הכרעת דין בתיק פ 3359/06

א. כתב האישום - עובדות ואשמה

הנאשם הועמד לדין בכתב אישום המייחס לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"החוק"), בנסיבות בהן, ביום 22.5.05 בשעה 21:00 איים על על אשתו אותה עדת המתלוננת (להלן: המתלוננת), בכך שהתקשר אליה ואמר לה שיגיע לשבור את ראשה ולהורגה וילך לבית הוריה (להלן:"המקום") ויפוצץ את ביתם. בהמשך, על פי הנטען, הגיע הנאשם בשעה 20:00 בקירוב, למקום, ובעודו דופק בחוזקה על דלת דירתם, איים עליהם באומרו, כי יהרוג וישחט אותם ואת הילדים וישרוף את רכבם (להלן:"אירוע האיומים"). בנוסף, מיוחסת לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש של בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק, בנסיבות בהן, כשלושה שבועות עובר ליום 22.5.05 תקף את המתלוננת לאחר שהעיר אותה משנתה והכה באגרופיו בפניה. כתוצאה ממעשיו נחבלה המתלוננת ונגרמו לה שטפי דם מסביב לעיניה ונפיחות בפניה (להלן:"אירוע התקיפה").

ב. תשובת הנאשם לאשמה

תגובת הנאשם לכתב האישום הייתה בבחינת כפירה מוחלטת, והגדרת תלונת המתלוננת כעלילת שווא נטולת כול בסיס.

בהתייחס לאישום הראשון אישר הנאשם את העובדה שהגיע "עצבני" לבית חמיו והתדפק בחוזקה על דלת דירתם, אך הכחיש בכול תוקף השמעת איומים. את האישום השני הכחיש הנאשם מכול וכול.

ג. זירת המחלוקת

במרכזה של התשתית הראייתית של התביעה ניצבת עדות המתלוננת, הנתמכת בעדויות הוריה, יצחק מאיר (להלן:"יצחק") ואמה, אסתר מאיר (להלן:"אסתר"). התביעה עותרת לבכר מארג ראייתי זה המבוסס על עדויות אמינות, ענייניות ועקביות, המשלימות ומחזקות זו את זו, על פני עדות של הנאשם ולסמוך עליהן הרשעתו בדין, וב"כ הנאשם לעומתה טוען כי אין בה דבר וכולה עלילת כזבים, נטולת כל יסוד, שמן הדין לדחותה על הסף כאורבא פרח. למצער, גורס הוא, כי עלה בידו לבקוע סדקים עמוקים בתשתית ראייתית זו ולספק הסברים שדי בהם כדי להקים ספק סביר. עתירת התביעה להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בהתבסס על עדויות המתלוננת והוריה, נסמכת על ההשקפה כי בעדים מהימנים עסקינן, שראוי להעניק להם מלוא האמון והמשקל הראיתי, בעוד הסנגור מנגד מבקש לקבוע כי תשתית ראייתית זו אינה יכולה להוות יסוד להרשעה בפלילים בהיותה נגועה בסתירות, פגמים וחוסר הגיון, ולקבוע שכל תכליתה הייתה לסבך את הנאשם במעשים שאין לו בהם יד ורגל כדי להכפיש את שמו במסגרת הליך הגירושין וכאמצעי לממש את מזימתה להשיג ממנו מזונות.

כבר בשלב זה ניתן לקבוע כי ככול שהדברים אמורים באישום הראשון גזרת המחלוקת העובדתית אינה מתפרסת על כול רוחב החזית. לשון אחר. נוכח גרסת הנאשם, ולפיה הגיע לבית חמיו כשהוא טעון רגשות כעס, ובאותו מעמד התפתחה ביניהם מבעד לדלת הסגורה שיחה שלא התנהלה על מי מנוחות והידרדרה עד מהרה לחילופי דברים מלווים בהרמות קול מצדו, ניתן לומר, כי הסוגיה סביב הוכחתה- או לחילופין הפרכתה- נסב הדיון באישום זה הינה, מה אמר הנאשם לחמיו והאם השתרבבו לדבריו איומים. ובנוסף, האם הוסיף וגם איים על המתלוננת, לאחר שסיפרה לו בשיחת הטלפון ביניהם שאינה נמצאת בבית הוריה, או שמא רק הודיע לה כי בכוונתו לקחת את ילדיהם לביתם, ובדבריו לא נכרכו איומים מכול סוג שהוא לא כלפיה,או על הוריה ו/או על ילדיהם המשותפים.

עד כאן לגבי גדר המחלוקת העובדתית בהתייחס לאישום הראשון. וככל שהדברים אמורים בעובדות האישום השני המחלוקת העובדתית בין הצדדים משתרעת על כול אורך חזית המריבה.  משאלה הם פני הדברים אסקור את התשתית הראייתית שהונחה בפניי על ידי שני הצדדים.

ד. התשתית העובדתית

ראיות התביעה

בבואה להוכיח העובדות הנטענות על ידה בכתב האישום העלתה התביעה לדוכן העדים, כדבר מובן מאליו, את המתלוננת והוריה שעל יסוד עדותם מבקשת היא לבסס את הרשעת הנאשם בסוברה כי אמינותם אינה מוטלת בספק ומן הראוי ליתן לעדותיהם את מלוא האמון והמשקל הראיתי. 

