הכרעת דין בתיק פ 3441/07

1.         הנאשם הועמד לדין בשני אישומים: הראשון - בגין גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק. השני - בגין תקיפה הגורמת חבלה לפי סעיף 380 לחוק.

פרשת התביעה

אישום ראשון

2.         ישראל שמידט -  קשיש בן 86, לוקה בראייתו ברמה של כמעט עיוורון. הודעת העד במשטרה הוגשה בהסכמה (ת/1) וממנה עולה, שהוא הלך בשביל המוביל לקופ"ח ואחז בידו תיק. בחור שיצא מקופ"ח חלף על פניו וחטף מידו את התיק וברח. הוא צעק "גנב, גנב", שני בחורים שאינו מכיר רדפו אחריו והחזירו לו את התיק ובחורה שאינו מכיר נתנה לו את הכסף שהיה בארנק ואמרה שהביאה את הכסף מהבחור.

            העד לא נתן תאור של הגנב וממילא לא יכול היה לזהותו.

3.         סניורה  ברוך -  אשתו של כאתב ברוך (ראה אישום שני) ושכנה של הנאשם. ביום בו התרחש האירוע עם העיוור, היא הבחינה בשכנים ובעובדת קופ"ח עומדים בכניסה לבניין ומתווכחים עם הנאשם ומבקשים ממנו שיחזיר את מה שגנב. היא ניגשה לנאשם ושאלה אותו מדוע פגע בבעלה ובתגובה הנאשם קילל אותה וסטר על שתי לחייה ואנשים שהיו במקום תפסו אותו.

4.         שמעון מזרחי -  אינו מכיר את הנאשם ואין לו דבר נגדו. בזמן שהחנה את רכבו בחניון הצמוד לקופ"ח, הוא הבחין בנאשם רץ ליד רכבו בריצה "מטורפת" ומייד לאחריו רץ זקן עיוור עם מקל שצעק "הצילו, גנב". העד יצא מיד מרכבו והתחיל לרוץ בעקבות הנאשם, אשר חמק ממנו והצליח להעלם מעיניו בין השיחים של הבניין. בכניסה לבניין הוא פגש שכנים שאף הם ראו את הריצה של הנאשם וביניהם יוסי, אותו הוא מכיר מהשכונה. יוסי אמר לו שהוא מכיר את הנאשם ויודע היכן הוא גר. הוא ויוסי עלו לבית הנאשם, דפקו בדלת, אך לא נענו. הם עמדו ליד הדלת, עד שהנאשם פתח את הדלת. הנאשם הכחיש את מעורבותו באירוע, אך בדיקתם העלתה כי ברשות הנאשם 270 ש"ח, סכום זהה לסכום שנגנב מהמתלונן. הכסף היה בתוך ת.ז. של הנאשם ונמצא עליו לאחר שהוא הופשט על ידם.

            הם הזעיקו את המשטרה ושמרו על הנאשם עד לבואה. בזמן ההמתנה, הגיעה השכנה המתגוררת באותו הבניין (הכוונה לסניורה - ח.כ.) והתחילה לצעוק על הנאשם, על כך שדרש כסף מבעלה ודחף אותו. הנאשם קפץ על האשה והכה אותה בשתי ידיו בראש ובגוף והוא ביחד עם אנשים אחרים הרחיקו את הנאשם מהאשה.

אישום שני

5.         כאתב ברוך  העיד, כי הוא גר בבניין בו מתגורר הנאשם, אם כי בכניסה נפרדת. הוא מכיר את הנאשם בשמו הפרטי בלבד. הנאשם הגיע לביתו 3 או 4 פעמים וביקש כסף, והוא, מתוך רחמים, נתן לנאשם סכומי כסף שונים, אך החליט להפסיק את הנוהג, מאחר והוא ואשתו אנשים זקנים החיים מקצבת המל"ל, וביקש מאשתו שלא תיענה עוד לדרישות הנאשם. 

            שעה שאשתו היתה לבדה בבית, הנאשם הגיע לביתו וכהרגלו ביקש כסף, אשתו סירבה ובתגובה, הנאשם צעק ואיים. כאשר הוא שב הביתה, אשתו סיפרה לו מה קרה ועל כן הוא הלך לבית הנאשם, כדי לבקש ממנו שיפסיק להטרידם, אך הנאשם צעק עליו וקילל אותו, דחף אותו וכתוצאה מכך הוא נפל על הארץ והאצבע שלו נחבלה. הוא צעק ובכה ואחת השכנות באה לעזרתו, אך הוא לא הזכיר אותה במשטרה, מאחר והיא התחננה שלא יערב אותה.

6.         התביעה ויתרה על שני עדים שסירבו להתייצב בביהמ"ש, האחד יוסי דגמי הלוקה בנפשי והשנייה, גב' חבני שסירבה בתוקף להתייצב.

הנאשם

7.         אדם חולני, סובל מאפילפסיה ומסוכרת. ביום האירוע נשוא האישום הראשון היה בדרכו מקופ"ח. בהיותו בבית, באו אליו אנשים שדפקו בדלת והוא פתח את הדלת וראה מולו ארבעה אנשים. הם נכנסו לביתו, עשו בו חיפוש ויצאו. הוא התלבש וירד למטה, שם פגש את השכנה סניורה שהתחילה לצעוק. הוא אחז בכתפה והיא החלה להכות את עצמה. אנשים שהיו במקום התנפלו עליו, הפשיטו אותו ולקחו את הכסף שהיה בכיס מכנסיו. לדבריו, מדובר בכסף שלו שקיבל מהמל"ל.

            הנאשם מכחיש שגנב את התיק מהמתלונן וכן מכחיש שתקף את השכנה ואת השכן.

ד י ו ן

8.         קיים קשר בין שני האישומים, הגם שמדובר בשני אירועים שהתרחשו במרחק זמן זה מזה. החוט המקשר בין שני האירועים, שבשניהם מדובר בהתנהגות אלימה של הנאשם כלפי שכניו, בני הזוג ברוך.

            בני הזוג תיארו התנהגות בעייתית של הנאשם, אשר נהג לפקוד את ביתם ודרש מהם כסף. תחילה נענו לבקשתו, אך מרגע שסירבו, הנאשם צעק על האשה ואיים עליה ובהמשך, כאשר מר ברוך שב לביתו ושמע את שארע, הוא הגיע לבית הנאשם וזה, כך לדברי המתלונן, דחף אותו והפילו ארצה וכתוצאה מכך הוא נחבל.

9.         אין לי סיבה שלא להאמין לבני הזוג, אנשים קשישים המבקשים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה. בשני האירועים מכחיש הנאשם התנהגות אלימה, וזאת חרף הראיות המוצקות לעניין תקיפת המתלוננת באישום הראשון.

            זאת ועוד. בעניין תקיפת המתלוננת, מסר הנאשם גרסה מופרכת ומשוללת כל יסוד, לפיה המתלוננת הכתה, כביכול, את עצמה.