הכרעת דין בתיק פ 3601/05

1.         הנאשם הועמד לדין בגין איסור הגרלות והימורים, עבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. בנוסף צירף הנאשם 2 תיקים נוספים: האחד בגין אותה העבירה והשני בגין איסור החזקה או הנהלה, עבירה בניגוד לסעיף 228 לחוק הנ"ל.

2.         על פי עובדות כתב האישום בתאריך 23.12.03 ובמהלך מספר ימים עובר למועד זה, ברחוב הירקון 37 בבני ברק (להלן: "המקום"), ארגן הנאשם במקום משחק אסור מסוג "בינגו", בכך ששימש כדילר, אשר תפקידו למכור כרטיסי משחק ועליהם מספרים אקראיים (להלן: "כרטיסי המשחק").

3.         הנאשם הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה.

4.         ב"כ הנאשם עתר לביהמ"ש להשתמש בסמכותו לפי ס' 1(2) לפקודת המבחן (נוסח חדש), תשכ"ט 1969 או לפי ס' 71 א' (ב) לחוק העונשין, התשל"ז 1977 ולא להרשיע את הנאשם, וזאת נוכח התנגדות נחרצת מצד התביעה.

5.         טרם הורשע הנאשם, הוא הופנה לשרות המבחן.

6.         מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר בבחור צעיר בן 23, רווק, המתגורר עם הוריו' עובד לפרנסתו מזה כשנה בחברת סלקום, אשר ביצע את העבירות המיוחסת לו על רקע גילו הצעיר והמשבר בו היה שרוי לאחר שחרורו מצה"ל. מדובר בשלושה תיקים שנפתחו במהלך תקופה של 10 חודשים, אשר ניתן לראותם על רצף אחד. לבד מתיקים אלה, לא נפתחו נגדו תיקים נוספים.

7.         ב"כ הנאשם סמך ידו על האמור בתסקיר וציין, כי אם יורשע הנאשם בדין, הוא יפוטר ממקום עבודתו. כמו כן טען כי מבחינה משפטית, בזמן ביצוע העבירה, היתה חוסר בהירות האם "משחק הבינגו" הינו משחק אסור ומהווה עבירה פלילית, ועד לפסה"ד של השופט גרוניס בביהמ"ש העליון עע"מ 4436/02 תשעים הכדורים נ' עירית חיפה, הסניגור 84 עמ' 9, זוכו לא מעט נאשמים מעבירה זו. 

8.         לעומתו טען ב"כ התביעה, כי הנאשם ידע שמדובר במעשה אסור, הוא נחקר תחת אזהרה, וחרף זאת, חזר וביצע בשני מועדים מאוחרים אותה עבירה, מכאן שהנאשם אינו יכול להסתתר מאחורי הטענה של אי בהירות או אי ידיעה.

9.         נקבע בפסיקה, כי הכלל הוא, כי יש להרשיע נאשם משהוכח ביצוע עבירה או משנתנה הודאה בביצועה, ואי הרשעה הוא חריג לכלל, אמצעי שמשתמשים בו במקרים יוצאי דופן, כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה ( ר"ע 432/85 רומנו נ' מ"י, תק-על 85(3), 737).

10.        בתאריך 4.3.04 קבע ביהמ"ש העליון, כי משחק הבינגו הנערך במועדון אינו חוסה תחת החריג שבסעיף 230 לחוק העונשין, המחריג משחקים מתחולתו של האיסור (ראה עע"ם 4436/02 - שם). במקרה שלפנינו ביצע הנאשם את העבירה ביום 23.12.03, נחקר והוזהר. אילמלא הנאשם היה חוזר על מעשיו, ניתן היה לקבל בדוחק את הטענה. דא עקא, חרף אזהרתו חזר הנאשם וביצע אותה העבירה בשני מועדים נוספים,  ב - 16.6.04 וב - 9.8.04, לאחר שהסוגיה הוכרעה בביהמ"ש העליון ומכאן, שמבחניה עובדתית ובסיסת לא היה מקום להעלות את הטענה.

