הכרעת דין בתיק פ 3344/06

הנאשם, נהג מונית, מואשם בתקיפת המתלוננים- אם ובנה, בהם נתקל בשטח בי"ח איכילוב, בעת שהשניים הלכו לכיוון החניון והנאשם נסע לעבר היציאה מביה"ח. המתלוננים הלכו על הכביש והנאשם צפר להם. לגרסת המתלוננים, הנאשם לא הסתפק בצפירה וליווה מורת רוחו בהערה גזענית  בנוסח: תלכו על הכבישים שלכם בעזה ובקללות, ולבסוף ירד מהמונית ונגח בפניו של המתלונן. כמו כן נטען שתקף את המתלוננת בכך שדחף אותה.

הנאשם מכחיש את דברי המתלוננים. לגרסתו, המתלונן קילל ראשון ובהמשך הכה אותו בראשו ופצע אותו. לטענתו, כל שעשה בתקרית זו, היה להדוף ממנו את המתלונן אשר נפל כתוצאה מכך.

אין חולק כי שני המעורבים באירוע נפצעו. התביעה טוענת כי פציעתו של הנאשם נגרמה עקב הנגיחה שנגח במתלונן, ואילו הנאשם מכחיש את הנגיחה ובפיו הסברים שונים לפציעה ההדדית. שני המעורבים טוענים שלא הבחינו זה בפציעתו של זה.

ואלה ממצאי התעודות הרפואיות שהוצגו ושאינם במחלוקת: ת/1 ו-ת/2 של הנאשם- חתך עמוק בקרקפת מעל המצח ומסמך רפואי משלים, נ/1, לפיו מקום הפגיעה היה מעל קו השיער; ת/4 של המתלונן- חתך בגבה.

ראיות התביעה

עדות המתלוננת גב' זבדה מונה:

בתה היתה מאושפזת בבי"ח איכילוב לאחר ניתוח והמתלוננת שהתה לידה במשך מספר שבועות. בנה- המתלונן, בא לביה"ח באותו יום- 28.1.05, להסיעה הביתה למנוחת צהריים. הם הלכו בצד הכביש, במקום לא היתה מדרכה, לכיוון החניון, המונית נסעה מאחוריהם וצפרה והמתלוננת נצמדה לצד ימין. נהג המונית המשיך לצפור ובנה סימן לו בידיו ואמר לו "רגע רגע". בתגובה, פתח הנהג את החלון המונית ואמר לה: "תלכי לעזה, תלכי בכביש שלכם, טיפשה". (עמ' 7 ש' 17-18).

העדה נפגעה מהערה זו ולדבריה מאז האירוע החליפה את כיסוי הראש שלה כדי להצניע את היותה ערביה.

בנה אמר לנאשם שיפסיק ויתבייש. הם החלו להחליף קללות, היא ביקשה מהבן לא לקלל, וכדי להרגיעו אמרה שתרשום את מספר המונית. בשלב הזה, הנהג יצא מהרכב, התנפל על הבן ונגח בראשו. כל זה אירע במהירות רבה והיא ראתה דם על פני בנה. מיד נכנסה ביניהם, חיבקה את המתלונן כדי להרחיקו ולמנוע ממנו להחזיר מכות לנאשם, ותוך כדי כך האחרון דחף אותה. בנה לא הגיב לנגיחה. היה מסוחרר, התלונן שאינו רואה והיא הובילה אותו לחדר מיון בביה"ח. העדה ציפתה שהנאשם יעזור לה, אך הוא נסע מהמקום.

לאחר שהבן טופל, בעלה לקח אותו הביתה והיא נשארה בבי"ח עם הבת. באותו יום הבן הגיש תלונה במשטרה וכעבור יומיים היא מסרה עדותה. התובע ציין כי הודעתה נתנה כעבור כשבועיים והעדה הסבירה השיהוי בכך שהיתה באותה תקופה בבי"ח לצד בתה.

בחקירתה הנגדית הוסיפה ואמרה את הדברים הבאים:

שללה את טענת הנאשם כי בנה הוא זה שהכה אותו בראשו, כמו כן אמרה שלא ראתה שהנהג נפגע.

ככל שהדברים תלויים בה, אינה רוצה לפגוע בנאשם ובפרנסתו ולא רצתה להעיד נגדו בביהמ"ש.

לפני שהלכה לחדר המיון צעקה למאבטח שהיה שם לקחת פרטים מהנאשם, הוא לא עשה זאת והיא לא ביקשה את פרטיו של המאבטח.

עדות הבן- עיאד זבדה:

ליווה את אמו בנסיבות המתוארות על ידה.

בדרכם לחניון שמעו מאחוריהם צפירה ממושכת, לא היה שם מעבר להולכי רגל ולכן לא ירדו מהכביש ושמעו את הנאשם אומר: "יאללה, אתם חושבים את עצמכם בעזה". העד משער שהנאשם אמר זאת משום שראה את אמו עם רעלה. הוא עשה לנאשם סימן שאלה עם היד, הנאשם קילל והוא החזיר לו קללה. או אז ירד הנאשם מהמונית, ניגש אליו ונגח בפניו מתחת לגבה ופצע אותו. הוא החל לדמם ואמו הובילה אותו לחדר מיון. לדבריו הוא עצמו לא התכוון להתלונן, אך חרה לו שהנאשם פגע באמו ולכן כעבור יומיים הלכו יחד להגיש תלונה.

לדבריו, מתוך כבוד לאמו, לא הגיב לתוקפנותו של הנאשם ולא החזיר לו מכות.

העד שולל מכל וכל את טענת הנאשם שהוא זה שהכה אותו בראשו והוסיף שלא ראה שהנאשם נפצע. כמו כן הכחיש את דברי הנאשם שנפצע ממכה שקיבל מהמונית.