הכרעת דין בתיק פ 3164/04

ב"כ המאשימה מייחסת לנאשם עבירה שלגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 333 + 335 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 30/8/03 הגיע אלכסנדר אזרוב (להלן: "המתלונן") יחד עם זוג חברים, לחוף הקשתות בנהריה (להלן: "החוף"). באותה עת שהה הנאשם ביחד עם חבריו, גם הוא בחוף.  בשלב מסוים, תקף הנאשם את המתלונן, בבקבוק בירה שבור ופצע אותו בידו ובחזהו. המתלונן סבל מפצע עמוק בידו שגרם לו דימום עורקי וחתכים בגידי ידו. המתלונן נותח, אושפז ונזקק להמשך מעקב רפואי.

במעשהו האמור לעיל, גרם הנאשם למתלונן חבלה חמורה שלא כדין, כשהוא נושא נשק קר.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען, בתשובתו לאישום, כי הוא "ביצע את הפעולות מתוך הגנה עצמית בלבד ... אין ... טענות אליבי וזוטא."  - ראה עמ' 4 מיום 29.11.04.

המאשימה סומכת ידיה על ת/1, ת/4, ת/5 ו- ת/6 וגם על עדות המתלונן ועדיה האחרים בבימ"ש. בת/4 מסר העד פבל כי ביום האירוע הגיע לחוף הקשתות ביחד עם חברתו וחברו אלכסנדר - המתלונן, הם ישבו על החוף, בשעות הצהריים חזרו לרכב, כשבדרך הבחין העד במתלונן מתקוטט עם אחר, ראה שורה 6. האחר פצע את המתלונן בידו וגרם לו לחתך עמוק, חברתו הגיעה עם הרכב, שניהם טיפלו במתלונן, נכנסו לרכב וכשהחלו בנסיעה המטירו עליהם המתלונן וחבריו - 20 במספר, בקבוקים, שאחד מהם חדר לרכב.

מרינה מסרה בת/5, גרסה דומה לזו של פבל.

המתלונן טען כי הנאשם הניף ידו עם בקבוק שבור, כדי להכות בו. הוא הרים ידיו, כדי להגן על עצמו ואז הבקבוק השבור נחת עליו, פגע בו וגרם לו פצע בידו ובחזהו  - ראה תעודה רפואית ת/2. פציעת המתלונן הייתה קשה מאוד. המתלונן וחבריו לא יכלו לזהות את הנאשם וחבריו, יחד עם זאת, מכשיר הטלפון הנייד של הנאשם, אותו נטל המתלונן מהנאשם, בעת הקטטה, נמסר למשטרה. בדיקת זהות הבעלים,  הובילה לנאשם.

מתברר עוד כי המתלונן וחבריו הגיעו למשטרה מייד ואילו הנאשם הגיע כעבור חודש בערך מיום האירוע לאחר שהוזמן ומסר את גרסתו שבה טען להגנה עצמית - ראה ת/7. הנאשם ידע כי מכשיר הפלאפון נפל במהלך האירוע, כי חברו הודיע לו שכאשר התקשר לפלאפון, ענו אנשים זרים.

גרסת הנאשם חסרת הגיון, ואינה עומדת במבחן השכל הישר. התנהגות הנאשם אינה דומה למי שטוען להגנה עצמית. הוא נמלט מהמקום, לא פנה למשטרה וגם העובדה שלנאשם לא נגרם כל נזק גופני לעומת הנזק העצום שנגרם למתלונן, מעידה על כך שלטענת ההגנה העצמית לא זו בלבד שאין לה כל יסוד, היא גם אינה מתקבלת על הדעת.

הנאשם לא הביא עדים מטעמו. בנקודה זו טען כל צד כי היה על הצד האחר להביא אותם עדים ומשלא עשה כן, הדבר פועל לחובתו. טענה זו התייחסה לרופא המומחה ד"ר פסקין שהוזמן תחילה ע"י הנאשם ובשלב מסוים הוא הודיע כי העד לא יובא מטעמו - "מסיבות טכניות וכלכליות". לטענת הסנגור, ב"כ המאשימה הודיעה כי תזמן אותו עד מטעמה, ומכאן הוא חש משוחרר מחובתו להזמינו כעד. יודגש כי גם העד פנה לביהמ"ש ביום 25.9.05 והודיע כי עו"ד בלומנפלד ויתר על השמעתו כעד מטעמו.

המאשימה טוענת כי היה על הנאשם להזמין עדים מטעמו - את חבריו, ששמותיהם פורטו על ידו כמי שהיו יחד איתו; אך הוא לא הזמין איש, לכן יש לנהוג על פי ההלכה הקובעת כי צד שלא הזמין עד מטעמו, ויש בעדותו כדי לתמוך בעמדתו, מתבקשת המסקנה כי עדות העד לא נוחה לגרסתו.

הנאשם היה יחד עם קבוצת חברים, לעומתו המתלונן היה ביחד עם חבר וחברה שנמלטה כדי להביא את הרכב ולחלץ את שניהם, דבר המעיד כי מי שהיה במצוקה זה המתלונן וזוג חבריו ולא הנאשם. מה גם לא שמעתי כי המתלונן החזיק במכשיר חד או אחר וסיכן חיי הנאשם עד למידה שהשימוש בקבוק השבור נתבקש כדי למנוע גרימת נזק גדול ורב יותר לנאשם.

המתלונן מסר את גרסתו בפני וטען כי הנאשם תקף אותו. הוא נתבקש להתייחס לגירסת הנאשם שהוא היה הנתקף והשיב:

"ש: הנאשם טוען כי אתה שתקפת אותו בבקבוק שבור ואז הנאשם רצה להתגונן. כי הוא היה לבדו. הרביצו לו 2 בחורים רוסים. הוא נפל על הכביש. לידו היה בקבוק בירה שבור ואז הוא תפס את הבקבוק ופגע באחת משני הרוסים.

ש: מה יש לך לומר על כך?

ת: זה לא היה ככה. זה הוא שהתחיל. הוא הרים יד עם הבקבוק ואני הרמתי יד שמאל שלי ורק אחרי זה התחיל בנינו ריב. מתי שהוא הרים יד עם הבקבוק אני הרמתי את היד שלי על מנת להתגונן והבקבוק השבור נכנס בתוך היד שלי ולאחר מכן המשיך לחזה ופגע בי גם בחזה."(ראה עדותו מיום 8.3.05).

ובהמשך בחקירתו הנגדית הוא מסר עוד :

"ש:      בשלב כלשהו לקחת את הפאלפון של מי שתקף אותך?

ת:         לא לקחתי את הפלאפון ממי שתקף אותי. שמתי לב שהפאלפון ביד שלי אחרי שהפלתי את התוקף. כשאני קמתי הוא רץ מהמקום ואני שמתי לב שביד שלי יש מכשיר הפלאפון וגם שיש המון דם ביד ובחזה."