הכרעת דין בתיק פ 40050/07

                                                      (הנאשמים 1 ו-6)

כתב האישום מייחס לנאשמים שבפני, יחד עם 5 אחרים, שלושה אישומים שעניינם עבירות של שוד בחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, ובאישום השני נלוותה לכך גם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

הנאשמים 2, 3, 4 , 5 ו-7 הודו במיוחס להם בכתב האישום, ועניינם הופרד מעניינם של הנאשמים שבפני.

גם בין הנאשמים שבפני יש לערוך אבחנה במובן זה שהנאשם 1 הודה במיוחס לו בשלושת האישומים, אך כפר בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה נשוא האישום השני כאשר לפי המפורט בסעיף 3 לאישום זה, נשך הנאשם בעוצמה באוזנו השמאלית של המתלונן, וכרת באמצעות פיו חלק מאוזנו של המתלונן.

הנאשם מס' 6, שמיוחס לו האישום השלישי בלבד, כפר מכל וכל במיוחס לו בכתב האישום וטען שהוא לא קשר כל קשר לביצוע פשע ולא היה שותף לביצוע העבירה של השוד בחבורה.

1.          באשר לנאשם מס' 1

כפירתו במיוחס לו באישום השני היא נקודתית במובן זה שהוא הודה בכל המיוחס לו בכתב האישום בשלושת האישומים, אך כפר בכך שהוא נשך את אוזנו של המתלונן באותו אישום.

ראיות התביעה נסמכות רובן ככולן על עדותה של חברתו של הנאשם, כפי שזו העידה עליה בבית המשפט אך גם כפי שהיא מסרה בעת שנחקרה במשטרה, ויש לזכור שאותה חברה היא עדת תביעה מס' 1, נעצרה למשך ימים רבים כמי שנחשדה במעורבות בעבירת השוד נשוא האישום השני ונבדקה מעורבותה גם באישומים נוספים, וכן מדברים שמסר הנאשם עצמו למדובב, שהוא איש משטרה שהוכנס לתאו על מנת 'למשוך אותו בלשונו', וגם לעד זה שהוא ע"ת מס' 2 מסר הנאשם אי אלו פרטים המסבכים אותו בביצוע העבירה, הכל כפי  יפורט בהמשך.

2.         אתחיל בעדותה של ע"ת מס' 1 הגב' אלונה סויסה, אשר העידה  בבית המשפט שאינה מבקשת לסבך מאן דהוא בביצוע עבירה כלשהי, ציינה לבית המשפט בחקירתה הראשית והנגדית שהיא סיפרה את האמת במשטרה, כך גם בבית המשפט, ולא הוסיפה דבר וחצי דבר על האמת כפי שזו נמסרה לה מפי הנאשם עצמו שעה שהם בילו ביחד עם אחרים במועד כמפורט באישום השני, ובמסגרת בילוי זה נסעו למאפיית אבולעפייה, ובהמשך נסעו לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, שם הותיר אותה הנאשם ברכב כאשר הוא מספר לה שיש איזה ענין עם בחור ולכן הא עוזב את הרכב למספר דקות.

העדה הוסיפה וציינה שהיא ישנה לאחר מכן, וכשחזר הנאשם לרכב הם נסעו בחזרה לעיר ירושלים, ורק למחרת בבוקר כאשר הם התעוררו משינה, הנאשם סיפר לה שהוא נשך את הקרבן באוזן שלו.

התרשמתי מאד לחיוב מעדה זו כמי שאין לה כל ענין לסבך את הנאשם, והרי מדובר במי שהיתה חברתו של הנאשם, יצאה עמו לבלות, ולדבריה אף היו ביניהם יחסי אישות פרק זמן מסויים.

העדה נעצרה על ידי המשטרה, ולא שוחררה גם לאחר שמסרה את כל אשר ידעה, והיא פרטה בבית המשפט  את שנמסר לה במדויק מפי הנאשם.

אין זו אף זו, לפי מיטב התרשמותי, העדה לא היססה להשיר מבט לעבר הנאשם ולחזור בבית משפט על הדברים שנמסרו לה מפי הנאשם עצמו, מבלי להסס תוך שהיא שבה ומדגישה את העובדה שהיא מספרת רק את האמת, מוסיפה ומדגישה את העובדה שהיא סיפרה את האמת גם בעת שנחקרה במשטרה.

העדה אישרה במהלך חקירתה הנגדית שהיא לא ראתה דבר ולא צפתה במעשה התקיפה, הדגישה את העובדה שהדברים נמסרו לה מפי הנאשם רק למחרת בבקר, ואף הדגישה ביתר שאת את העובדה שהיא לא האמינה לנאשם שהוא אכן נשך את המתלונן אך לא המשיכה לחקור את הנאשם בנדון.

העדה כאמור לא קיבלה כל טובת הנאה מהמשטרה, וגם במהלך עימות שנערך בינה לבין הנאשם (ת/23 בעמ' 31 ואילך) חזרה בפני הנאשם, בעת ששניהם היו עצורים במשטרה, על אותם דברים שמסר לה הנאשם, והיא אף ביקשה מהנאשם במהלך אותו עימות לספר את האמת לחוקרי המשטרה משום שהמשטרה יודעת את פרטי האירוע במלואם.

גם במענה לשאלות בית המשפט, השיבה העדה שכל מה שהיא מסרה בעת שנחקרה במשטרה הינו האמת לאמיתה ואין לה כל ענין לסבך את הנאשם או להפלילו או לפגוע בו בכל דרך שהיא.

3.         הנאשם נחקר במשטרה ארוכות אודות אירוע זה, טען לכל אורך הדרך שהוא לא נשך את המתלונן באוזנו אף שהודה שהשתתף בשוד של הקרבן.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר השתתפותו של הנאשם במעשה השוד של הקרבן. אין גם מחלוקת בין הצדדים שהקרבן הגיע סמוך לאחר מעשה השוד לתחנת המשטרה כשהוא אוחז בידו חלק מאוזנו, ומפרט בפני חוקרי המשטרה שהוא ננשך על ידי אחד השודדים.

אין מחלוקת שהנאשם היה אחד מאותם שודדים אשר תקפו את המתלונן וגרמו לפציעתו כך שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר העובדה שהנאשם היה אחד משלושה ששהו בחברת המתלונן, והנאשם ידע ידוע היטב מי מבין השלושה נשך את המתלונן.