11.        פסק הדין המנחה בשאלת הרשעה או אי הרשעה של נאשם הוא ע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י פ"ד נב(3) 337: שם קבע בית המשפט כי ככל שהעבירה חמורה יותר, כך ביהמ"ש יהיה פחות סלחני כלפי מבצעה. שיקומו של נאשם מהווה שיקול מהותי שלציבור עניין בו, אך אין הוא השיקול האחד והיחיד העומד מול עיני ביהמ"ש. " מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים... הוקעת מעשי העבירה, בצירוף מדיניות ענישה אחידה... כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור על  אף שיקומו של נאשם".

            ובאשר להרשעתו של מי שעברו נקי אומר ביהמ"ש בע"פ 71390/03 מ"י נ' אוחיון, הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר:  "...לא מעט מן הנאשמים המופיעים בפנינו הם אנשים  נורמטיביים ככלל ובשלב מסוים ובנסיבות כאלה ואחרות פונים לדרך התנהגות אחרת. המשיב איננו חריג, זאת הרשעתו הראשונה, אך לו חפץ המחוקק שעבירה ראשונה לעולם תסיים באי הרשעה, חזקה שהיה אומר זאת. אין באמור בתסקיר שירות המבחן ביטוי לחומרה שבעבירה. 

מטבע הדברים שירות המבחן רואה לנגד עיניו את אינטרס של המשיב מחובתנו כבית משפט לראות לנגד עיננו את אינטרס הציבור".

12.        על פי אותו קו של הפסיקה, רק במקרים חריגים קונקרטיים בהם הנזק שיגרם לעתידו של הנאשם, מקצועו, פרנסתו, סיכויי שיקומו, חמור וממשי יותר מחומרת העבירה ושיקולי הענישה האחרים ימנע ביהמ"ש מהרשעה.

13.        הנאשם עובד מזה כשנה בעבודה מסודרת ועל פי האמור בתסקיר, הוא מתכוון בעתיד ללמוד מנהל עסקים, כאשר הרשעה בפלילים עלולה לחבל בעתידו המקצועי. אין לי ספק שגם אם יורשע הנאשם בדין יוכל הנאשם להמשיך לעבוד בחברה בה עובד היום, ומכל מקום, לא הובאה בפני כל ראיה, כי הרשעה בדין תגרום חלילה לפיטוריו או תסכל את רצונו להמשיך לימודים גבוהים. החשש לפגיעה עתידית הינו מעורפל, ----- ובלתי מעוגן בעובדות קנקרטיות.

14.        המלצת שירות המבחן לא מחייבת את ביהמ"ש: "...יוער כי המלצתו של שירות המבחן, שלא להרשיע את המבקש אינה אלא המלצה, שיש לה, כמובן, משקל נכבד, אך לא משקל מכריע. עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני ביהמ"ש בגוזרו את הדין, ועלינו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל בית המשפט את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה". (ברע"פ 6915/03, עימאד אלדין גומייד נ' מ"י, תק-על 2003(4), עמ' 973).        

15.        לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, איני רואה לנכון להיענות לבקשה שלא להרשיע את הנאשם. עבירות של ניהול מקום הימורים הן עבירות כלכליות הנעשות מתוך חשיבה קרה ומתוכננת מראש. יש לצמצם ככל הניתן את התופעה השכיחה של משחקי מזל אסורים ואת הנזק שהם גורמים.

16.        חומרה יתירה נודעת לנאשם במקרה שלפנינו, אשר המשיך לבצע אותן עבירות גופא גם לאחר שהוזהר.

17.        לנוכח מכלול הנסיבות הגעתי למסקנה שראוי במקרה זה ליתן משקל לאינטרס הציבורי. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בשלושת התיקים.