הכרעת דין בתיק פ 3418/04

התוצאה אליה הגעתי הינה לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו, וזאת מחמת הספק.

אלה נימוקיי:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות - עבירה לפי סעיף 338 (6) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום, מיוחס לנאשם כי בתאריך 11.7.04, במושב זימרה 66 הנאשם בדרך נמהרת ורשלנית, שיש בה כדי לגרום לאדם חבלה, נמנע מלנקוט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בכלב שבהחזקתו בכך שלא קשר את הכלב ולא נעל את חצר ביתו וכתוצאה מכך הכלב יצא את חצר הבית, נשך את מוריאל חדד ברגלה וגרם לה לחבלות באזורי גופה השונים וכן חברתה ימית עטייה נבהלה ונפלה ונגרמו לה חבלות בדמות שפשופים באזורי גופה השונים.

מערכת העובדות העומדות בביסוסו של כתב האישום, נשוא הכרעת דין זו, אינה מורכבת, אינה דורשת ניתוח מעמיק, אלא ניצב מערך הראיות על שתי עדויות של הגב' מוריאל חדד והגב' ימית עטייה (להלן: " המתלוננות"). ומנגד, גרסת הנאשם  ותו לא.

עדת התביעה, הגב' מוריאל חדד, בעדותה הראשית בפניי מסרה: " אני הייתי עם ימית, הכלב התחיל לנבוח, רץ אחרי, הוא הגיע אלי, הוא בא לתפוס לי את הרגל, בעטתי בו ונפלתי. הוא רץ אחרי ימית, אני נפלתי על הכביש, ימית נפלה גם והתגלגלה בכביש. הכלב היה בלי רסן מסוג זאב".

בחקירתה הנגדית, לשאלת הנאשם כשהכלב שלי השתחרר הוא היה קשור לפני כן? השיבה: " כן".

עוד לשאלת הנאשם האם הכלבים של השכן השחור והלבן היו משוחררים? השיבה: "הם היו משוחררים ושניהם נבחו ואז הכלב שלך נכנס וקרע את הרצועה והשתחרר".

עדת התביעה הגב' ימית עטייה, בעדותה הראשית מסרה בפניי: " חלפנו ליד הבית של הנאשם, אני מכירה אותו גם מלפני האירוע והכלב השתחרר, הוא רדף אחרי. מוריאל חברה שלי הלכה לשכנים. כתוצאה מכך נחבלתי באף וברגליים. אני לא ראיתי את הכלב קשור".

בחקירתה הנגדית על ידי הנאשם, לשאלת הנאשם כמה פעמים עברת ליד הבית שלי וראית את הכלב שלי קשור? השיבה: " כל הזמן הוא היה קשור".

עוד לשאלת הנאשם, כשהכלב שלי התחיל לרדוף אחריך, שני הכלבים של השכנים נבחו לפני כן ורק אז הכלב שלי השתחרר ורץ אחריך או שהוא היה משוחרר ואז רץ אחריך? השיבה: " כל הכלבים התחילו לעשות להקה, אני לא יודעת מה בדיוק קרה אבל כולם נבחו והכלב שלך רדף אחרי".

עוד לשאלת הנאשם, כמה פעמים הגעת לעבוד במשתלה של תמיר והכלבים שלו היו משוחררים ורדפו אחריך? השיבה: " כל הזמן".

עדות הנאשם :

הנאשם העיד להגנתו ומסר בעדותו: "הייתי מכסח את הדשא בחצר ושמעתי את שני הכלבים של השכנים נובחים. עם הרעש של המכסחת לא שמתי לב. באיזה שלב שמעתי צעקות של המתלוננות וניסיתי לעצור את המכסחת מרוב הצעקות ומרוב ההתרגשות, לקחתי צינור ורדפתי אחרי הכלבים וגירשתי את שלושת הכלבים".

עוד מסר בעדותו: " הכלב שלי היה קשור, ובאיזה שלב כשהיו נביחות של הכלבים האחרים הוא קרע את השרשרת שלו והשתחרר והשתתף בריצה אחרי המתלוננות, אך הן לא ננשכו אלא נחבלו כתוצאה מהנפילה על הכביש".

ב"כ המאשימה בסיכומיו עתר להאמין לגרסאות העדות. גם אם לא היתה נשיכה, עדין לטענתו העבירה בעינה עומדת וגם אם נכונה גרסת הנאשם שהכלב השתחרר, עדין יש לייחס לו רשלנות באי קשירת הכלב כפי שצריך ועל כן מבקש להרשיעו.

הנאשם מנגד, עתר לזכות אותו מהעבירה המיוחסת. הואיל ולטענתו, לא נקט ברשלנות ואף העיד על עצמו שהוא נוהג בזהירות עם הכלב. כמו כן, ציין שבתעודה הרפואית צוין בפרוש שלא היה סימן של נשיכה.

מהמקובץ לעיל, לא ניתן לקבוע על פי עדי התביעה ממצא כי כלבו של הנאשם לא היה קשור. יתרה מכך, עדת התביעה - הגב' מוריאל חדד, העידה כי הבחינה בכלב קשור ולאחר מכן קרע את הרצועה והשתחרר.

באשר לעדה הנוספת - הגב' ימית עטייה, בחקירתה הנגדית, לא ידעה לומר מה קרה בדיוק, כשנשאלה על ידי הנאשם אם הכלב תחילה היה משוחרר ורק לאחר מכן רדף אחריה.