס, חדרי השינה נשרפו וקירות ניזוקו (תצלומים 5, 41, 62-66, ו- 69 של חוקר הדליקות שלמה מאור - ת/42).

לבני המשפחה, אב וחמישה ילדים, נגרמו חבלות גופניות וכוויות בדרגות שונות( ת/16-ת/21).

 עדויות ההגנה

במהלך פרשת ההגנה תיארו הנאשמים בפרוטרוט את הקורות אותם עובר לאירוע הדליקה. הנאשם 1, בן 34, נשוי ואב לשניים, עוסק, כאמור,  בטכנאות שיניים. בחקירה הראשית סיפר, שלאחר השריפה החל לנהל את המעבדה על גג ביתו בג'לג'וליה (הקמתה עלתה, לגרסתו, 120,000-150,000 שקל). הוא עובד עם רופאים שונים, ביניהם גם אחיו, חוסאם.

לאחר שמסר הודעת עד במשטרה ( ת/1), ובה השיב לשאלות, החליט, כעבור יומיים, אחרי שהוזהר, כאשר התעוררו נגדו חשדות, לשמור על זכות השתיקה ואף סירב לחתום על ההודעה

ת/4, שכללה, בעיקרו של דבר, את שאלות החוקר ואת סירובו, בכל פעם, להשיב עליהן. בבית המשפט כאשר נתבקש להסביר את סירובו זה להשיב לשאלות החוקר, ענה, כי עשה זאת מאחר ונחקר תחת אזהרה. במשטרה נימק את סירובו ברצונו להיוועץ עם עורך דין.

נאשם 1 תיאר את התנהלותו בימים 2-1 באוגוסט, עובר לפרוץ הדליקה. הוא הגיע בבוקר ה- 1 באוגוסט למרפאה עם אחיו, ד"ר חוסאם ג'וראן. האח סיים את עבודתו ב- 13:00. נאשם 1 שכנע אותו להותיר בידיו את הרכב ולחזור לכפר עם דודו, שגם הוא רופא שיניים.  במהלך אחר הצהרים הגיע נאשם 2, אותו הכיר לפני למעלה משנה במקום העבודה של רעייתו, לבקרו במעבדה. ב-20:30 לערך יצאו השניים לכיוון בית נאשם 1 בג'לג'וליה. לגרסת נאשם 1, השניים אכלו ארוחת ערב וצפו בטלביזיה. בסביבות 22:30 נפגשו השניים עם סאמי אבו-סנינה, חבר של חמו של נאשם 1. לדברי נאשם 1, בשל אופי העבודה העצמאי, היה עובד בשעות הנוחות לו, וכשהיו מצטברים עומסי עבודה היה נשאר עד שעות מאוחרות באותו ערב חזר למעבדה כשאבו סנינה מסיע אותו בליווית נאשם 2. מדבריו עולה, שהוא נכנס למעבדה יחד עם נאשם 2 והחל לעבוד. נאשם 2 עיין בעיתון ומדי פעם שוחחו על הא ועל דא. לאחר ששתו כמה כוסות קפה ממכונת אספרסו, ביקש נאשם 2 לבשל קפה עם הל. בשלב זה, העיד נאשם 1, התקשר אבו סנינה והודיע שהוא בדרך לאוספם חזרה לג'לג'וליה. השניים התארגנו ליציאה.

 כך תיאר נאשם 1 את הרגע בו התלקחה האש במקום:

"ואז קראתי לוג'די (נאשם 2)שיפסיק לעשות קפה, למה סמי כבר מגיע. לא שמעתי תגובה ממנו. הלכתי למטבחון לבדוק מה קורה, לא מצאתי אותו. כשהלכתי לכיוון חדר הגבס, ראיתי להבת אש, וראיתי שוג'די עסוק עם זה שהוא מנסה לכבות את עצמו, הוא כבר היה שרוף, וכשהוא היה מנסה לכבות את עצמו, והיה מנופף עם הידיים, היו שם בקבוקים שונים של חומרים נוזליים דליקים, שהם שימושיים לעבודה שלי. הוא פגע באחד מהבקבוקים וזה עבר, כאילו עף, כשהוא בוער, לכיוון בלון חמצן שהיה מוצב במקום". (עמ' 146 לפרוטוקול)

לאחר מכן, ממשיך נאשם 1, ניסה למשוך את נאשם 2 וקרא לו לצאת החוצה, והוסיף:

"אחרי שיצאתי מהמקום, הסתכלתי אחורה, וראיתי שוג'די כבר נפל בכניסה של המקום. הוא היה אחרי. אז חזרתי, הרמתי אותו, סמי (אבו סנינה) כבר היה בחוץ, לא ידע מה קרה בכלל. בשלב מסוים שמעתי פיצוץ".(עמ' 146 לפרוטוקול)