ותחילה לניתוח עדותה של המתלוננת

בעומדה על דוכן העדים שחזרה המתלוננת את השתלשלות שני האירועים המתוארים בכתב האישום, אך הקדימה בהתייחסות קצרה אודות הנסיבות העומדות ברקע הדברים: לדבריה, יחסיה עם הנאשם, אותו הכירה כבר בגיל 14, אופיינה באלימות החל מתחילת נישואיהם. חרף זאת, העדיפה להסתיר עובדה זו בחדרי חדרים, ולכן גם לא התלוננה במשטרה. לגרסתה, בעבר כשכבר פנתה לאמה וניסתה לחלוק עמה את מצבה העגום נענתה כי במצבה המשפחתי- מטופלת בשלושת ילדיה וללא כול אלטרנטיבה של ממש, מוטב כי תבליג ותנצור את הדברים בלבה.

באשר לאירוע נשוא האישום הראשון, המאוחר מבחינה כרונולוגית, זה פתח את סגור לבה ובעקבותיו פנתה לראשונה למשטרה, סיפרה כי יידעה את הנאשם שהיא משאירה את ילדיהם אצל הוריה וממשיכה משם לרעננה. בהגיעה לתעודתה התקשר אליה והחל מתחקר אותה בקשר למקום המצאה. כשהבהירה לו היכן היא נמצאת הגיב באיומים, לפיהם יגיע לדירת הוריה, ייקח את הילדים ו"ישבור לכולם את הראש", בלשונה: " כשהגעתי לשם הוא הרים אליי טלפון אחרי כמה זמן ושאל אותי איפה את ואמרתי לו ברעננה, והוא שאל איפה הילדים ואמרתי לו אצל אימא שלי כמו שאמרתי לך. ואז הוא אמר לי אני עכשיו אבוא לאמא שלך ואני אפוצץ לך את הראש, אני בא לקחת את הילדים מאמא שלך, אני אשבור לכולם את הראש. ממש איומים. הוא איים פשוט. הוא אמר אני אבוא להרוג אתכם, ואשבור לכם את הראש" (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 6.6.07). כדי לוודא שלא מדובר באיומי סרק התקשרה המתלוננת לאמה, וחששותיה התאמתו בו במקום כשהתברר לה מפיה כי הנאשם אכן הגיע למקום, והחל דופק בדלת הכניסה ומאיים ברצח, והכול בעודו צורח ומשתולל. בנסיבות אלה הוריה הזעיקו את המשטרה, והנאשם נעצר.

בהתייחס לאירוע נשוא האישום השני העידה המתלוננת, כי כשלושה שבועות קודם לאירוע שתואר לעיל, באישון לילה- בערך בשתיים לפנות בוקר, העיר אותה הנאשם משנתה ובעודה מנומנמת התעקש לשוחח עמה. העדה ציינה כי הנאשם היה נתון בהלך רוח עצבני בשל גניבת ציוד עבודה שנקרא קונגו. לפתע, ללא כול סיבה, התנפל עליה ותקף אותה באגרופיו, בלשונה: "הכניס לי שני בוקסים לפנים". לגרסתה, תוצאות התקיפה הופיעו מיד בדמות סימנים כחולים סביב עיניה ונפיחות בפניה. הסימנים עדיין נראו היטב גם למחרת היום, אך כשנשאלה על ידי עמיתיה לעבודה ממה נגרמו השיבה כדרכה כי מעדה ונפלה. למחרת פנתה לרופא אך בסופו של דבר לא נבדקה. לדבריה, במקום היה עומס של חולים ובסופו של דבר לאחר המתנה ארוכה עזבה את המקום. עם זאת, הרופא יצא לרגע למסדרון, וכשפגש בה המליץ על טיפול באמצעות תחבושות קרות על העיניים  כדי שהנפיחות תיספג.

למרות גדרי המחלוקת העובדתית בין הצדדים, למעשה, פרט לשאלה אחת בהתייחס לאירוע התקיפה, לא נחקרה המתלוננת בחקירה הנגדית לגבי האישומים הספציפיים. מעבר לכך היא לא נשאלה על ידי הסנגור דבר אודות גרסתה, לא עומתה אל מול הודעותיה והדברים שמסרה במשטרה. כך שבסופו של יום עדותה לא עורערה ולא נסתרה. הסנגור בחר להתמקד בעניינים הקשורים לנושאים שמחוץ לאירועים, כגון, עברו הפלילי של אביה, היותה קורבן למעשים מגונים ועוד. ועל השאלה היחידה שהופנתה אליה בנושאי המחלוקת השיבה בשלילה, כפי שניתן להיווכח:

" ש. את אומרת שהוא נתן לך שני אגרופים, מה הסיבה

ת. כי היה עצבני שלקחו את הקונגו" (פרוט' עמ' 16, ש' 25 -24).

הא ותו לא. מעבר לכך לא נשאלה המתלוננת שאלות נוספות, להוציא שאלה עקיפה בנוגע לאירוע האיומים, ובהתאם הייתה תשובתה:

"אז למה התפלאת שהוא צועק בטלפון ולא רוצה שתיקחי את הילדים להורים שלך שהם אלימים

ת.הילדים שלי ואני בקרנו מאות פעמים לפני וזה לא הפריע לו, להיפך, זה שיחרר אותו מהעול של הילדים, מהרעש שהם עושים." (פרוט' עמ' 16, ש' 12 - 8).